משלי פרק ב

(א) בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך: (ב) להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה: (ג) כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך: (ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה: (ה) אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא: (ו) כי יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: (ז) וצפן (יצפן) לישרים תושיה מגן להלכי תם: (ח) לנצר ארחות משפט ודרך חסידו ישמר: (ט) אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב: (י) כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם: (יא) מזמה תשמר עליך תבונה תנצרכה: (יב) להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפכות: (יג) העזבים ארחות ישר ללכת בדרכי חשך: (יד) השמחים לעשות רע יגילו בתהפכות רע: (טו) אשר ארחתיהם עקשים ונלוזים במעגלותם: (טז) להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה: (יז) העזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה: (יח) כי שחה אל מות ביתה ואל רפאים מעגלתיה: (יט) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים: (כ) למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמר: (כא) כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה: (כב) ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה: