יחזקאל פרק ז

(א) ויהי דבר יהוה אלי לאמר: (ב) ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על ארבעת (ארבע) כנפות הארץ: (ג) עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך: (ד) ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה: (ה) כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה: (ו) קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה: (ז) באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא הד הרים: (ח) עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך: (ט) ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה: (י) הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון: (יא) החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם: (יב) בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח והמכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה: (יג) כי המכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו: (יד) תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה: (טו) החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו: (טז) ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו: (יז) כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים: (יח) וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה: (יט) כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה: (כ) וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה: (כא) ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוה (וחללוהו): (כב) והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה: (כג) עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס: (כד) והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם: (כה) קפדה בא ובקשו שלום ואין: (כו) הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים: (כז) המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אתם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה: