נחום פרק ב

(א) הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור (לעבר) בך בליעל כלה נכרת: (ב) עלה מפיץ על פניך נצור מצורה צפה דרך חזק מתנים אמץ כח מאד: (ג) כי שב יהוה את גאון יעקב כגאון ישראל כי בקקום בקקים וזמריהם שחתו: (ד) מגן גבריהו מאדם אנשי חיל מתלעים באש פלדת הרכב ביום הכינו והברשים הרעלו: (ה) בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו: (ו) יזכר אדיריו יכשלו בהלכותם (בהליכתם) ימהרו חומתה והכן הסכך: (ז) שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג: (ח) והצב גלתה העלתה ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפת על לבבהן: (ט) ונינוה כברכת מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה: (י) בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה: (יא) בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור: (יב) איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מחריד: (יג) אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חריו ומענתיו טרפה: (יד) הנני אליך נאם יהוה צבאות והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב והכרתי מארץ טרפך ולא ישמע עוד קול מלאככה: