מה דינם של היוצאים לזמן קצוב לחוץ לארץ, לגבי יום טוב שני של גלויות

שליחי מוסדות שנמצאים בחו"ל לתקופה קצובה, או שיצאו לחו"ל בחוזה אישי לתקופה קצובה ובדעתם לחזור, אע"פ שיצאו עם משפחותיהם, דינם כבני א"י. אמנם, אסור להם לעשות מלאכה ביו"ט שני, בין בפרהסיה ובין בצנעא, כחומרי מקום שהלך לשם. לעניין תפילה, עליהם להתפלל תפילת שמונה עשרה של חול בלחש, ביו"ט שני. וכן, להניח תפילין בצנעא, אבל, צריכים ללבוש מלבושי יו"ט, מפני שהוא דבר של פרהסיה. כל זה דווקא בחוזה, שלא נמשך יותר משלוש שנים. אך אם החוזה הוא ליותר משלוש שנים, או שדעת השליח ברורה (או אפילו מסופקת), שזמן שהותו יארך יותר משלוש שנים, נראה, שצריכים לנהוג כבני חו"ל. מי שיצא לחו"ל אך ורק לתקופת החגים, ומיד לאחריהם הוא שב לא"י, דינו כבן א"י. ורק לעניין מלאכה, ולעניין דברים שבפרהסיה מתנהג כבן חו"ל. אין האיש הזה חייב לקיים סדר שני, אלא אם כן ירגישו אנשים שלא מקיים, ואם ירגישו - ישב אתם ויקרא את ההגדה ויעשה הכל, אלא, שיבקש מבן חו"ל, להוציא אותו בברכות המיוחדות וכד'. רבני כולל "ארץ חמדה".