ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
סיון תשנ"ג
כשרותה של כתובת גר שלא נזכרת בה גירותו
שאלה
שו"ת "במראה הבזק" (606)
רבנים שונים
89 - פדיון הבן לבנה של בת כהן שאביו אינו יהודי
90 - כשרותה של כתובת גר שלא נזכרת בה גירותו
91 - סעודת פורים כשכבר התפללו ערבית
טען עוד
ראינו כתובה של שני גרים שבה לא מופיעה בשום מקום עובדת גיורם, אלא שמם - "אליהו בן אברהם" ו"דניאלה בת אברהם" וסכום הכתוב "כסף זוזי מאה", ולא כתוב "בן / בת אברהם אבינו", ולא "גיורתא דא". האם כתובה כזאת כשרה בדיעבד, ואם לא, מה תקנתה?
תשובה
בענין כתובת גרים, הדין הוא שלכתחילה יש לציין בכתובה את עובדת היותו1 (ו/או היותה) גר (גיורת), וכותבין באופן כזה: "אמר החתן יעקב בן אברהם אבינו (או יעקב בן אברהם הגר) להדא גיורתא2 רחל בת אברהם" (או לגיורתא דא3 או לרחל בת אברהם אבינו4) וכו'. כך שמלשון הכתובה תיוודע בבירור עובדת הגיור. אמנם בדיעבד, אם כתובה בלא זה, הכתובה כשירה5.
______________
עיין בשו"ת רדב"ז (חלק א סי' קפ) שהצריך לכתוב בכתובת גיורת שהאשה גיורת. וכן פסק הר"ד עראמה (הובאו דבריו ב"אוצר הפוסקים" כרך יח, הל' כתובות - נוסח הכתובה, סעיף קנ עמ' 97) שיש לכתוב בכתובתה כן, שמא ימות בעלה וישאנה כהן על-פי כתובתה.
ועיין ברמב"ם הל' יבום וחליצה פ"ד הל' לד שכתב, שבגרושה אלמנה ושבויה צריך להזכיר בכתובה, שהאשה הינה גרושה וכו', כדי שלא יכשל בהן כהן, ואלו בגיורת לא כתב רמב"ם שיש להזכיר זאת בכתובתה. וכתב הר"ד עראמה שנראה, שרמב"ם סבר, שאין צריך לכתוב כן משום דלגיור יש קול (וע"ע בשוית הרא"ש כלל טו סי' ד, ובשו"ת מהרי"ל סי' קז, ובמהר"י מינץ ב"סדר גיטין" סי' קג, שבגט יש לכתוב שהמגרש או המתגרשת הם גרים, וגם שם הטעם הוא משום יוחסין), ועיין לקמן הערה 5.
2 שו"ת "נחלת צבי" (ח"א עמ' קיב, עיין ב"אוצר הפוסקים" הנ"ל).
3 "אגרות משה" (יו"ד ח"א סי' קנט).
4 בספר "בארות מים" כתב שימנעו מלכתוב "גיורתא", שעדיף לכתוב "בת אברהם אבינו", וכן כתב ב"מנחם משיב" (ח"ב סי' כה עמ' 129, עיין ב"אוצר הפוסקים" הנ"ל).
5 א. לכאורה כתיבת השם "יעקב בן אברהם" ללא הסיומת "הגר" או התוספת "אבינו" איננה כתיבת השם באופן מדויק. ובהלכות גיטין שו"ע אה"ע סי' קכט סעיף כ נפסק "בגט גר כותב: פלוני בן אברהם אבינו". וכתב ב"באר הגולה" ס"ק נ (שמקורו בתשובה אשכנזית, הובאה ב"בית יוסף" שם) שאף בדיעבד הגט פסול, דמיחזי כשיקרא ומזויף מתוכו. וכן כתב ב"בית שמואל" (שם ס"ק לט) שאם לא כתב "הגר" או "אברהם אבינו", אלא כתב "בן אברהם" בלבד, פסול אף בדיעבד, שהרי נראה שהוא בן איש ששמו אברהם. אלא שכל זה דווקא בגיטין, שבהם מדקדקים מאוד בכתיבת השמות, אך בכתובה שלא מצינו שמדקדקים כל כך, יש להכשיר בדיעבד.
וראיה לזה, שהרי רמב"ם הנ"ל (הערה 1) לא הצריך לכתוב לגיורת בכתובתה שהיא גיורת, ומשמע דסגי שיכתבו "רחל בת אברהם" (דאי מיירי שכתבו "בת אברהם אבינו", הוי כאלו כתבו "גיורתא"), ולא חשש הרמב"ם לאי-דיוק בשם האשה.
ועוד, דהנה מצינו בהל' קריאת התורה (שו"ע או"ח סי' קלט סעיף ג בהג"ה) שמעלין גר לתורה בשם "יעקב בן אברהם", ולא דקדקו לקוראו "בן אברהם אבינו", משמע שבסתמא זהו שמו, ורק בגיטין דקדקו טפי.
ולעניין החשש שע"י כך יימצאו אנשים ששמותיהם שווים, עיין בשו"ת "אגרות משה" (אה"ע ח"א סי' קעח ובאו"ח ח"ד סי' מ סע' כ) שלכתחילה כדאי לכתוב שמות-משפחה, ואולם אין לפסול כתובות שלא נכתב בהם שם-המשפחה, דחשש רחוק הוא שיהיה עוד זוג ששמו כשמו ושמה כשמה, והם בני גיל דומה, ועד שלא הוחזק שיש כאלה, אין לחשוש לכך. ולעניין החשש דיבואו להכשיר ליוחסין ותהא מכשלה לכהנים עיין להלן אות ב.
ב. הנה הרמב"ם (הל' יבום וחליצה פ"ד הל' לד) כתב שיש להזכיר בכתובה, אם האשה היא גרושה, וטעמו שלא יכשל בה כהן. וכן כתב בעל "תרומת הדשן" בפסקים (סי' צ) ופסק הרמ"א (סי' סו סעיף יא) שבכתובת גרושה כותבין "מתרכתא" - לפרסם איסורה לכהן (אמנם התשב"ץ ח"ב סי' קפג חולק, וכותב שהנהיג שלא לכתוב כן, כדי שלא לגנותה על בעלה, וכן משום שמתוך שכתובתה מנה בלבד, ידעו שהיא גרושה. אלא שה"חתם סופר" בשו"ת אה"ע ח"א סי' קל כתב, שגם התשב"ץ יודה, שמאחר שהיום המנהג הוא לכתוב כן, אי לא יכתוב שהיא גרושה, יבינו שאכן אינה כזאת). אמנם, בספר "משכנות הרועים" (אות כ סי' ט) כתב שכיוון שאינו אלא לגילוי מילתא לאפרושי מאיסורא, גם הרמב"ם מודה שבדיעבד, אם לא כתבו בכתובה שהיא גרושה, הכתובה כשרה. והעיר ב"דברי שאול" (חלק לשבעה כב ע"א) שה"מגיד משנה" כתב על דברי הרמב"ם הנ"ל, שהוא "תקון נאה". משמע מדבריו שאינו אלא מנהג טוב, ובדיעבד כשר. וכן הבין בעל "פתחי תשובה" (אה"ע סי' סו ס"ק ח) בדעת ה"חתם סופר" הנ"ל, דבדיעבד הכתובה כשרה. ועיין עוד ב"אוצר הפוסקים" (כרך יח הל' כתובות - נוסח הכתובה, סעיפים קלז, קמא, קסז) שהביא דיעות רבות להכשיר בדיעבד. ואמנם הביא מספר "נחלת שבעה" (סי' יב סע' כט) עדות על מעשה שפסלו כתובה כזו בדיעבד. אלא שבנדון דידן, בגיורת, יש סניף נוסף לקולא, דגם הרמב"ם עצמו לא הצריך, ולוּא לכתחילה, לכתוב "גיורת" בכתובת גיורת [עיין הע' 1], וגם הרמ"א בהג"ה לא כתב כן אלא לגבי גרושה. על כן, בדיעבד יש להכשיר הכתובה שלא נכתב בה "גיורא" ו/או "גיורתא".
ג. בעניין תיקון הכתובה שנכתבה ללא איזכור הגירות: כתוב ב"חתם סופר" הנ"ל (כך הבין בעל ה"פתחי תשובה" בדבריו) שאם נמצאה הטעות לפני החופה, יש לכתוב כתובה אחרת, דהוי כלכתחילה ולא כדיעבד. ואם נמצאה הטעות אחרי החופה (או לאחר זמן), כתב בס' "משכנות הרועים" (אות כ סע' ט) שדווקא בפרטים כגון שמות, זמן ומקום הכתובה יש לתקן, אך בנדון דידן שאינו אלא לאפרושי מאיסורא, אין צריך לתקן, והכתובה כשרה. ועיין בשו"ת "אגרות משה" (אה"ע ח"ג סי' כו), שדן בטעות בכתובה (שכתבו שהאשה "בת לוי" והתברר שזוהי טעות, ונראה שהוא הדין בטעות בנדון דידן) והטעות נמצאה לאחר זמן, שאע"פ שהכתובה כשרה, כדאי לתקן את הטעות, ואם יש רווח בסוף הכתובה, יציינו בו את התיקון הדרוש, ויוסיפו שכל שאר הכתובה נכתב כהוגן, ולא באו להוסיף אלא פרט זה, ויחתמו על זה העדים שחתמו בראשונה.
בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,
הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
