ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבועות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רוברט חי בן מרים
סוגיא א- המשנה
נראה את המשנה במשולב עם הגמרא:
נזכיר: נדר בחפצא, שבועה בגברא.
| נדר – על החפצא | שבועה – על הגברא |
| דווקא על חפץ שיש בו ממש | גם על פעולות – כמו אישן/לא אישן (גמ' – מניחים שהתכוון לפחות משלושה ימים, אחרת זאת שבועת שווא), |
| לא יכול להתייחס לחפצים של אחרים | יכול להתייחס לחפצים של אחרים – שנתתי/לא נתתי, שאתן לאיש פלוני/שלא אתן (הכוונה לא לעני, כי אם כן ממילא מצווה ולא יכול להישבע על מצווה – הנושא הבא). |
| יכול לבטל מצווה – (תוס' – לא מתייחס למצווה עצמה אלא לחפץ, והמצווה ממילא בטלה) | לא יכול לבטל מצווה (כיוון שמתייחס לגברא, והרי כבר מושבע ועומד מהר סיני). זה מוביל אותנו לנושא הבא: |
סוגיא ב – נשבע לעתיד על אחר
A. הקדמות
א. שבועה על העבר – משתנתנו:
ר"ע – יש (ריבוי - "לכל אשר יבטא האדם"),
ר"ש – אין ("להרע או להיטיב". והריבוי רק שזה לאו דווקא רע או טוב, אלא לא עשה ועשה).
ב. שבועה על מצווה (הזכרנו את המחלוקת אתמול) – (משנה כז.)
A. בשבועה לעבור על לאו – ודאי שלא כי מושבע, שבועה לחזק לאו – אין איסור חל על איסור (אא"כ זה איסור מוסיף/כולל), (+כיוון שלא יכול להישבע לעבור, כדלקמן-).
B. שבועה על מצוות עשה –
לעבור על מצווה – ודאי שלא (משנה כט. - שבועת שווא).
לקיים מצווה – ר"י בן בתירא – יכול (קל וחומר! אם על רשות נשבע, אז על מצווה לא כל שכן?),
רבנן – לא (כי צריך שיהיה ב"לאו והן" ("להרע או להיטיב"). מחלוקת ראשונים אם גם פאור ממלקות.
B. הנושא שלנו - נשבע על אדם אחר שעשה משהו בעבר
א. המחלוקת ומקור המחלוקת
(לעניין קרבן) - רב – שבועה, שמואל – לא שבועה (אך יש מלקות, כי מלקות אינו מהפסוק של שבועת ביטוי של אלא מהפסוקים של שוא או שקר (כ:-כא.))
במה נחלקו, הגמרא מתחילה במסקנה, ואז שוללת אפשרויות אחרות
נסכם את החשיבה:
שמואל – לא שבועה:
או - 1. אין שבועה על העבר. (ואז במלוקת השנייה יכול לסבור כר"י ב"ב).
או - 2. יש שבועה על העבר, אך צריך שיוכל להישבע גם על העתיד ("בלהבא"), (חייב לסבור כרבנן שצריך "הן ולאו", ומרחיב זאת גם לעתיד).
רב - שבועה:
חייב לומר - יש שבועה על עבר (כר"ע) + לא צריך שיוכל להישבע גם על העתיד (או כי סובר כר"י ב"ב, או - מסכים לרבנן, שצירך "הן ולאו", אך רק בשבועה על העתיד, אך לא צריך שבעבר יצטרך גם עתיד).
[אביי – כאפשרויות השניות – כלומר ששניהם כרבנן שיש תלות בין ההן ללאו, (אלא שלשמואל יש גם תלות בין הער לעתיד ולרב אין), ומחדש אביי שזה נכון גם לגבי "שבועת עדות חיובית", שאדם לא יכול להישבע שיודע עדות, כיוון שאם ישבע שלא יודע – זאת שבועת העדות ולא שבועת ביטוי (וגם אם זה לא היה זבועת העדות, עדיין לא יהיה שבועת ביטוי). בהמשך נראה שאביי חזר בו או שזה לא אביי].
ב. קושיות
קושיות על שמואל (שסובר שיש תלות בים העבר לעתיד)
1. רב המנונא - משנה כט: – אדם יכול להישבע שלא הניח תפילין - והרי לא יכול להישבע שלא יניח תפילין בעתיד?
תשובה – אכן אין קרבן אלא רק מלקות.
2. רבא – ממשנה כט. - שבועת שווא למשל נשבע על אבן שהוא זהב, ועולא – בתנאי שידוע לשלושה אנשים. ומשמשע – אם אינו שבועת שווא – יהיה שבועת ביטוי, והרי אינו בלהבא (לא יכול להישבע שיהיה של זהב...). תשובה – לא יהיה שבועת ביטוי, אלא חיבו מהפסוק של שבועת שקר.
קושיא על רב
למה צריך פסוק מיוחד לשבועת העדות?
לשמואל מובן – כיוון שלא יכול להשיבע על העתיד, אז גם לא יכול להישבע על העבר, לכן צריך פסוק.
לרב? תלמידי אביי – כדי לחייב בשני לאוים. אביי – כדי לחייב גם במזיד.
[אך בשוגג לא חייב שני קרבנות, כי: 1. אביי - "לאחת מאלה". 2. רבא – שבועת העדות "יצאה מכללה", ואינה שבועת ביטוי כלל.
[משמע שלאביי היא כן, וזה קשה ממה שראינו באביי בסוף הסעיף הקודם. תירוץ - אביי חזר בו או שזה היה רב פפא].
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
אנחנו קודש למענך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
התלהבות ללא יין
חידוש כוחות העולם
מי צריך את הערבה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
