ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
דין זה שחלל שעבד עבודתו כשרה מקורו במשנה במסכת תרומות (ח, א), והירושלמי (שם) מביא שתי דעות מאיזה פסוק לומדים דין זה. רב מביא את המקור שמופיע גם בבבלי ("ברך ה' חילו") ואילו ר' יוחנן מביא בשם ר' ינאי מקור אחר, מהפסוק "הכהן אשר יהיה בימים ההם", ומשמע שבאותו זמן הוא כהן, גם אם לאחר זמן מתברר שהוא לא כהן. הירושלמי כותב שאחת הנפק"מ בין שתי הדרשות הוא לגבי קדשי הגבול (תרומה), שאם לומדים מהפסוק "ברך ה' חילו", הרי שלא ניתן ללמוד אלא לעבודה בבית המקדש (כי המשך הפסוק הוא ישימו קטורה באפיך, וכליל על מזבחך) ורק אם לומדים מהפסוק 'הכהן אשר יהיה בימים ההם' ניתן ללמוד גם לתרומה.
לעומת זאת הרמב"ם (תרומות י, יב) לגבי תרומה כותב שכהן שאוכל ונודע לו שהוא בן גרושה ובן חלוצה פטור מחומש, וחייב בקרן, "ואם היה ערב פסח... פטורין מלשלם מפני שזמנה בהול".
כסף משנה מבאר שלדעת הרמב"ם שני תירוצי הגמרא לא חולקים, התירוץ הראשון שדיבר על אדם שגילה שהוא בן גרושה וחלוצה בא לפטור מהחומש, ואילו התירוץ השני בא לפטור גם מהקרן.
מרכבת המשנה (שם) לא מקבל את הסבר הכסף משנה, וכותב שאכן לפי התירוץ הראשון בגמרא כשהתברר שאינו כהן, הוא פטור גם מהקרן, בגלל שאכילת תרומה נקראת עבודה, אלא שהרמב"ם לא פסק כתירוץ זה, אלא כתירוץ השני בגמרא שבערב הפסח זמנו בהול. ובאמת לתירוץ הראשון היה הדין שפטור גם מקרן אלא שהרמב"ם לא פסק כך.
הוא מביא ראייה מדברי הרמב"ם (ביאת מקדש ו, י) שפוסק לגבי עבודה בבית המקדש, שכהן שעובד בבית המקדש והסתבר שהוא בן גרושה עבודתו כשירה, ויתירה מזאת, אפילו אם החלל יודע שהוא חלל, ובמודע עבד שלא כדין, עבודתו כשרה. אם אכן טעם הפטור לשיטת הרמב"ם הוא בגלל שבדיעבד האכילה שלו נחשבת אכילה של כהן, אם כן צריך לפטור גם באופן שכבר ידע שהוא בן גרושה וחלוצה, כמו שכשעבד בבית המקדש אחרי שידע הוא בן גרושה וחלוצה עבודתו כשירה.
לכן מסקנתו שלרמב"ם לא לומדים בכלל מהפסוק שמובא בבבלי את הפטור והרמב"ם לא פסק שאדם שאוכל תרומה פטור כשיטת ר' יוחנן בירושלמי, שהרי הביא את הפסוק 'ברך ה' חילו', וגם הבבלי כוונתו רק לדמות תרומה לעניין זה שהוא חשב שהוא עושה מצווה ולכן פטור מחומש, אבל לא עלתה על דעתו לפטור מקרן בגלל 'ברך ה' חילו' שנאמר רק בקודשים.
אם כן ברור שלשיטת הרמב"ם אין מקום להשתמש בדין של 'חלל שעבד' אלא בעבודה, ולא בדבר אחר, כמו תרומה או פדיון הבן.
לכן גם בפדיון הבן כתב שבט הלוי (י, קצא) בשם עוד אחרונים שאם פדו אצל כהן ונמצא חלל קיים חיוב לפדות אותו מחדש, שהרי לא שייך לומר בכל דבר שאינו עבודה בבית המקדש שחלל נחשב כהן. ועוד שגם בתרומה הגמרא רצתה לומר שחלל שאכל נחשב ככהן, רק בגלל שתרומה נקראת עבודה, ולא במתנת כהונה אחרת שאינה נקראת עבודה. (גם לפי דבריו יתכן שזו גם כוונת הירושלמי כשאמר קדשי הגבול, רק לתרומה, בגלל שהוקשה לעבודה, אמנם ברור שאין ללמוד מזה לדינים אחרים). אמנם פתחי תשובה (יורה דעה שה, ה) הביא יד אליהו שמסתפק בזה, ולכן אומר שלא ניתן להוציא מכהן שהתגלה כחלל את כסף הפדיון.
סיכום: הגמרא תירצה שני תירוצים להסביר את הסיבה שכהן שהסתבר שהוא חלל פטור מתשלומים, ואחד מהם הוא שבעצם הוא נחשב ככהן לעניין זה. הירושלמי הביא מחלוקת בדין זה אם זה רק בעבודת המקדש, או גם בדיני כהונה שאינם בבית המקדש. הרמב"ם פסק את הדין לעניין עבודה, אמנם לעניין תרומה יש מחלוקת בין הכס"מ למרכבת המשנה האם אכן הרמב"ם פסק את הדין הזה, או שיש לו סיבה אחרת לפטור את הכהן מתשלומי קרן.
לגבי פדיון הבן לפי הסבר מרכבת המשנה ברמב"ם פשוט שאין כל יסוד לומר שהפדיון מועיל כשפדה אצל כהן חלל, אמנם היד אליהו שהובא בפת"ש אומר שזה ספק ואין להוציא את הכסף מהכהן.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לבדוק את החמץ שבלב
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
קריעת ים סוף ומשל הסוס
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
