ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מרים בת בת חן
חיים השכיר את דירתו בת 5 חדרים למשה ומשפחתו, המונה 6 נפשות. בשנה הרביעית לשכירות, עזבה משפחתו של משה את הדירה לאחר 4 חודשים, והבית נשאר ריק עד תום תקופת השכירות. לטענת חיים, במהלך תקופה, הוא ניסה למצוא שוכר במקום הנתבע, אך ללא הצלחה. הנתבע מצידו לא חיפש כלל שוכר חלופי.
סיבת עזיבת משה ומשפחתו את הבית, היא העובדה שמשה התגרש מאשתו, ונוצר מצב בו אשתו וילדיו היו זקוקים לסעד, ועל כן עברו לגור בסמוך להורי האישה, כך שלא היה צורך בדירה.
חיים תובע את משה לשלם את דמי השכירות של 8 החודשים שנותרו. הוא מתבסס על כך, שבחוזה השכירות מצוין במפורש, שעל הנתבע לשלם על דמי השכירות, גם במקרה של אונס.
משה מסביר, שהוא כלל לא קרא את ההסכם קודם שחתם עליו. לטענתו, סעיף זה, המחייב אותו לשלם בכל אופן, אינו רגיל, ועל כן הוא פטור. הוא מוסיף, שבוודאי לא העלה על דעתו שיתגרש במהלך השנה, וכמו כן, לטענתו, הנוהג הוא שמי שאינו עוזב בשנה הראשונה, אינו חייב לשלם עד סוף החוזה.
הלכה פסוקה (260)
הרב יואב שטרנברג
137 - על החתום - חלק א'
138 - על החתום - חלק ג'
139 - בשיפוצים - א'
טען עוד
בגליון זה, נגיע להכרעה לאחר דיון בנסיבות המקרה הנדון: סעיף מפורש המתייחס לעזיבה באונס, והסיבה המסויימת של עזיבת הדירה על רקע הגירושין.
דיון
במקרה שהתנו ביניהם מלכתחילה שחיוב השכירות יתקיים גם במקרה של אונס התנאי מחייב. במקרה דנן נחתם הסכם בנוסח הבא: "כל זמן שאחד השוכרים בחיים, והנכס ראוי למגורים סבירים חייבים השוכרים בכל התחייבויותיהם, גם אם הם יעזבו את הנכס מחמת אונס לפני תום תקופת השכירות".
במבט ראשון נראה שהשוכר חייב שכן עזב את הדירה מחמת האונס.
אונס שאינו שכיח
אמנם, הגמרא במסכת גיטין1, מביאה מקרה בו התחייבו אנשים להוביל סחורה ממקום למקום, וקיבלו עליהם "כל אונס", דהיינו, הם בקשו להתחייב התחייבות מוחלטת לבצע את המשימה, וכך הם הדברים בלשון הרמב"ם2:
מעשה באחד ששכר מלחים להביא שומשמים למקום פלוני, והתנה עמהם שהם חייבים בכל אונס שאירע להם עד שיגיעו השומשמים למקום פלוני, ונפסק הנהר שהיו מוליכים בו, ואמרו חכמים זה אונס שאינו מצוי ואין חייבין להוליך השומשמים על גבי בהמה עד אותו מקום, וכן כל כיוצא בזה.
הרמב"ם ובעקבותיו השו"ע לומדים מסוגיה זו כלל רחב3: "והוא הדין לכל תנאי ממון, שאומדים דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללן היה התנאי והם שהיו בדעת המתנה בעת שהתנה".
הרמב"ם בתשובה4 מבהיר את ההגיון בכך שאין לכלול בפרשנות האמירה שמקבל על עצמו כל אונס, מציאויות בלתי שכיחות: " אעפ"י שהתנה עליו כל אונסא דמתיליד עכ"ז החיוב הוא כפי מה שיראה לנו אומדן דעת האיש המתנה על עצמו במה שאינו מחוייב ולא נחייבהו אלא במה שנאמת ונברר שהיה כונתו ורצונו בעת התנאי".
דהיינו, על בית הדין לבחון אילו מציאויות העלה המתחייב על דעתו, ורק אלו כלולות בלשון "כל אונס שייוולד". בהמשך דבריו, הוא מדגיש, שיש להעדיף את שיקול הדעת העקרוני הזה, על פני הפרשנות הלשונית של הדברים, ואין להחיל על המתחייב מציאויות שאנו מניחים שלא העלה על דעתו " אעפ"י שלשון נוסח התנאי כולל הדבר ההוא ."
מהפוסקים5 עולה, שרק ניסוח חד משמעי המתייחס באופן ספציפי גם למציאויות שאינן שכיחות יש לחייב אף באונס שאינו שכיח, ודעת חלק מן הפוסקים6, כלל לא ניתן להתנות ולהתחייב גם במציאויות של אונס שאינו שכיח.
דעת הרוב בבית הדין היא, שהניסוח של הסעיף אינו כולל במפורש מצבים של אונס שאינו שכיח, ושבחברה הדתית אליה משתייך השוכר, יש לראות אונס מחמת גירושין כאונס שאינו שכיח. יש להניח, שהשוכר כלל לא העלה על דעתו עת חתם על חוזה השכירות את האפשרות של עזיבת הדירה בשל גירושין. כיון שאין תנאי מפורש על הפרת חוזה עקב גירושים, אין לחייב את משה עבור החודשים שנותרו לאחר שעזבו הוא ומשפחתו את הבית.
דעת המיעוט
דעת המיעוט היא, שעל פי ההסכם עליו חתמו הצדדים, ואפשר אף ללא התניה המפורשת בהסכם, על השוכר - הנתבע, לשלם את דמי השכירות: האונס של גירושין, אינו אונס גמור המונע שימוש בדירה, ובנוסף גם אינו אונס שאינו שכיח עליו ניתן לומר, שכשהתחייב בחוזה במפורש לשלם גם במצבי אונס לא העלה על דעתו אפשרות זו.
הגירושין כשלעצמם אינם מונעים את היכולת להשתמש בדירה, וגם אם העדיפו בני הזוג לעבור כל אחד למקום מגורים אחר משיקולים כאלה ואחרים (חשובים ככל שיהיו), אין זה נחשב אונס. בוודאי שהשוכר אינו אנוס ומנוע, גם בנסיבות אלו, להעמיד שוכרים חלופיים, אפשרות שנתונה לו על פי החוזה.
ביחס לשכיחות האונס, לדעת המיעוט, גירושין אינם קורים בן יום, ועל כן יש להניח שבעת חתימת החוזה, היה ביכולת השוכר להעלות על דעתו את האפשרות של הגירושין. גם אם אדם מקווה שיחסיו עם אשתו יוסדרו ומשפחתו תשמור על אחדותה, בהתחייבויות כלפי צד שלישי, עליו לשקול את כל האפשרויות, ואין זכותו לטעון שמצב זה כלל לא עלה על דעתו. בעניין זה, דעת הרוב היא, שאת אפשרות הגירושין, דוחק האדם מדעתו, ואינו מעלה אותה על דעתו, עד שהדברים מגיעים לכלל מעשה.
פסק הדין
על פי הכרעת הרוב, פטר בית הדין את משה, השוכר, מתשלום דמי השכירות על החודשים בהם לא גר בדירה, שכן למרות שהתחייב לשלם גם במצבי אונס, עזיבת הדירה בנדון דידן היא בכלל "אונס שאינו שכיח".
______________________________________________________
1 בגיטין עג,א.
2 רמב"ם מכירה יט,ו.
3 חושן המשפט רכה,ג-ד.
4 שעג.
5 באר היטב חו"מ רכה, ז בשם הר"מ אלשקר סימן לב.
6 הובאו בבאר היטב שם.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה כבד לך?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות נתינה בפורים
בריאת העולם בפרשת לך לך
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
איך עושים קידוש?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
