גר קטן | הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
כתובות

קטגוריה משנית

ספריה
חזון קדומים
כתובות

5820

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

פרק ראשון
א. הגמרא
"אמר רב הונא, גר קטן מטבילין אותו על דעת בי"ד. מאי קמ"ל, דזכות הוא לו, וזכין שלא בפניו? תנינא - זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם שלא בפניו! מהו דתימא... אבל קטן זכות הוא לו" 1 .

ב. תימה על הזכיה בסוגייתנו
מבואר, אם כן, בגמרא שגירותו של הקטן חלה באמצעות דין זכין. ולכאורה אין הדבר מובן. שהרי דין זכין, כמו שליחות, משמעותו היא שאדם פועל ויוצר דבר מה עבור אדם אחר. אולם אצלנו הקטן טובל בעצמו, ונימול בעצמו, וא"כ במה בית הדין זוכה עבורו?!
ואמנם התוס' בסנהדרין 2 שואל כך על סוגייתנו, ומיישב שבאמת הגירות אינה בנויה על דין זכין. ומה שהזכירה הגמ' זכין, אין כוונתה לדין זכין כפשוטו, עיי"ש. אולם בתוס' אצלנו 3 מוכח להדיא שעסקינן בדין זכין כפשוטו [שהרי נכנס לדיון אם מועיל דין זכין לקטן מדאורייתא או שמא אינו אלא מדרבנן, ולכן גם הגירות כאן תחול רק מדרבנן].

ג. נסיון תירוץ - כוונת הטבילה
לכאורה ניתן ליישב שדין זכין בסוגייתנו מתייחס לכוונה המלווה את מעשה הטבילה. ונבאר תחילה מהי הכוונה הנדרשת בטבילה -
אומרת הגמ' 4 שאין צורך שהמתגייר יתכוון שטבילתו תהיה לשם גירות: "מי לא טבלה לנידותה ... מי לא טבל לקריו...". אולם, לא מסתבר שלא בעינן כוונה כלל, ושרחצה בים גרידא תחשב טבילה שמועילה לגירות. אלא בעינן טבילה שענינה טבילה יהודית, כנדה הטובלת לנדתה וכבעל קרי הטובל מתקנת עזרא.

ונחזור לסוגייתנו - האם ניתן לומר שדין זכין בסוגייתנו מתייחס לכוונה זו, כוונת טבילה יהודית?
נראה שלא שייך לומר כך, דלא מצינו שאפשר למנות שליח על כוונה גרידא. והטעם - כיוון שכוונה היא יצירה מציאותית ולא חלות דינית אין לזה שייכות לשליחות ולזכין [עיין באריכות בשיעור 'עדי קיום ועדי בירור'].
אלא, שבעקבות דברינו מתעוררת השאלה - איך באמת מועילה הטבילה, והרי בעינן כוונה, ובית הדין אינו יכול להיות שליח הקטן לצורך זה?
והנה בקטן שהוא בר הבנה לא קשה. שהרי במקום שנדרשת כוונה גרידא, כמו בטבילה שאנו דנים לגביה, מועיל גדול עומד ע"ג ומלמדו 5 . ולגבי קטן שאינו בר הבנה - בית הדין, שהוא המטביל, מתכוון שתהא טבילה לשם יהדות, וכוונה זו מועילה לא כשליחים, אלא מחמת עצמם! הם נחשבים ל'בעלים' על ההטבלה! וממילא הם מטבילים, והם גם המכוונים את כוונת הטבילה. והכוונה שלהם היא המגדירה את הטבילה כ'טבילת יהדות'.

ומצאנו כעין זה בעניין טבילה לצורך אכילת קדשים. על מנת שהטבילה תועיל, הצריכו חכמים שהטבילה תהא לשם טהרה 6 . ובקטן או בשוטה, שאינו יכול להתכוון, בי"ד מטבילין אותו, והם מתכוונים שהטבילה תהא לשם טהרה 7 . וכן כלים שרוצים לטהרם על מנת לאכול בהם תרומה - כוונת המטביל היא המועילה, כמובן. וכן בנידה, יש הסוברים שצריך טבילה לשם טהרה, ואם תפול לנהר - לא עלתה לה טבילה 8 . ואם יפילוה לנהר לשם טהרה - כוונת המטביל עולה לה 9 .

ד. ישוב הסוגיא
ונראה שה'זכין' בסוגיא אינו מתייחס לטבילה, ולא לכוונת הטבילה, אלא לעניין אחר שקיים בגירות - קבלת מצוות . ונבאר קודם את מקומה של קבלה זו בתהליך הגיור. לשם הבנת העניין נציג תחילה את דברי הר"ן 10 -

הגמ' 11 אומרת, שגיור צריך להעשות בפני בי"ד - "משפט כתיב ביה". ומוכיח הר"ן 12 שדין זה, שצריך שלושה שבפניהם יהיה הגיור, הוא לעיכובא רק בקבלת מצוות. אולם הטבילה והמילה, למרות שלכתחילה גם הם צריכים להעשות בפני שלושה, אין זה לעיכובא.
מדבריו אלו אנו למדים, שקבלת המצוות אינה מרכיב אחד גרידא ממרכיבי הגירות. אדרבא, היא עיקרה ועצמותה של הגירות, וטבילה ומילה הם תנאים לחלות הגירות.
ונשוב לסוגייתנו - לכשנתבונן נמצא, שקבלת המצוות היא 'מעשה' שצריך המתגייר לעשות. אמנם אין זה מעשה בגופו, אבל יש כאן יצירת חלות שנעשית בדיבורו.
דיבור זה, שהוא היוצר את חלות הגיור, שייכת לגביו שליחות וזכיה כמו בכל יצירת חלות אחרת. ממילא, כיוון שהגיור הוא זכות לקטן, אנו עושים את מעשה 'קבלת המצוות' עבור הקטן. א"כ, למרות שלגבי הטבילה והמילה אין צורך להגיע לדין זכין, כמבואר לעיל, נזקקת הסוגיא לדין זכין לצורך קבלת המצוות.

פרק שני - דין זכין
א. גדר דין זכין
התוס' מבאר 13 שזכיה היא מדין שליחות: "דכיוון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח". כלומר, דין זכין הוא ממש דין של שליח. אלא שבשליחות רגילה אנו דורשים מהמשלח למנות את השליח [שאל"כ, מנא לן שהוא רוצה בדבר], ואילו במקום שאומדן דעתנו הוא שה'משלח' ודאי רוצה בו, ממילא לא בעינן מינוי בפועל, וזהו דין זכין.

קצות החושן 14 מקשה על התוס', בעקבות סוגיית "יאוש שלא מדעת" 15 -
נחלקו שם אביי ורבא, האם יאוש חל רק כאשר בפועל היה יאוש [ -אביי] או שיאוש חל גם כאשר אין עדיין יאוש בפועל, אבל ישנו יאוש בכח [ -רבא]. כגון, חפץ שאין בו סימן, שודאי לנו שהבעלים יתייאשו כאשר ידעו שהחפץ אבד להם, אלא שעדיין אינם יודעים. ומבואר שם בסוגיא שמחלוקת זו אינה מתייחסת להלכות יאוש בלבד, אלא היא נוגעת לכל מקום שצריך את רצונו ומחשבתו של האדם. כגון, רצון שפירותיו ירטבו [לעניין הכשר לקבל טומאה], ולעניין רשות לאכול מפירות של אחר, כאשר הבעלים אינו יודע אבל ברור שאם היה יודע היה רוצה, ועוד. והלכה כאביי. אם כן, טוען הקצות, א"א לומר שדין זכין מבוסס על אנן סהדי שה'משלח' רוצה בשליחות. שהרי להלכה איננו מסתפקים באומדן הדעת שאילו היה יודע היה רוצה, אלא צריך לרצות בפועל בשליחות.

לכן לומד הקצות, שזכיה היא דין שהתורה חידשה אותו. פרשה חדשה לפנינו של זכיה. אמנם אופי הפעולה בזכין ובשליחות הוא זהה - אדם אחד עושה פעולה, וזו מועילה לרעהו - אבל מקור כל דין עומד בפני עצמו.

ב. הנפ"מ בגדר זכין
כיוון שסו"ס אופי הפעולה זהה, מה לי אם זה מדין אנן סהדי [כתוס'] או פרשה מחודשת בתורה [כקצות]?

הנפ"מ תהא לגבי מקומות ששליחות אינה מועילה. אם נאמר כתוס' שזכין מקורו בשליחות, הרי שלכאורה המיעוט יתייחס גם לזכיה. אולם אם דין חדש לפנינו יתכן שזכיה תועיל. וכן להפך - יתכן שזכיה לא תועיל, ואילו שליחות שנעשית עם מינוי, כן תועיל.
ולהמחשה - הגמ' אומרת 16 שתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, לא קנה. אומר רש"י 17 , שהנ"מ אם התופס תפס מדעת עצמו. אבל אם המלוה שלחו לתפסו - התפיסה מועילה. התוס' 18 , לשיטתו, שזכיה היא מדין אנן סהדי, מקשה איך יתכן לחלק בין זכיה לשליחות - אם שליחות מועילה, ממילא גם זכיה צריכה להועיל. ומבאר הקצות, שרש"י סובר שזכיה היא דין העומד בפני עצמו, וממילא לא קשה מידי 19 .

ונפ"מ נוספת - מה יהא הדין כאשר הזכיה אינה להכניס משהו לרשות הזוכה אלא להוציא ממנו. כגון, למכור חמצו של יהודי לגוי רגע אחד לפני שיאסר בהנאה בערב פסח. לשיטת התוס', שדין שליחות לפנינו, אין מקום לומר שלא יוכל למכור.
אולם הקצות 20 , לשיטתו, מחדש שדין זכין נתחדש רק להכניס לרשות הזוכה ולא להוציא ממנו. [ולשיטת הקצות נצטרך לומר, שהגדר של 'קבלת מצוות', שראינו שמועיל בזה דין זכין, אינו התחייבות לקיים מצוות. שאם היה כן, היה זה כמו לזכות להוצאה. אלא זו קבלת יהדות, וקיום המצוות הוא תולדה הנובעת מקבלה זו].

פרק שלישי - זכין בקטן
התוס' כאן 21 דן בשאלה, האם זכיה לקטן מועילה מדאורייתא או מדרבנן. יסוד העניין תלוי בשתי גירסאות בגמ' במסכת ב"מ 22 . הגמ' שם מחלקת בין קטן דאית ליה זכיה, לבין גוי דלית ליה זכיה כיוון דלא אתי לכלל שליחות. ויש גירסאות ש"קטן אית ליה זכיה מדרבנן " כיוון דאתי לכלל שליחות.

ולכאורה צ"ע, מדוע מחפשת הגמ' טעם לחילוק בין קטן לגוי. הרי לפי שיטת התוס' שהתבארה לעיל 23 זכיה היא ממש שליחות. א"כ כיוון שלגוי אין שליחות, ממילא אין לו דין זכין. אולם קטן, הרי עקרונית הוא בר שליחות כבר כעת, אלא שבאופן מעשי אינו יכול למנות שליח ליצור עבורו חלויות, דמי יימר שהוא רוצה בזה [שהרי חסרה לו דעת]. אבל דין זכין, שאנן סהדי שהוא רוצה, שייך גם בקטן, דבזכין אין שום חילוק בין קטן לגדול. ויותר מכך - לאור הנ"ל ברור שדין זכין צריך להועיל לקטן מדאורייתא, ומדוע יש הגורסים שהוי מדרבנן?
והדברים מתיישבים על פי רש"י. הוא נוקט 24 שהדין שקטן אין לו שליחות נלמד ממיעוט: "איש" - למעט קטן. ונבאר תחילה את רש"י -

לכאורה, צ"ע מדוע נדרש פסוק למעט קטן, הרי ברור גם ללא מיעוט שהוא אינו יכול למנות שליח. שהרי גם כששליח פועל עבור המשלח, בכל זאת הרצון לפעולה צריך להיות של המשלח. ואם הקטן היה רוצה, למשל, להפריש תרומה הוא לא היה יכול, וכי ס"ד שהשליח יוכל לתרום עבורו?!
ונראה שהמיעוט נדרש לחלויות שקטן יכול ליצור. דמצינו מספר הלכות שב"מופלא סמוך לאיש", הקטן יכול לפעול - להקדיש, להפריש תרו"מ 25 .

ונחזור לעניננו. לאור הרש"י מובן מדוע הגמ' צריכה הסברים שיחול דין זכין בקטן. שהרי אפי' בדברים שהוא בר עשיה בהם, בכל זאת מיעטה התורה ואמרה שהוא אינו יכול לעשותם על ידי שליח. וכיוון שכך - גם לזכות עבורו לא ניתן, לכאורה. לכן אומרת הגמ', שכיוון שאתי לכלל שליחות יש לו זכיה 26 .

ולקצות, שזכין הוא דין חדש בתורה, מובן מאליו הצורך של הגמ' למצוא טעם לחילוק בין קטן לגוי. שאפי' אם בשליחות ישנו הבדל ברור, שגוי ממועט וקטן אינו ממועט, אין זה אומר מאומה לגבי דין זכין. ומסיקה הגמ', שבכל זאת, כיוון שהאופי של דין שליחות ושל דין זכין זהה, לכן קטן דאתי לידי שליחות אית ליה זכיה, וגוי דלא אתי לידי שליחות לית ליה זכיה.
ולקצות ניתן לומר בשופי, שכוונת הגמ' היא שקטן אית ליה זכיה מדאורייתא, אפי' אם שליחות לית ליה.

יסודות מרכזיים שנזכרים או מתחדשים בשיעור זה

* גר שטובל, אינו צריך להתכוון ל'טבילת גירות', ומספיק שיתכוון ל'טבילה יהודית'.
* לא שייכת שליחות על הכוונה הנ"ל.
* כוונת קטן שהוא בר הבנה, מועילה בגדול עומד ע"ג ומלמדו.
* כוונת בית הדין בגר קטן מועילה מחמת היותם 'בעלים' על ההטבלה, ולא מדין שליחות.
* עיקרה של גירות - קבלת מצוות.
* קבלה זו, בהיותה יצירת חלות הגירות, שייך לגביה שליחות וזכין.
* לשיטת התוס' זכיה היא מדין שליחות, ומכח אנן סהדי שהזוכה רוצה בשליחות.
* לקצות, זכיה היא דין העומד בפני עצמו.
* לקצות - תיתכנה מציאויות ששליחות תועיל וזכיה לא, וכן להיפך.
* לקצות - דין זכיה הוא רק ל אדם ולא מ אדם. לתוס' - אין מקום לחלק.
* קטן אינו יכול למנות שליח, גם בדברים שהוא יכול ליצור.
* יש סוברים שקטן אית ליה זכיה מדאורייתא, יש הסוברים שרק מדרבנן.

^ 1. כתובות יא ע"א
^ 2. דף סח ע"ב, ד"ה קטן
^ 3. ד"ה מטבילין
^ 4. יבמות מה ע"ב
^ 5. תוס' גיטין כב ע"ב, ד"ה והא
^ 6. חגיגה יט ע"א, רמב"ם הל' אבות הטומאות פי"ג ב
^ 7. עי' כתובות כו ע"א – "והטבילוני לאכול תרומה", רמב"ם שם, סוף פט"ז
^ 8. רמ"א, יו"ד סי' קצח מח
^ 9. חולין לא ע"ב "דאנסה חברתה" ט"ז על הרמ"א שם
^ 10. קידושין דף כו ע"א בדפי הרי"ף
^ 11. שם סב ע"ב
^ 12. מהגמ' ביבמות "מי לא טבלה לנידותה", שהובאה לעיל אות ג
^ 13. כתובות יא ע"א, ד"ה מטבילין
^ 14. סי' קה סק"א
^ 15. ב"מ כא ע"ב
^ 16. גיטין יא ע"ב
^ 17. ב"מ י ע"א, ד"ה הוי
^ 18. ד"ה התופס
^ 19. ועיין עוד לקמן בפרק שלישי.
^ 20. סי' רמג סק"ח
^ 21. ד"ה מטבילין
^ 22. עב ע"א
^ 23. פרק שני אות א
^ 24. ב"מ עא ע"ב, ד"ה קטן לית ליה שליחות
^ 25. משנה נידה מה ע"ב, גמ' תמורה ב ע"ב
^ 26. הערת העורך: ואדרבה, לתוס' שסובר שזכיה היא ממש שליחות, מסתבר שהזכיה תהא רק מדרבנן, דמדוע נחלק בין זכיה לשליחות. ובאמת התוס' בכתובות שנוקט שזכיה היא מדין אנן סהדי נוקט גם שזכיה היא מדרבנן. ואם נרצה בכל זאת לחלק, נצטרך לומר שהמיעוט של קטן משליחות מתייחס לפעולת מינוי השליח, אולם דין זכין, שאינו דורש מינוי, יועיל בקטן.

הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל

עורכה הראשי של האנציקלופדיה התלמודית. לשעבר ראש כולל "דעת משה" סאדיגורה ודיין בבית הדין הגדול בירושלים. השעורים באתר סוכמו ע"י תלמידים, מתוך שעוריו הניתנים בישיבה. השעורים באחריות התלמידים בלבד.

47 דק'
בבא מציעא
מיגו דזכי לנפשיה בגזילה וקנייני גזילה
בבא מציעא דף ח' עמוד א'
י"ג כסלו התשע"ה
45 דק'
ארבעת המינים והלכותיהם
"משלכם"- לקיחה תמה בשבעת הימים
ה תשרי תשע"ו
53 דק'
זכויות יוצרים
זכויות יוצרים - מקורות ודיונים
כ"ח ניסן תשע"א
51 דק'
גיטין
דרישה וחקירה בשטרות
ט' אייר תשס"ז

כתובות

1:00
כתובות
מהו המתיר איסור אשת אח?
הרב חיים כץ | י"א חשוון תשפ"ה
53 דק'
כתובות
תנאי היו דברנו
מסכת כתובות: דף יט' ע"ב
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ל' שבט תשס"ו
48 דק'
כתובות
אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב
כתובות טו:
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ט"ז שבט תשס"ו
27 דק'
כתובות
כתובות - דף כ"ח
הרב אשר חזיזה | י"א אדר התשע"ה

כתובות

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
שבת הראי"ה
שבת הראי"ה פרשת תצווה
גליון מס' 64
רבנים שונים | אדר תשס"ט
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חיים דרוקמן
הרב אליעזר מלמד
הרב שמואל אליהו
הרב שבתי סבתו
הרב חיים כץ
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב שלמה שושן
הרב יעקב שפירא
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו