ירמיהו פרק ד | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ספר ירמיהו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

2 דק' קריאה • 5 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

(א) אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד: (ב) ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו: (ג) כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים: (ד) המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם: (ה) הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו (תקעו) שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר: (ו) שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול: (ז) עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב: (ח) על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו: (ט) והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנבאים יתמהו: (י) ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש: (יא) בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר: (יב) רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם: (יג) הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו: (יד) כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך: (טו) כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים: (טז) הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם: (יז) כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה: (יח) דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך: (יט) מעי מעי אחולה (אחילה) קירות לבי המה לי לבי לא אחרש כי קול שופר שמעתי (שמעת) נפשי תרועת מלחמה: (כ) שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי: (כא) עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר: (כב) כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו: (כג) ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם: (כד) ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו: (כה) ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו: (כו) ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו: (כז) כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה: (כח) על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה: (כט) מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש: (ל) ואתי (ואת) שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו: (לא) כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים:

ספר ירמיהו