ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- הלכות שבועות
- ספריה
- הלכות חגים
- שבועות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א. כשם שמצווה לכבד את השבת ולענגו, כך מצווה לכבד את כל הימים הטובים ובמיוחד את חג השבועות שבו ניתנה תורה.
ב. תהילים - מעלה גדולה ללמוד תהילים ביום השבועות שבו נפטר דוד המלך עליו השלום, - ויעלה לרצון יותר (בן איש חי במדבר ו. כף החיים שם ס"ק לד).
ג. יזהר לדלג לשון מחילה וסליחה על עוונות ופשעים האמור בבקשות שאומרים - קודם ואחר אמירת תהילים, כי יום טוב הוא (בן איש חי שם).
ד. נכון ללמוד ביום ראשון של שבועות בדברי הימים א פרקים כח, כט, המדברים - על חג השבועות, "דדבר בעתו מה טוב" (בן איש חי שם).
אכילה בשבועות
ה. אף על פי שהאכילה והשתיה בחגים היא מצות עשה, לא יהא אוכל ושותה כל היום כולו, שהרי כבר נאמר: "עצרת לה' אלהיך" (דברים טז ח). ואף על פי שנאמר: "עצרת תהיה לכם" (במדבר כט לה), כבר פירשו רז"ל: "חציו לה' וחציו לכם" (פסחים סח ב). לפיכך צריכין לעסוק גם בתורה, ובמיוחד בשבועות (כף החיים תצד ס"ק ט).
ו. מצות שמחת יום טוב הקדוש הזה גדולה עד למאד, עד שאמרו בגמרא על אחד מגדולי האמוראים, "מר בריה דרבינא" שהיה יושב בתענית כל השנה כולה חוץ מיום חג השבועות שבו ניתנה תורה לישראל. והגמרא מספרת על רב יוסף שהיה עושה ביום זה תבשיל מיוחד "עגלא תילתא", והיה אומר שכל מעלתו וחשיבותו כאמורא היא בגלל חג השבועות ומתן תורה, ואילולי יום זה "כמה יוסף איכא בשוקא" ופירש רש"י "שלמדתי תורה ונתרוממתי - הרי אנשים בשוק הרבה ששמן יוסף ומה ביני לבינם (פסחים סח ב. כף החיים שם ס"ק לח).
ז. אין מתענין ביום זה שום תענית, אפילו לא תענית חלום (כף החיים שם).
ח. מאכלי חלב - מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב ביום א' של שבועות, והטעם העיקרי לכך הוא, מפני שיש צורך לאכול שני מאכלים זכר לשתי הלחם, ולכן אוכלים מאכל אחד של חלב ומאכל אחד של בשר ועם כל מאכל אוכלים לחם אחר (רמ"א תצד סע' ג).
ט. יש שכתבו שהטעם לאכילת מאכלי חלב ואחר כך בשר בחג השבועות, הוא כדי להדגיש את השוני שלנו מהמלאכים שאכלו אצל אברהם בשר וחלב, ובזכות השוני הזה ניתנה לנו התורה ולא למלאכים (באר היטב תצד ס"ק ח ומשנ"ב שם יב יג).
י. יש שנתנו טעם משום שבשבועות קבלו בנ"י את עשרת הדברות שכלולים בהם תרי"ג מצות, נמצא שלאחר מתן תורה לא יכלו לאכול בשר שעדיין לא למדו כיצד לשחוט, ועל כן אכלו רק מאכלי חלב.
יא. יש שכתבו טעם לעניין ע"פ הזוהר (פרשת אמור צז ב) שכתב שימי ספירת העומר הם דוגמת שבעה נקיים שבהם נטהרת אשה ממקור דמיה, אף כאן נטהרו ישראל בספירת שבעה שבועות מדם מצריים. וחכמינו אמרו, שאשה מינקת אינה רואה דמים, כיוון שהדם הופך לחלב, אף כאן טהר עם ישראל מהדם, והחלב הוא סמל לטהרתנו (מג"א תצד ס"ק ו).
יב. מנהג ישראל לאכול דבש וחלב בחג השבועות על שם הפסוק שנאמר על התורה: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד יא). ויש אוכלים עוגה האפויה או מטוגנת בחלב וחמאה וטבולה בדבש (כף החיים תצד ס"ק ס).
יג. יש שכתבו שטעם אכילת מאכלי חלב בשבועות הוא משום ש"חלב" בגימטריה ארבעים כנגד ארבעים יום ששהה משה במרום ללמוד תורה (ועיין אורח חיים עמ' רמ"ז).
יד. חייב אדם לשמוח בחג הזה, ואין שמחה אלא בבשר ויין. ולכן לא יסתפק אדם במאכלי חלב בלבד. אמנם מי שאינו שמח במאכלי בשר, אינו מחויב לאכלם.
טו. יכול לאכול בלילה את מאכלי הבשר, וביום את מאכלי החלב. ואין צריך שניהם להיות דוקא ביום.
מהלכות בשר וחלב
טז. חומרת בשר וחלב - בשר בחלב דינו חמור יותר משאר איסורי אכילה, ששאר איסורים (מלבד כלאי הכרם) האוכלם שלא בדרך הנאתם פטור ואילו בשר בחלב, אפילו אכלו רותח או שעירב בו דבר מר וכד', אם אכלם חייב (רמב"ם הלכ' מאכלות אסורות פי"ד הלכ' י' י"א ועיין ספר החינוך מצוה תס"ט ובמנחת חינוך שם).
יז. אכילת בשר אחרי חלב - הלכות בשר וחלב ביום זה הם כמו בכל יום רגיל. אין שום קולא בענין בגלל חג השבועות, ולכן אם רוצים לאכול בארוחה אחת מאכלי בשר אחרי מאכלי חלב יש א) לאכול קודם את החלב. ב) לנקות את השולחן או להחליף את המפה. ג) לשטוף את הפה ולאכול לחם או פרי שטעמו נדבק. ד) לנקות את הידיים. ה) לברך ברכת המזון (עיין שולחן ערוך יו"ד פט ס"ע ב. בן איש חי לך לך י).
יח. גבינה צהובה של היום, שהיא רכה, וכן גבינת קוטג' דינה כגבינה רגילה, ויש נוהגים לחכות אחרי אכילתם, שעה לפני שאוכלים בשר (אחרונים).
יט. אם אכל גבינה קשה שהתיישנה יותר מששה חודשים צריך להמתין אחריה שש שעות. אמנם אם התיישנה פחות מכך, ימתין שעה על כל חודש שהגבינה התיישנה (שולחן ערוך יו"ד פט סע' ד ונו"כ שם. בן איש חי שם טו).
כ. שטיפת הפה יכולה להיות גם על ידי צחצוח במשחת שיניים ומברשת. אך צריך ביום טוב לשים לב א) שלא להוציא דם מהחניכיים. ב) להשתמש במשחת שיניים נוזלית. אם יש חשש לדם או שאין לו משחת שינים נוזלית - יאכל פת וישטוף את פיו לפני שאוכל בשר (עיין שולחן ערוך יו"ד פט סע' ב-ד. מ"ב תצד ס"ק יד).
כא. בשעת הדחק אפשר לבדוק את ידיו ולא לרוחצם (בן איש חי ש"ש שלח יד. ועיין בכל הנ"ל ש"ש פרשת בהעלותך ולעיל).
כב. חלב אחרי בשר - האוכל בשר או תבשיל של בשר ורוצה לאכול חלב צריך א) לחכות שש שעות שלמות מסוף אכילת הבשר עד תחילת אכילת הגבינה, ב) להחליף מפה, ג) לברך ברכה אחרונה (בן איש חי ש"ש שלח י).
כג. האוכל בשר עוף או מרק עוף - דינו כדין בשר, וחייב להמתין שש שעות כדי לאכול מאכלי חלב (בן איש חי ש"ש שלח ט).
כד. מצא בין שיניו - מי שמצא בשר בין שיניו, והוציאו, אינו צריך לחכות אחר כך שש שעות, אבל צריך לנקות את פיו לפני ששותה חלב (ב"י או"ח קעג ס"ק ג).
כה. מאפה גבינה או בשר - מותר לאפות בצק עם גבינה או בשר כשהם נראים באופן ברור. ואם אינו ניכר, מותר, רק אם הוא מועט ומשונה צורתו (שולחן ערוך יו"ד צז סע' א. בן איש חי ש"ש שלח יז).
כו. אין לאפות לחם עם חלב או חמאה, או עם שומן בשרי, לא ביום זה ולא בכל השנה כולה, שמא יטעו בו ויאכלוהו עם בשר או עם חלב. ואם אפה - כל הלחם, אסור באכילה אפילו לבדו. ולא יועיל אם אחר אפיה יפורר אותו או ישנה צורתו (עיין שולחן ערוך שם. בן איש חי שם).
כז. כשאופים לחם או עוגה חלבית בבית מלון או לצרכים מסחרים, צריך שתהא ניכרת הגבינה או שיעשה אותה באופן שכולם ידעו שהיא חלבית.
כח. אפיה בתנור בשרי - כשאופים מאכל, לחם או עוגות חלביות בתנור, באופן המותר, כדלעיל, אין לאפות אותם בתא שבושל בו בשר, אלא לאחר שיכשירוהו כראוי (עיין שולחן ערוך יו"ד צב סע' ח. צג סע' א. רמ"א צג סע' א ועיין שולחן ערוך או"ח סימן תנ"א סעיף ט"ו ובטור שם). והכשרת תנורים של ימינו תלויה בארבעה תנאים: א) להמתין 24 שעות אחר האפיה. ב) לנקותו בספוג רטוב. ג) להחליף תבניות. ד) לחמם את התנור בחום הגבוה ביותר למשך דקה או יותר. אם לא מילא כל התנאים הללו, יש לשאול שאלת חכם.
כט. תנור של שני תאים, גם אם יש לו "הכשר", צריך לבדוק אם כשתא אחד פועל, היד סולדת בתא השני, שאם סולדת דינם כתא אחד ואם אינה סולדת דינם כשני תנורים.
ל. תנור משומש של מי שאינו שומר כשרות כדבעי, אף על פי שמחליף תבניות צריך שאלת חכם כיצד להשתמש בתנור זה.
לא. מותר לאפות מאכל "פרווה" בתא שנאפו בו מאכלי חלב או בשר, ולאכול אותו הן עם מאכלי בשר, והן עם מאכלי חלב, ובלבד שהמקום נקי. ויש נוהגים להקפיד ולהמתין 24 שעות מאפית החלב/בשר לאפית הפרווה. ולדעת כולם צריך לנקות את התנור ואת המגשים מפירורים של החלב/בשר.
לב. אם נאפו מאכלי ה"פרווה" עם מאכלי החלב ביחד או שנשארו בתנור שאריות ממאכלי החלב בעת שאפו את מאפה ה"פרווה", אין לאכול אותם עם הבשר ודינם כמאכלי חלב (שולחן ערוך יו"ד צה סע' א. בן איש חי ש"ש קרח יג).
לג. אכילה על שולחן אחד - אסור לשני בני אדם לאכול בשולחן אחד בשר וחלב אלא אם כן אין הם מכירים זה את זה כלל. ואם הם מכירים אחד את השני יכולים לאכול על שולחן אחד על ידי שיניחו בין שניהם כלי מיוחד שאין רגילים להניחו על השולחן כדי שלא יבואו לאכול אחד מן האוכל של השני (שולחן ערוך יו"ד פח סע' ב).
לד. הפרדה בין בשר לחלב - כשאוכלים לחם עם בשר צריך להזהר בו אחר כך ולא לאוכלו עם חלב, כיוון שלעיתים נשאר על הלחם משהו מהמאכל הבשרי וכן להיפך. והוא הדין גם במלחייה שמטבילים בה את הלחם או שלוקחים ממנה בידיים למלוח את האוכל ולעיתים האצבעות מלוכלכות בבשר או בחלב. והמחמיר גם במלחיות סגורות תבוא עליו ברכה (עיין רמ"א שם).
לה. יש להזהר שלא להניח סירי בשר מעל סירי החלב או להיפך במקרר או במקום אחר, אלא אם כן שניהם מכוסים (בן איש חי ש"ש בהעלותך יח).
לו. גבינה מתולעת - אסור לאכול גבינה מתולעת (בן איש חי ש"ש נשא כא).
לז. דגים וחלב - נוהגים להחמיר לא לאכול דגים עם חלב (בן איש חי בהעלותך טו).
לח. סכין חלבית או בשרית - אסור לכתחילה לחתוך לחם בסכין של בשר על מנת לאכול את הלחם עם גבינה וכן להיפך.
לט. מי שחתך בצל ושאר דברים חריפים בסכין בשרית לא יכול לאכול את הבצל עם חלב, אפילו אם הסכין לא "בת יומה" עד שישאל שאלת חכם (שולחן ערוך יו"ד צו סע' א).
מ. תערובת - חלב שנתערב בבשר או להפך אם יש שישים כנגד החלב האוכל מותר, ואין לסמוך כיום על טעימת גוי שיאמר אם מרגיש טעם החלב/בשר שנתערב, אף במסיח לפי תומו (זבחי צדק סי' צ"ח ס"א) ואם למרות שיש פי שישים ניכר טעם החלב/בשר שנתערב פשיטא שהתבשיל אסור. (שם ס"ק צ"ג).
מא . כיסוי סיר רותח, הרי הוא כניעורו ונפק"מ, שאם נפלה טיפת חלב על חתיכת בשר שבתוך סיר בשרי רותח, וכיסהו מיד, נתערבה הטיפה בכל הקדרה ואם יש בקדרה פי שישים מהטיפה כל התבשיל מותר ואם אין כולו אסור (דוקא בכה"ג שמכסה, מותר לבטל איסור לכתחילה, אולם לקחת בידים חלב ולבטלו בבשר אסור אפילו אם יש בו שישים).
מב. זיעת המאכל (ר"ל האדים העולים ממנו) דינם כמאכל עצמו, ועל כן כשמבשל בשר שמעלה הבל - לא יעביר מעליו מאכל או סיר חלבי. ואם העביר סיר והגיע לחום שהיד סולדת בו - אסור. ובמאכל אף אם אין היד סולדת בו נאסר כיון שסוף סוף נתערב כאן בשר בחלב. ויש אומרים שאף המאכל התחתון נאסר (עיין דגול מרבבה על סי' צ"ב ופרי תואר ס"ק ט"ז ועיין זבחי צדק ס"ק ע').
מג. קולט אדים שהאדים מגיעים אליו בחום שהיד סולדת בו יש להזהר שלא לחמם תחתיו בשר ואחר כך חלב, או להפך.
מד. וכן יש להזהר בכירים עם מספר להבות שלא ישים סיר לא מכוסה עם בשר על אחת הלהבות וסיר לא מכוסה עם חלב על להבה אחת שמא יצאו אדים מהסירים ויתערבו. (ואפ' אם אין האדים בחום שהיד סולדת בו).
מה. מיקרוגל - דינו חמור יותר מתנור וצריך שיתקיימו התנאים הבאים:
א. צלחות נפרדות לבשר וחלב.
ב. המתנת עשרים וארבע שעות.
ג. לנקות את המיקרוגל בבד רטוב ולהסיר שאחריות אוכל.
ד. להכניס כוס עם מים, ולהפעיל עד שיתאדו מעט מים.
ה. לעטוף את המאכל שמכניסים בעטיפה אטומה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
