ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מרים בת בת חן
חיים השכיר את דירתו בת 5 חדרים למשה ומשפחתו, המונה 6 נפשות. בשנה הרביעית לשכירות, עזבה משפחתו של משה את הדירה לאחר 4 חודשים, והבית נשאר ריק עד תום תקופת השכירות. לטענת חיים, במהלך תקופה, הוא ניסה למצוא שוכר במקום הנתבע, אך ללא הצלחה. הנתבע מצידו לא חיפש כלל שוכר חלופי.
סיבת עזיבת משה ומשפחתו את הבית, היא העובדה שמשה התגרש מאשתו, ונוצר מצב בו אשתו וילדיו היו זקוקים לסעד, ועל כן עברו לגור בסמוך להורי האישה, כך שלא היה צורך בדירה.
חיים תובע את משה לשלם את דמי השכירות של 8 החודשים שנותרו. הוא מתבסס על כך, שבחוזה השכירות מצוין במפורש, שעל הנתבע לשלם על דמי השכירות, גם במקרה של אונס.
משה מסביר, שהוא כלל לא קרא את ההסכם קודם שחתם עליו. לטענתו, סעיף זה, המחייב אותו לשלם בכל אופן, אינו רגיל, ועל כן הוא פטור. הוא מוסיף, שבוודאי לא העלה על דעתו שיתגרש במהלך השנה, וכמו כן, לטענתו, הנוהג הוא שמי שאינו עוזב בשנה הראשונה, אינו חייב לשלם עד סוף החוזה.
הלכה פסוקה (260)
הרב יואב שטרנברג
137 - על החתום - חלק א'
138 - על החתום - חלק ג'
139 - בשיפוצים - א'
טען עוד
בגליון זה, נגיע להכרעה לאחר דיון בנסיבות המקרה הנדון: סעיף מפורש המתייחס לעזיבה באונס, והסיבה המסויימת של עזיבת הדירה על רקע הגירושין.
דיון
במקרה שהתנו ביניהם מלכתחילה שחיוב השכירות יתקיים גם במקרה של אונס התנאי מחייב. במקרה דנן נחתם הסכם בנוסח הבא: "כל זמן שאחד השוכרים בחיים, והנכס ראוי למגורים סבירים חייבים השוכרים בכל התחייבויותיהם, גם אם הם יעזבו את הנכס מחמת אונס לפני תום תקופת השכירות".
במבט ראשון נראה שהשוכר חייב שכן עזב את הדירה מחמת האונס.
אונס שאינו שכיח
אמנם, הגמרא במסכת גיטין1, מביאה מקרה בו התחייבו אנשים להוביל סחורה ממקום למקום, וקיבלו עליהם "כל אונס", דהיינו, הם בקשו להתחייב התחייבות מוחלטת לבצע את המשימה, וכך הם הדברים בלשון הרמב"ם2:
מעשה באחד ששכר מלחים להביא שומשמים למקום פלוני, והתנה עמהם שהם חייבים בכל אונס שאירע להם עד שיגיעו השומשמים למקום פלוני, ונפסק הנהר שהיו מוליכים בו, ואמרו חכמים זה אונס שאינו מצוי ואין חייבין להוליך השומשמים על גבי בהמה עד אותו מקום, וכן כל כיוצא בזה.
הרמב"ם ובעקבותיו השו"ע לומדים מסוגיה זו כלל רחב3: "והוא הדין לכל תנאי ממון, שאומדים דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללן היה התנאי והם שהיו בדעת המתנה בעת שהתנה".
הרמב"ם בתשובה4 מבהיר את ההגיון בכך שאין לכלול בפרשנות האמירה שמקבל על עצמו כל אונס, מציאויות בלתי שכיחות: " אעפ"י שהתנה עליו כל אונסא דמתיליד עכ"ז החיוב הוא כפי מה שיראה לנו אומדן דעת האיש המתנה על עצמו במה שאינו מחוייב ולא נחייבהו אלא במה שנאמת ונברר שהיה כונתו ורצונו בעת התנאי".
דהיינו, על בית הדין לבחון אילו מציאויות העלה המתחייב על דעתו, ורק אלו כלולות בלשון "כל אונס שייוולד". בהמשך דבריו, הוא מדגיש, שיש להעדיף את שיקול הדעת העקרוני הזה, על פני הפרשנות הלשונית של הדברים, ואין להחיל על המתחייב מציאויות שאנו מניחים שלא העלה על דעתו " אעפ"י שלשון נוסח התנאי כולל הדבר ההוא ."
מהפוסקים5 עולה, שרק ניסוח חד משמעי המתייחס באופן ספציפי גם למציאויות שאינן שכיחות יש לחייב אף באונס שאינו שכיח, ודעת חלק מן הפוסקים6, כלל לא ניתן להתנות ולהתחייב גם במציאויות של אונס שאינו שכיח.
דעת הרוב בבית הדין היא, שהניסוח של הסעיף אינו כולל במפורש מצבים של אונס שאינו שכיח, ושבחברה הדתית אליה משתייך השוכר, יש לראות אונס מחמת גירושין כאונס שאינו שכיח. יש להניח, שהשוכר כלל לא העלה על דעתו עת חתם על חוזה השכירות את האפשרות של עזיבת הדירה בשל גירושין. כיון שאין תנאי מפורש על הפרת חוזה עקב גירושים, אין לחייב את משה עבור החודשים שנותרו לאחר שעזבו הוא ומשפחתו את הבית.
דעת המיעוט
דעת המיעוט היא, שעל פי ההסכם עליו חתמו הצדדים, ואפשר אף ללא התניה המפורשת בהסכם, על השוכר - הנתבע, לשלם את דמי השכירות: האונס של גירושין, אינו אונס גמור המונע שימוש בדירה, ובנוסף גם אינו אונס שאינו שכיח עליו ניתן לומר, שכשהתחייב בחוזה במפורש לשלם גם במצבי אונס לא העלה על דעתו אפשרות זו.
הגירושין כשלעצמם אינם מונעים את היכולת להשתמש בדירה, וגם אם העדיפו בני הזוג לעבור כל אחד למקום מגורים אחר משיקולים כאלה ואחרים (חשובים ככל שיהיו), אין זה נחשב אונס. בוודאי שהשוכר אינו אנוס ומנוע, גם בנסיבות אלו, להעמיד שוכרים חלופיים, אפשרות שנתונה לו על פי החוזה.
ביחס לשכיחות האונס, לדעת המיעוט, גירושין אינם קורים בן יום, ועל כן יש להניח שבעת חתימת החוזה, היה ביכולת השוכר להעלות על דעתו את האפשרות של הגירושין. גם אם אדם מקווה שיחסיו עם אשתו יוסדרו ומשפחתו תשמור על אחדותה, בהתחייבויות כלפי צד שלישי, עליו לשקול את כל האפשרויות, ואין זכותו לטעון שמצב זה כלל לא עלה על דעתו. בעניין זה, דעת הרוב היא, שאת אפשרות הגירושין, דוחק האדם מדעתו, ואינו מעלה אותה על דעתו, עד שהדברים מגיעים לכלל מעשה.
פסק הדין
על פי הכרעת הרוב, פטר בית הדין את משה, השוכר, מתשלום דמי השכירות על החודשים בהם לא גר בדירה, שכן למרות שהתחייב לשלם גם במצבי אונס, עזיבת הדירה בנדון דידן היא בכלל "אונס שאינו שכיח".
______________________________________________________
1 בגיטין עג,א.
2 רמב"ם מכירה יט,ו.
3 חושן המשפט רכה,ג-ד.
4 שעג.
5 באר היטב חו"מ רכה, ז בשם הר"מ אלשקר סימן לב.
6 הובאו בבאר היטב שם.
הלכה פסוקה שכרו דירת נופש ולפתע נכנסו לשם אנשים אחרים
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
הלכה פסוקה חיובי שוכר שעזב לפני שפעילות העסק שלו נאסרה בשל הקורונה
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
הלכה פסוקה ביטול הזמנת אולם לחגיגת בר מצווה בגלל הקורונה
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין ארץ חמדה גזית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
