שלום, יש לי בבית תוכי קוקטייל שאני אוהבת אבל יש לי כמה דברים שאני רוצה להבין לגבי בעלי חיים בהלכה. א. צער בעלי חיים: אז למנוע צער בעלי חיים זה משהו שאני מנסה לעשות אבל אני מנסה להבין איך יכול להיות שאנחנו לוקחים תוכי שנועד לעוף ושמים אותו בכלוב זה בסדר, ממה שהבנתי אם משהו הוא לשימוש האדם זה אולי בסדר אבל תוכי זה לא בהכרח לשימוש האדם אז מה ההגיון אבל מכיוון שבימנו לא כל התוכים ישרדו בחוץ אולי זה הגיוני, עכשיו איפה שאני גרה אני עם ההורים והם לא אוהבים את התוכי כמוני באותה צורה ואני ביום יום משתדלת לשחרר אותו בחדר שלי אבל אני חולקת חדר אם אחותי ואז כשהיא חוזרת הביתה מהצבא אני לא יכולה לשחרר את התוכי בחדרי אלא בסלון כי משפחתי לא אוהבת שהוא בחוץ אז לפעמים יוצא שהוא כמה ימים בכלוב או משוחרר בחדר אחר והוא רגיל לעוף בחוץ אז הם זה צער בעלי חיים? חשוב לציין שאני קניתי לו כלוב מכספי גדול יותר מהקודם שהיה לו ויש לו צעצועים אוכל ומים נקיים גם אם האוכל לא הכי בריא אבל הוא תוכי בודד בלי עוד תוכי אז יוצא שאני משאירה אותו לבד בבית לפעמים אז אשמח אם תגידו לי מה נחשב לצער אותו או מה לא וגם איך זה שיש הרבה דתיים אם בעלי חיים ככה? ב. לאכול לפני התוכי: ואם אני אוכלת אני צריכה לוודא שהוא אוכל לפניי? ג. צידת התוכי בכלוב בשבת: האם מותר להכניס את התוכי לכלוב בשבת, וכן אם פתחתי את הדלת של הכלוב האם מותר לי לסגור את דלת הכלוב שלו כאשר הוא בפנים או שאסור משום צידה? ד. טלטול התוכי בשבת: ומה לגבי שבת, כשאני לא יכולה לשחק ולגעת בתוכי יום שלם או להוציא אותו מהכלוב כדאי שלא כיביכול אצוד אותו בהחזרה שלו, אבל האם מותר להזיז את הכלוב שלו ממקום למקום בשבת? והאם בטוח שאסור לגעת בו? תודה רבה לכם על מה שאתם עושים

שלום וברכה, א. כפי שציינת, צער בעלי חיים הותר לצורכו של האדם (רמ"א אבהע"ז ה יד). אין הכוונה דווקא לשימוש האדם אלא לכל צורך. הכלל בעניין צער בעלי חיים הוא שיש לחשב כמה צער ייגרם לבעל חי וכמה תועלת יהיה לאדם מכך. ככל שיש יותר תועלת לאדם כך יש מקום להתיר יותר צער לבעל חי (מנחת אשר במדבר סי' סח, והביא שכבר כתב כן הבנין ציון סי' קח). בנידון שלנו, אם מחזיקים את התוכי בכלוב טוב, וציינת שקנית לו כלוב גדול – אין בכך בעיה הלכתית. אף אם יש לתוכי קצת צער, אני מבין מהשאלה שאת אוהבת את התוכי וזה כנראה עושה לך טוב להחזיק אותו – אזי הדבר מותר. ועוד, שאם תשחררי אותו ספק אם הוא ישרוד. כאשר האדם משתמש בבעל חי לצורכו, נראה שזה טוב לבעל חי ויש לו תועלת מכך שעל ידו קורים דברים טובים בעולם, ולכך הוא נוצר (עי' ב"מ פה. "לכך נוצרת", וברש"י מלכים א פרק יח פס' כו). ב. ראוי להאכיל את התוכי לפני שאת אוכלת אם הגיע זמן הארוחה שלו, ואין לו אוכל בכלוב. יש כמה צדדים להקל בזה במקרה הצורך (עי' מנחת אשר שיעור 'צער בעלי חיים' פרשת בלק, שכתב כמה צדדים להקל בכך במקרה הצורך, ובין השאר כתב: "נראה פשוט שהלכה זו לא נאמרה אלא באותן המינים שזמן האכלתם באותו זמן שהאדם יושב לסעודה, ולא במינים שמאכילים אותם פעם ביום וכדו' שלא בשעת סעודתו"). ג. אין להכניס את התוכי לכלוב או לסגור את דלת הכלוב כאשר הוא בפנים, שהרי התוכי ניצודה על - ידי סגירה זו (עי' שו"ע שטז סע' א, וסע' ו, ששכ כז לט ופסקי תשובות שטז יא עוד פרטים בזה). ד. נחלקו הפוסקים אם מותר לטלטל בשבת חיות מחמד שרגילים לשחק איתם ולטלטל אותם. המיקל יש לו על מה לסמוך. [יש מי שאסר לטלטל חיות מחמד [יביע אומר (ח"ה או"ח כו), ושוב בחזון עובדיה (ח"ג עמ' קיד), בצל החכמה (ח"ה לד) והביא שכן פוסק אחיו הבאר משה, הגרח"ק (כמובא בספר אסיפת יצחק ג אלול תשס"ו)]. יש מי שהיקל [אגרות משה (או"ח ח"ה סי' כב, אות כא), ואף שנכתב שם באותיות קטנות אין לפקפק כלל שכך דעת הגר"מ פיינשטיין, ראה תשובת הרב שבתי רפפורט המובאת בספר רץ כצבי (אקטואליה בהלכה ב, עמ' קטז). וכן אמר לי הגר"א נבנצל שכמדומה דעת הגרש"ז אוירבך להקל, וכך גם דעת הגר"א נבנצל עצמו כדעת רבו, כך אמר לי היום י"ט כסלו תשפ"ו, אם כי מצאתי במקורות אחרים שהגר"א נבנצל החמיר, ראה למשל תשובות אביגדור הלוי אות קט, וכך זכור לי שהחמיר כששאלתי אותו לפני כמה שנים, וראה הערת הגרש"ז אוירבך בשש"כ (פרק יח הע' סב), ובדור המלקטים שבת ח"ג (עמ' 1787) הביאו בשם הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו להקל, וכן נוטה דעת הגר"י אריאל להקל (שו"ת באהלה של תורה ח"ה כה)].