משלי פרק כג

(א) כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך: (ב) ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה: (ג) אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים: (ד) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל: (ה) התעוף (התעיף) עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר ועיף (יעוף) השמים: (ו) אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמתיו: (ז) כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך: (ח) פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים: (ט) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך: (י) אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא: (יא) כי גאלם חזק הוא יריב את ריבם אתך: (יב) הביאה למוסר לבך ואזנך לאמרי דעת: (יג) אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות: (יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל: (טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני: (טז) ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים: (יז) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת יהוה כל היום: (יח) כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת: (יט) שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך: (כ) אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו: (כא) כי סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה: (כב) שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך: (כג) אמת קנה ואל תמכר חכמה ומוסר ובינה: (כד) גול (גיל) יגיל אבי צדיק יולד (ויולד) חכם וישמח (ישמח ) בו: (כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך: (כו) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תרצנה (תצרנה): (כז) כי שוחה עמקה זונה ובאר צרה נכריה: (כח) אף היא כחתף תארב ובוגדים באדם תוסף: (כט) למי אוי למי אבוי למי מדונים (מדינים) למי שיח למי פצעים חנם למי חכללות עינים: (ל) למאחרים על היין לבאים לחקר ממסך: (לא) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכיס (בכוס) עינו יתהלך במישרים: (לב) אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש: (לג) עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות: (לד) והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חבל: (לה) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד: