ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
- לרב פפא: ברישא "בשביל שיודח הרי זה בכי יותן" שממנה מדייקים הא בשביל שיודח הכותל אינו ב"כי יותן" (שהכותל נחשב מחובר) -מדובר בכותל מערה שנחשב למחובר מעיקרו, ובסיפא "בשביל שלא ילקה בכותל" שממנה מדייקים הא בשביל שיודח הכותל הרי זה ב"כי יותן" (שהכותל נחשב תלוש) מדובר בכותל בנין.
- לר' אלעזר: את הרישא והסיפא שנו תנאים שונים.
[
דף טז:
העמדת רב זביד בברייתא [ע"פ רב ענן אמר שמואל]: "נעץ סכין בכותל ושחט בה":
א. כשהסכין למעלה וצואר הבהמה למטה (מתחת לסכין) ששחיטתו כשירה- מדובר גם בסכין מחובר לקרקע.
ב. כשהסכין למטה וצואר הבהמה למעלה שחוששים שידרוס –מדובר בסכין תלושה ולרב פפא מותר גם בעוף קל שאינו מכביד על הסכין.
רב חסדא א"ר יצחק וי"א במתניתא. דברים שלא עושים בקרומיות של קנה:
א. אין שוחטין בה ורב פפא הסביר שהברייתא המתירה היא במין קנה הגדל באגמי מים שאין קיסמין פורשים ממנו.
ב. אין מלין בה.
ג. אין חותכין בה בשר ורב פפא היה חותך בה קרבי דגים שקופים (שאם יכנס לתוכם קיסם יבחין) ורבה בר רב הונא היה חותך בה עוף מפני שהוא רך (וא"צ לדחוק את הקנה ולכן אין חשש שיפרוש קיסם לבשר).
ד. אין חוצצין בה שינים.
ה. אין מקנחים בה [רב פפא: פצע פתוח, אבל לקנח צרכיו מותר]
מר: המקנח עצמו בדבר שהאור שולטת בו –שיניו התחתונות (חתיכות בשר בדמות שינים המחברות את קצה המעי הגס לגוף) נושרות.
תניא. בפס' "כי ירחיב...ואמרת אכלה בשר" בא להתיר בשר תאוה (כשיבואו לישראל)
דף יז.
החידוש בדברי המשנה "לעולם שוחטין":
- לר' ישמעאל שכשבאו לארץ לא חזרו לאיסור בשר תאוה (שנהג במדבר וא"כ מותר לשחוט לכתחילה). לשיטתו לא קשה מהפסוקים: הצאן והבקר ישחט להם", וגם לא מהמשנה "הנוחר פטור מלכסות" ואילו בפס' "כאשר יאכל את הצבי" אסרה התורה כבשר תאוה במדבר רק בהמה שראויה להקרבה אבל חיה לא נאסרה.
- לר"ע: שכשבאו לארץ לא חזרו להיתר נחירה (חיתוך הסימנים שלא בשחיטה שהיה מותר במדבר) שנא' "כי ירחק וזבחת מבקרך". לשיטתו הפס' "ושחט את בן הבקר"-מדבר בקדשים (שהיו טעונים שחיטה גם במדבר),מה שלא כתוב בפס' "הצאן והבקר ינחר להם" כיון שהנחירה במדבר זוהי שחיטתן, ובמשנה "הנוחר פטור מלכסות" הואיל והנחירה נאסרה כשבאו לארץ שוב אינה יכולה להיחשב כשחיטה. ואילו מהפס' כאשר יאכל את הצבי" לא קשה עליו.
ר' ירמיה הסתפק אם איברי בשר נחירה (שנחרו במדבר) שהוכנסו לא"י לאחר שנות כיבושה יהיו מותרים שהריר' ירמיה בר אבא הסביר בשם רב שמה שהותר להם בפס' "ובתים מלאים כל טוב" הוא חתיכות חזיר של עכו"ם אבל לא מאכלים אסורים.
שמואל שלח לא"י סכינים פגומים ע"מ שיורו לו איזו פגימה פוסלת והם ענו לו שהפגימה הפוסלת היא כשל מגירה.
דף יז:
סוגי פגימות בסכין:
א. בברייתא. כשיש הרבה פגימות דינו כמשור שפוסל כי העוקץ הראשון מחליש את הבשר והעוקץ השני קורע את הסיסן .
ב. 1. כשהפגימה אוגרת [ר' אלעזר: עוקצים מב' רוחות] פסולה [שפוגע בצואר וקורע הסימן]
2. כשהפגימה מסוכסכת [ ר' אלעזר: עוקץ מרוח אחת] לא ישחט ואם שחט –כשר [בגמ.
והיינו כשהפגימה בראש הסכין ופוגעת לפני שלהב הסכין הספיק לפגוע] ומדובר שהוליך ולא הביא].
ג. רבא: כשיש בסכין פגם שהוא עולה ויורד <מקום נמוך>(שאין לו עוקצים>-שוחט לכתחילה.
ד. רב אשי: כשער השיבולת שיש בסכין בליטות וללא פגם- כשר.
החיוב להראות לחכם את הסכין הוא משום כבודו והפס' שרב חסדא הביא "ושחטתם בזה...ואכלתם" (ששאול הראה לעם במה שחט) הוי אסמכתא בעלמא.
אופנים של בדיקת סכין:
א. במערבא- התבוננות בלהב באור השמש.
ב. בנהרדעא- מניח הלהב על פני המים ומויכים מעט את המים כך שהחריץ נראה בהילוך המים.
ג. רב ששת- בראש לשונו.
ד. רב אחא בר יעקב העביר חוט השערה לאורך הסכין ואם יש פגם החוט נלכד בתוכו.
ה. בסורא- בבשרו(קצה הלשון או האצבע)
ו. רב אשי ורב יימר סייעו- בבשר האצבע ועל הציפורן.
ז. לי"א בדעת רב אשי [לא בשם רבא],רב כהנא וכן עשה רב אחא בריה דרב- יש לבדוק ב' צידי הלהב והחוד.
רב הונא בר רב קטינא א"ר שמעון: הפגימות ששיעורן כדי פגימת המזבח והוא כדי שתתעכב בה הציפורן:
1. פגימת עצם בפסח (לעבור על "עצם לא תשברו בו").
2. פגימת אוזן (של בכור בהמה כדי שייחשב בעל מום ויהיה מותר לשחוט אותו במדינה).
3. פגימת מום בקדשים.
4. רב חסדא הוסיף: פגימת סכין שחיטה. הגמ' מבארת שמה שרשב"י / ר"א בן יעקב אמרו בברייתא שפגימת המזבח בטפח/ כזית היינו בסיד, ושיעור חגירת הציפורן היינו באבני המזבח, דכתיב "אבנים שלמות".
דף יח'.
שוחט שלא הראה סכינו לחכם לפני השחיטה:
א. רב הונא: כשנמצאת סכינו יפה – מנדים אותו וכן עשה רבא בר חיננא, וגם העבירו והכריז שבשרו טריפה, ואח"כ ביקש ממר זוטרא ורב אשי לעיין בדינו שהרי ילדים קטנים תלויים בו, ורב אשי מצא שסכינו יפה והכשירוהו לחזור ולשחוט.
ב. לא נמצאת סכינו יפה:
- לרבא, מעבירים אותו ומכריזים שבשרו טריפה.
- לרבינא, מלכלך הבשר בצואה כך שלא יימכר אפילו לגוי.
רבה בר רב הונא: מותר לשחוט בשן וציפורן תלושים, ומה שהמשנה אסרה היינו בשתי שיניים שקורעות את הסימנים בחריץ שביניהן, ומה שבציפורן אסור מדובר במחוברת.
משנה. השוחט במגל קציר:
א. בדרך הליכתה: ב"ש פוסלין,
ב"ה מכשירין (שראשיה כפופים מאד ולא קורעות). בגמ', ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: ב"ה הכשירו רק לטהר את הבהמה מידי נבילה, אבל אסורה באכילה, ורב אשי ניסה לדייק כן מלשון המשנה פוסלין/ מכשירין ולא אמרה אוסרין/ מתירין והגמ' מדחתה ראייתו].
ב. אם החליקו את שיניה – הרי הוא כסכין.
משנה. השוחט בתוך הטבעת (העליונה והגדולהמהטבעות שבקנה המקיפות את רוב היקף הקנה והיא זו שלצד הפה ומקיפה את כל הקנה ורחבה מהשאר), ותוך כדי השחיטה היטה הסכין ויצא מחוץ למקום שמותר לשחוט – שחיטתו כשירה אם שייר בה (לצד ראש הבהמה) משהו מרוחבה (עי' בגמ' ו': בהעמדת המח' כששחט ⅔ במקום בשר והגרים ⅓ [וללשון האחרת המח' בשחט ⅓ והגרים ⅔ ]. (עי' ציור שוטנשטיין יח'. וצילום בגמ' מתיבתא יח'. ובגמ' מאורות הדף היומי):
- לרבנן: על פני הטבעת כולה (שחתך ישר בתוך הטבעת עד שפסקה ושייר משהו מרוחבה תחת הכובע (הסחוס הנוסף בהמשך הקנה), אבל גמר השחיטה למעלה מהטבעת – הוי הגרמה אפילו חתך רוב הקנה במקום הכשר בתוך הטבעת).
-לר' יוסי בר' יהודה [בגמ', וכן פסקו רב ושמואל]: (גם) אם שייר משהו מרוחבה על פני רובה, בגמ' לרב ושמואל דנים רובו ככולו רק כששחט הטבעת הגדולה שנחשבת חלק מהקנה [בגמ' יט'., ר' יוסי בר' יהודה מכשיר את מה שת"ק קורא לו הגרמה].
דף יח':
גמ'. שחיטה בשאר הטבעות (מלבד הגדולה):
- ר' יוסי בר' יהודה: רובו ככולו וכשירות לשחיטה. רבנן דמחוזא אמרו שר"ז אמר משמיה דר"נ שמוגרמת כשירה, ור' זירא אכלה ולא חשש לרב ושמואל כי סבר שדבריהם נמסרו ע"י רב יוסף בר חייא שלמד גם ממי שלא דקדקו בתלמודם, ואפשר שרב ושמואל לא הורו בנושא ההגרמה מעולם. רב יוסף בר חייא הקפיד ואמר שלמד זאת מר' יהודה שהיה מלמד אפילו את הספק מי שנה את השמועה. רב יוסף השיב לאביי שכל אחד ינהג כמקומו. (ומה שר"ז שינה ממנהג בבל, עי' לקמן העמדת המשנה בפסחים).
- רב ושמואל: לא כשירות לשחיטה, שאינן נחשבות כקנה לפי שאין מקיפות אותו מכל צידיו ולכן צריך לשחוט בין טבעת לטבעת.
תניא מוגרמת (בהמה שנשחטה בהגרמה, עי' ציור א' מתיבתא יט'.)
- ת"ק: פסולה
- ר' חנינא בן אנטיגנוס העיד בשם רבותיו וכ"פ הגמ' (יט'.) שהרי ר"נ אמר כך: כשירה, ואפילו חתך כל הקנה למעלה מהטבעת הגדולה כי גם מחציתו של הכובע כשר לשחיטה [בגמ' יט'. ר' חנינא בן אנטגינוס הכשיר את מה שר' יוסי בר' יהודה קורא הגרמה].
דעת ר' חנינא בן אנטיגנוס על הגבול העליון של מקום שחיטת הקנה:
- ר' שמעון בן לקיש: כל הכובע.
- ר' יוחנן אמר: עד שיפוי הכובע.
רב יהודה א"ר ירמיה בר אבא, ספק משמיה דרב, ספק משמיה דשמואל: ג' הדיוטות מתירין את הבכור (שנפל בו מום) במקום שאין מומחה.
העמדת המשנה (פסחים נ':) שההולך ממקום אחד לאחר נותנין עליו החומרות של המקום שיצא משם ואת חומרות המקום אליו הולך:
- לאביי: בעובר בתוך א"י או בתוך בבל או מא"י מבבל אבל מבבל לא"י – לא, לפי שבבל כפופה לארץ ישראל.
- לרב אשי: גם מבבל לא"י, בשדעתו לחזור.
פגע (הגמ' לא פשטה אם פירושו שגם נגע בסכין בעת השחיטה בחיטי [לשוניות המצויות בתוך הכובע, עי' צילום ב' מתיבתא יח':]:
- רב פפי משמיה דרבא, ר' חייא בנו של רב אויא, מר זוטרא (וכ"פ רב נחמן ועוד אמוראים והגמ' יט.): משיפוי כובע ולמטה כשירה
- מר בר רב אשי: טריפה.
דף יט'.
שחט ⅔ קנה במקום בשר והגרים ⅓:
- לרב הונא א"ר אסי (ורב יוסף הצדיקו): היינו מחלוקת רבנן ור' יוסי במשנה, שלרבנן פסול כי השחיטה צריכה להיות במקום כשר ולר' יוסי בר' יהודה כשר כי רובו ככולו.
- לרב חסדא (ורב יוסף דחה ראייתו ובכך מצדיק את רב הונא וכן סובר בלישנא אחרינא של רב הונא א"ר אסי ורב חסדא דחאו): לד"ה כשרה, שהרי שנינו (כז'.) שאם שחט רובו של סימן אחד ופירש מהשחיטה, הרי זה כאילו חתך כולו ושחיטתו כשרה (ורב יוסף דחה שאין להוכיח ממשנה זו, שאפשר שהיא כר' יוסי בר' יהודה שאומרים רובו ככולו בשחיטה).
הגרים ⅓ ושחט ⅔ :
- לרב הונא א"ר אסי, ורב יוסף הצדיקו: לדברי הכל פסולה שהרי צריך שחיתוך רוב הסימן יתבצע ע"י שחיטה כשרה.
- לרב חסדא: היינו מחלוקת רבנן ור' יוסי, שלרבנן אסור כמו בברייתא (כח'.) כי כאן הגרים במקום שאינו ראוי לשחיטה ושם הקוף חתך במקום הראוי. ולר' יוסי בר' יהודה כשר כמו בברייתא (כח':) המכשירה בהמה שחצי הקנה התחתון שלה פגום, כגון שנחתך ע"י קוף ואינו טריפה.
הגרים ⅓, שחט ⅓ והגרים ⅓:
- רב הונא אמר רב: כשרה, כי יציאת חיות הבהמה (⅓ אמצעי) היה במקום כשר לשחיטה. ורב הונא הצדיק את קפידת ר' יהודה עליו.
- רב יהודה אמר רב: טריפה, צריך שרוב הקנה ייחתך ע"י שחיטה כשרה, וכן פסק רב יהודה (יט':) לרב כהנא. ורב יהודה אמר רב הקפיד על רב הונא שתמיד חולק עליו.
שחט ⅓ , הגרים ⅓ ושחט ⅓ :
- רב הונא: טריפה, ורב חסדא אמר לו שלא יחזור בו מהוראתו כי אם יחזור הרי שיקלקל הוראתו הראשונה בשם רב (במקרה הקודם) שהרי הסברא שם, שהחיות יצאה כשחתך במקום שאינו ראוי לשחיטה, קיימת גם כאן.
- רב יהודה אמר רב: כשרה, וכן פסק ר' יהודה. וכן אמר רב נחמן (יט':) שכן דברי ר' אלעזר בר מניומי שאמר שחיטה העשויה כמסרק (ששחט והיטה והמשיך לחתוך וחזר והיטה למקום הראשון וגמר שם השחיטה) כשירה והגמ' דחתה, שר' אלעזר בר מניומי דיבר כשכל השחיטה הייתה במקום כשר אפילו שהמקום לא מגולה.
דף יט:
רב יהודה ע"פ ר' אלעזר. שחט במקום נקב (כגון שהיה מחצית הקנה <שלצד המפרקת > פסוק)
א. כששחט את מחציתו שלצד העור עד שהגיע לנקב- פסול.
ב. כששחט במקום נקב (בצידו הפנימי של הנקב) - כשר.
משנה. א. הדוגמאות לכלל שהכשר בשחיטה (חולין) פסול למליקה(של עוף לקרבנות):
1. כששחט / מלק בצידי הצואר.
2. כששחט / מלק מן הצואר.
ב. הדוגמא לכלל שהכשר במליקה פסול לשחיטה- כששחט / מלק מן העורף [בגמ'. אחורי הצואר שחתך המפרקת עד שהגיע לסימנים וחתכם [כל העורף כשר למליקה ובפס' "מול העורף" הוי מקום הרואה את העורף
גמרא. אופן מצות המליקה :
א. בני ר' חייא [בגמ' י"א שרק כך וי"א שזה אופן נוסף מלבד נעיצת הציפורן בצואר,דריסת השדרה , שבירת המפרקת וחיתוך הסימנים] :מושך הסימנים לאחורי העורף (כנגד המפרקת מאחריה וחותך הסימנים בציפורנו). ר' ינאי (כ.) הקשה עליהם שסוף המשנה נמצא כשר בשחיטה/מליקה פסול במליקה/שחיטה בא למעט את דבריהם ור' ירמיה תירץ שלדעתם סוף המשנה ממעט את מוליך ומביא במליקה שפסול .
ב. רב כהמא: קוצץ (בציפורנו) ויורד (דורס המפרקת והסימנים) וזו מצותה ור' ירמיה הסביר שלשיטתו כל שכן שמוליך ומביא מועיל.
דף כ.
ירמיה אמר שמואל: כל (המקום) הכשר בשחיטה –כנגדו בעורף כשר במליקה והגמ' מדייקת הא פסול בשחיטה פסול במליקה ורב פפא הסביר שהדיוק בא למעט שאם התחיל המליקה משיפוע הראש והטה ציפורנו כלפי מטה וחתך עד שהגיע לסימנים כנגד מקום בית השחיטה- המליקה פסולה וכרב הונא א"ר אסי (יט.) שהגרים 1/3 ושחט 2/3 פסולה.[ובגמ' (כ:) רבינא בשם רבין בר קיסי חולק על רב ירמיה אמר שמואל]
אנחנו בצד של החזקים!
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שלושה שותפים באדם
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך ללמוד גמרא?
מסירות או התמסרות?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
