ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי אתתי אלה בקרבו. (י', א').

ויבא משה ואהרן אל פרעה, ויאמרו אליו, כה אמר א-ל-הי העברים, עד מתי מאנת, לענת מפני, שלח עמי ויעבדוני. (י', ג').

ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את הוי'ה א-ל-היהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים. (י', ז').

ויושב את משה ואהרן אל פרעה, ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלקיכם, מי ומי ההולכים. ויאמר משה בנערינו ובזקננו נלך, כי חג ה' לנו. (י', ח-ט).

לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. (י', כ"ג).

ויט משה את ידו על השמים, ויהי חשך אפלה, בכל ארץ מצרים, שלשת ימים. לא ראו איש את רעהו ולא קמו איש מתחתיו וגו'. (י', כ"ב-כ"ג).

ויקרא פרעה אל משה, ויאמר לכו עבדו את ה', רק צאנכם ובקרכם יֻצג, גם טפכם ילך עמכם. (י', כ"ד).

ויאמר לו פרעה לך מעלי, השמר לך, אל תוסף ראות פני, כי ביום ראותך פני תמות. ויאמר משה, כן דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך. (י', כ"ח-כ"ט).

ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים, בעיני עבדי פרעה, ובעיני העם. (י"א, ג')

ויאמר משה כה אמר ה', כחצות הלילה, אני יוצא בתוך מצרים. (י"א – ד').

ויאמר ה', אל משה ואל אהרן, בארץ מצרים לאמר. החדש הזה לכם, ראש חדשים, ראשון הוא לכם, לחדשי השנה. (י"ב, א-ב).

שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם וגו'. והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחדש הזה, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, בין הערבים. (י"ב, ה-ו).

ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת, ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. (י"ב, ז').

וככה תאכלו אותו, מתניכם חגרים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם, ואכלתם אותו בחפזון, פסח הוא לה'. (י"ב, י"א).

והיה היום הזה לכם לזכרון וגו'. שבעת ימים מצות תאכלו. (י"ב, י"ד-ט"ו).

ויקרא משה לכל זקני ישראל, ויאמר אליהם, משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם, וחטו הפסח. (י"ב, כ"א).
והיה כי תבואו אל הארץ, אשר יתן ה' לכם כאשר דבר, ושמרתם את העבודה הזאת. (י"ב, כ"ה).

ויהי בחצי הלילה, וה' הכה כל בכור בארץ מצרים וגו', וכל בכור בהמה. (י"ב, כ"ט).

ויסעו בני ישראל מרעמסס סֻכֹּתה כשש מאות אלף רגלִי הגברים לבד מִטָף, וגם ערב רב עלה אתם, וצאן ובקר מקנה כבד מאד. (י"ב, ל"ז ל"ח).

ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, עוגות מצות כי לא חמץ, כי גֹרשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם. (י"ב, ל"ט).

ליל שמורים הוא לה', להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה הזה לה', שמֻרים לכל בני ישראל לדורותם. (י"ב, מ"ב).

ופירש"י ז"ל ליל שמורים, שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו, לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים. הוא הלילה הזה לה', הוא הלילה שאמר לאברהם, בלילה הזה אני גואל את בניך.
ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, ארבעה לילוון כתיבין בספר דוכרנייא קדם רבון עלמא, ליליא קדמאה כד אתגלי למברי עלמא, תנינא כד אתגלי על אברהם, תליתאה כד אתגלי במצרים והות ידיה מקטלא כל בוכרא דמצרים וימינה משזבא בכוריהן דישראל, רביעאה כד אתגלי למפרוק עמא בית ישראל מבני עממיא, וכולהון קרא לילי נטיר בגין כן פריש משה ואמר ליל נטיר לפורקן הוא מן קדם ה' למפקא ית עמא בני ישראל מארעא דמצרים, הוא ליליא הדין נטיר ממלאכא מחבלא לכל בני ישראל דבמצרים, וכן למפרקהון מגלוותהון לדריהון. וכעין זה כתבו בירושלמי שם, עם שינויים מעט. וע"ש.
שכתבו: ליליא רביעאה כד ישלים עלמא קיציה, למִתפרקא, חבלי רשעא ישתיצון וגירי פרזלא יתקרון, משה יפוק מן גן מדברא, ומלכא משיחא מן גו רומא, דין ידבר בריש עננא, ודין ידבר בריש עננא, ומימרא ד"ה מדבר בין תרויהון, ואינון מהלכין כחדא, הוא ליל פסחא קדם ה' נטיר ומזמין לכל ישראל לדריהון. ע"כ.
והספורנו כתב ליל שמורים הוא לה', שהיה מצפה להוציאם וכו', אבל לא מצא את ישראל מוכנים וראויים לגאולה עד אותה הלילה, ואיתה היה משמר ומצפה כי חפץ חסד הוא, כאמרם ז"ל שהקב"ה מחשב את הקץ לכל בני ישראל לדורותם, כאמרם בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל. עכ"ל.
ועיין באוה"ח הקדוש שגם הוא דיבר בזה בשינוי מעט.

ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. (י"ב, מ"א).

ועיין באוה"ח הק' מה שפירש בעניני הצער שהיה בכל זה.
וכפשוטו בא לומר דבבא הקץ לא נתעכבו אפילו זמן קצר, אלא מיד בבא הקץ בעצם היום הזה ממש, ובלא שום עיכוב כלל, יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, ולא נותר אחד מהם שמה, ולמרות שרבים היו, ובודאי היו פזורים במקומות שונים, והיציאה היתה בבהילות ובחיפזון גדול, מ"מ הקב"ה הוציאם כולם, בעצם היום הזה.
עוד נאמר להלן (פסוק נ"א) ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. וכתב רשב"ם ז"ל, אעפ"י שכבר נאמר זה למעלה, חוזר וכופלו עתה לומר לך שביום

והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני וגו', ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה. (י"ג, ה').

ושמרת את החקה הזאת למועדה, מימים ימימה. (י"ג – י').

והיה לאות על ידכה, ולטוטפת בין עיניך, כי בחוזק יד, הוציאנו ה' ממצרים. (י"ג, ט"ז).