בתור חוזר בתשובה קרוב לעשר שנים, בתחילה לכיוון הדתל"י וכיום לכיוון החרדל"י. אני שואל את עצמי מדוע הציבור שלנו לא פונה לכיוון של החזרה בתשובה כפי שעושים אצל החרדים. אני יודע שיש את מעייני הישועה אך אלו פועלים רק במסגרת של דוכנים ולא מקיימים כנסים המוניים של חזרה בתשובה וסמינרים למיניהם כפי שהארגונים החרדיים דוגמת שופר, ערכים והידברות, שמצד אחד אני מברך עליהן שמשיבים את ישראל לאביהם שבשמיים אך מצד שני מעניקים להם דעות שליליות בכל מה שקשור לארץ ישראל ולמדינה, בחינת "וימאסו בארץ חמדה". כמו שאני מגדיר את זה, ששנאתם לציונות ולמדינת ישראל הביאה אותם גם למאוס בארץ ישראל, בחינת "נתנה ראש ונשובה מצרימה". אני גם מרגיש וכואב את העובדה שהציבור שלנו בגלל שהתרחק מחזרה בתשובה שילם על כך מחיר כבד בהתנתקות. מדוע במקום להתרכז בעצמנו ובשאלת ארץ ישראל אנחנו לא פועלים גם בכיוון של תורת ישראל ואיננו דואגים מספיק "להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"?

שאלת ארץ ישראל היא שאלה של תורה, מצות ישוב ארץ ישראל שקולה ככל התורה. לדאבונינו רק הציבור הדתל"י והחרדל"י עוסק במצוה זו במסירות. ואם אנו לא נתמסר לשמירה על ארץ ישראל זו תהיה בכיה לדורות, ועל כן עלינו להמשיך להתרכז במצוה זו. אך דע כי בהתנחלויות יש בעלי תשובה רבים מאד. יחד עם זה אין להזניח כל דבר מצוה ובמיוחד את הפעילות לחזרה בתשובה, ובזה עוסקים הגרעינים התורניים שקמים בישובים רבים. וב"ה יש תוצאות גדולות לפעולות הגרעינים התורניים. כמובן השאיפה היא להוסיף ולהרבות עוד פעילות בזה ככל אפשר. למה רק ארץ ישראל?