קניתי חתול מעורב גזע צעיר יחסית שהיה רגיל לבית ועכשיו שמתי אותו בחצר, הוא רוצה ומעוניין להיכנס לבית אבל אין לי אפשרות, בהתחלה התייחסתי אליו יותר ועכשיו פחות כי לא היה לי פנאי...ומאז שהפחתתי ביחס אליו הוא נראה מעט עצוב וקצת כועס, יש בזה צער בעלי חיים? האם זה בגלל שהוא רגיל לבית ועכשיו הוא בחצר או שאני פשוט צריכה להתייחס אליו יותר? ואולי אין לי רשות להחזיק בו יותר כי הוא רגיל לבית ולא לחצר? יש לציין שהשקעתי עליו כסף רב והתרגלתי אליו ויהיה קשה לי למסור או למכור אותו והוא גם מנקה ומדביר לי את החצר מחרקים ויש בו שימוש אבל מצד שני אם יש בזה צער בעלי חיים אז אני לא רוצה לגרום לזה אז אשמח לעצה ותשובה ברורה, תודה

שלום התשובה על פי הספר פניני הלכה לרב אליעזר מלמד. א. מצווה להתייחס אל בעלי החיים ברחמנות ובהגינות, ואסור לצערם, ויחד עם זאת מותר לאדם להשתמש בבעלי חיים לצורך עבודתו. ב. יש לאזן בין שני ערכים, מחד צרכי האדם קודמים לצרכי בעלי חיים, ומאידך צריך להשתדל כמידת האפשר שלא לצער בעלי חיים. לכן למשל, גם כאשר הותר לבני נח לאכול בשר, צוותה התורה שלא יתאכזרו אליהם באכילת אבר מן החי. ג. מותר לגדל חיות מחמד כגון: כלב, חתול ותוכי. (חיות טמאות שאין רגילים לאכול מבשרן מותר לסחור בהן ולגדלן לשעשוע וחביבות, ב”י יו”ד קיז; ברכ”י ב). ד. כאשר חית המחמד גורמת צער לאחד מבני המשפחה – אסור לגדלה. ה. אמרו חכמים שלא יכניס אדם לרשותו בעל חיים בלא שידע שיוכל לספק לו מזון כראוי (ירושלמי כתובות ד, ח). ובכלל זה שיוכל לדאוג למלונה או לכלוב מתאים עבורו, וכן שיוכל לנקות את מקומו כפי הצורך, וידאג לחיסונו במידה והדבר נצרך. כאשר בעל החיים שלו נעשה חולה על בעליו לטפל בו כמקובל. כאשר מחלתו סופנית והוא סובל, מוטב להמיתו כדי להקל מייסוריו. ו. אדם שטעה והתברר לו שבאמת אינו מסוגל לטפל בבעל החיים שלו, ראוי שינסה למצוא לו בעלים אחר שייטפל בו, ואם אינו מוצא, אינו חייב להחזיק בו ולפרנסו, ובשעת הצורך מותר לו להמיתו כדי למעט בצערו (לעיל ז). בהצלחה רבה