(א) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו: (ב) מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי: (ג) אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין: (ד) אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או (אי) שכר: (ה) פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני: (ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש: (ז) ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד: (ח) פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף: (ט) פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון: (י) אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה: (יא) בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר: (יב) גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה: (יג) דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה: (יד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה: (טו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה: (טז) זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע (נטעה) כרם: (יז) חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה: (יח) טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל (בלילה) נרה: (יט) ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך: (כ) כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון: (כא) לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים: (כב) מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה: (כג) נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ: (כד) סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני: (כה) עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון: (כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה: (כז) צופיה הילכות (הליכות) ביתה ולחם עצלות לא תאכל: (כח) קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה: (כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה: (ל) שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל: (לא) תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה: