ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
דין זה שחלל שעבד עבודתו כשרה מקורו במשנה במסכת תרומות (ח, א), והירושלמי (שם) מביא שתי דעות מאיזה פסוק לומדים דין זה. רב מביא את המקור שמופיע גם בבבלי ("ברך ה' חילו") ואילו ר' יוחנן מביא בשם ר' ינאי מקור אחר, מהפסוק "הכהן אשר יהיה בימים ההם", ומשמע שבאותו זמן הוא כהן, גם אם לאחר זמן מתברר שהוא לא כהן. הירושלמי כותב שאחת הנפק"מ בין שתי הדרשות הוא לגבי קדשי הגבול (תרומה), שאם לומדים מהפסוק "ברך ה' חילו", הרי שלא ניתן ללמוד אלא לעבודה בבית המקדש (כי המשך הפסוק הוא ישימו קטורה באפיך, וכליל על מזבחך) ורק אם לומדים מהפסוק 'הכהן אשר יהיה בימים ההם' ניתן ללמוד גם לתרומה.
לעומת זאת הרמב"ם (תרומות י, יב) לגבי תרומה כותב שכהן שאוכל ונודע לו שהוא בן גרושה ובן חלוצה פטור מחומש, וחייב בקרן, "ואם היה ערב פסח... פטורין מלשלם מפני שזמנה בהול".
כסף משנה מבאר שלדעת הרמב"ם שני תירוצי הגמרא לא חולקים, התירוץ הראשון שדיבר על אדם שגילה שהוא בן גרושה וחלוצה בא לפטור מהחומש, ואילו התירוץ השני בא לפטור גם מהקרן.
מרכבת המשנה (שם) לא מקבל את הסבר הכסף משנה, וכותב שאכן לפי התירוץ הראשון בגמרא כשהתברר שאינו כהן, הוא פטור גם מהקרן, בגלל שאכילת תרומה נקראת עבודה, אלא שהרמב"ם לא פסק כתירוץ זה, אלא כתירוץ השני בגמרא שבערב הפסח זמנו בהול. ובאמת לתירוץ הראשון היה הדין שפטור גם מקרן אלא שהרמב"ם לא פסק כך.
הוא מביא ראייה מדברי הרמב"ם (ביאת מקדש ו, י) שפוסק לגבי עבודה בבית המקדש, שכהן שעובד בבית המקדש והסתבר שהוא בן גרושה עבודתו כשירה, ויתירה מזאת, אפילו אם החלל יודע שהוא חלל, ובמודע עבד שלא כדין, עבודתו כשרה. אם אכן טעם הפטור לשיטת הרמב"ם הוא בגלל שבדיעבד האכילה שלו נחשבת אכילה של כהן, אם כן צריך לפטור גם באופן שכבר ידע שהוא בן גרושה וחלוצה, כמו שכשעבד בבית המקדש אחרי שידע הוא בן גרושה וחלוצה עבודתו כשירה.
לכן מסקנתו שלרמב"ם לא לומדים בכלל מהפסוק שמובא בבבלי את הפטור והרמב"ם לא פסק שאדם שאוכל תרומה פטור כשיטת ר' יוחנן בירושלמי, שהרי הביא את הפסוק 'ברך ה' חילו', וגם הבבלי כוונתו רק לדמות תרומה לעניין זה שהוא חשב שהוא עושה מצווה ולכן פטור מחומש, אבל לא עלתה על דעתו לפטור מקרן בגלל 'ברך ה' חילו' שנאמר רק בקודשים.
אם כן ברור שלשיטת הרמב"ם אין מקום להשתמש בדין של 'חלל שעבד' אלא בעבודה, ולא בדבר אחר, כמו תרומה או פדיון הבן.
לכן גם בפדיון הבן כתב שבט הלוי (י, קצא) בשם עוד אחרונים שאם פדו אצל כהן ונמצא חלל קיים חיוב לפדות אותו מחדש, שהרי לא שייך לומר בכל דבר שאינו עבודה בבית המקדש שחלל נחשב כהן. ועוד שגם בתרומה הגמרא רצתה לומר שחלל שאכל נחשב ככהן, רק בגלל שתרומה נקראת עבודה, ולא במתנת כהונה אחרת שאינה נקראת עבודה. (גם לפי דבריו יתכן שזו גם כוונת הירושלמי כשאמר קדשי הגבול, רק לתרומה, בגלל שהוקשה לעבודה, אמנם ברור שאין ללמוד מזה לדינים אחרים). אמנם פתחי תשובה (יורה דעה שה, ה) הביא יד אליהו שמסתפק בזה, ולכן אומר שלא ניתן להוציא מכהן שהתגלה כחלל את כסף הפדיון.
סיכום: הגמרא תירצה שני תירוצים להסביר את הסיבה שכהן שהסתבר שהוא חלל פטור מתשלומים, ואחד מהם הוא שבעצם הוא נחשב ככהן לעניין זה. הירושלמי הביא מחלוקת בדין זה אם זה רק בעבודת המקדש, או גם בדיני כהונה שאינם בבית המקדש. הרמב"ם פסק את הדין לעניין עבודה, אמנם לעניין תרומה יש מחלוקת בין הכס"מ למרכבת המשנה האם אכן הרמב"ם פסק את הדין הזה, או שיש לו סיבה אחרת לפטור את הכהן מתשלומי קרן.
לגבי פדיון הבן לפי הסבר מרכבת המשנה ברמב"ם פשוט שאין כל יסוד לומר שהפדיון מועיל כשפדה אצל כהן חלל, אמנם היד אליהו שהובא בפת"ש אומר שזה ספק ואין להוציא את הכסף מהכהן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
