ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
'דינא דמלכותא דינא' הוא כלל יסודי בדיני ממונות וביחסים שבין היחיד והשלטון. ומשמעות כלל זה, שחייב אדם לשמור ולקיים את דיני המלכות, בין חוקים הקשורים למס הכנסה ומכס, ובין חוקים הנוגעים לתקנת הציבור כחוקי תנועה ובנייה (שו"ע חו"מ שסט, ו). ככלל, כל שלטון מוסכם נכנס תחת ההגדרה של מלכות, ובכלל זה כנסת וממשלה.
שני נימוקים עיקריים נאמרו לכלל זה. האחד, שתושבי המדינה מקבלים על עצמם את המלכות ומוחלים לה על חלק מזכויותיהם, ומסכימים שתקבע חוקים ותנהל את סדרי החיים הציבוריים. ואמנם אזרחים רבים נוטים להתלונן על גובה המס ועל חוקים שונים. אולם כל זמן שאין הם מורדים באופן גלוי בשלטון, הרי שהם מסכימים שעדיף להם שלטון זה על פני התוהו ובוהו שעלול לשרור בלעדיו, ובכך הם מעניקים למלכות את הזכות לקבוע חוקים ותקנות ולגבות מיסים.
ועוד נימוק נאמר לכלל זה, שבעצם הקרקע של כל המדינה שייכת למלכות מדין כיבוש, שהרי המלכות על ידי כוחה הצבאי והכלכלי שומרת על המדינה, נמצא אם כן שכל קרקעות המדינה שייכות למלכות. וכל מי שמעוניין להתגורר במדינה, חייב לשמוע בקולו של בעל הבית, דהיינו המלכות. ואף על פי שישנם בעלים פרטיים לכל חצר ובית, מכל מקום הבעלות שלהם נשענת על הבעלות הבסיסית של המלכות. שאם לא היתה אותה המלכות, החצר והבית לא היו נשארים ברשותם. על פי סברה זו, לדעת הר"ן (נדרים כח, א), אין "דינא דמלכותא דינא" בארץ ישראל, מפני ששום מלכות אינה רשאית לגרש יהודי מהארץ שהבטיח ה' לישראל. אולם למעשה נפסקה הלכה שעל פי הטעם הראשון, גם בארץ ישראל חובה לקיים את חוק המלכות (שו"ע חו"מ שסט, ו).
בנוסף לכך, כאשר הממשלה והכנסת נבחרים על ידי רוב יהודי, יש לשלטונם תוקף של 'חבר-עיר' (טובי העיר), וכפי שכתבו הפוסקים, יש סמכות למנהיגים שנבחרו על ידי בני הקהילה לקבוע תקנות ולהעניש ולקנוס את מי שעובר עליהם (תשובות הרא"ש כלל ו סימן יט, כז).
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
435 - זמן נר חנוכה בימינו
436 - בין מסירות נפש לקבלת הדין
437 - הקפדה על צניעות בלימודי פיזיותרפיה
טען עוד
אבל אם יקום מלך ויגזור גזירות הנוגדות את ההיגיון והמוסר המקובל, אין לגזרותיו תוקף, כי דווקא 'דינא' דמלכותא דינא, אבל 'גזלנותא דמלכותא' אינו דין (נימוקי יוסף ב"ב נד, ב; ריטב"א, ועיין ציץ אליעזר טז, מט).
אולם רק כאשר יש בחוק עוול מובהק, שאי הצדק שבו נוקב עד התשתית, דין המלכות בטל. אבל שחיתויות או אפליות רגילות שמצויות בכל שלטון, אינן מבטלות את הכלל 'דינא דמלכותא דינא'. שאם כל שחיתות היתה אמורה לבטל כלל זה, לא היה מקום בעולם שיחול בו הכלל 'דינא דמלכותא דינא'.
חוק המלכות כנגד מצוות התורה בטל ומבוטל
סייג משמעותי עומד בפני דין המלכות במדינה יהודית, שכל חוק הנוגד את מצוות התורה אין לו תוקף מחייב. וכפי שאמרו בני ישראל ליהושע בן נון בעת שהחל להנהיגם: "כל אשר ציוויתנו נעשה, ואל כל אשר תשלחנו נלך. ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך, רק יהיה ה' אלוקיך עמך כאשר היה עם משה. כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצוונו יומת, רק חזק ואמץ" (יהושע א, טז-יח). כלומר תקנותיו של יהושע תקפות רק בתנאי שיקיים את הפסוק: "רק חזק ואמץ מאוד לעשות ככל התורה... אל תסור ממנו ימין ושמאל..." (יהושע א, ז). מכאן למדו חכמים הלכה לדורות, שאם יורה המלך הוראה בניגוד לתורה - דבריו בטלים, ואין לשמוע בקולו (סנהדרין מט, א; רמב"ם הלכות מלכים ג, ט). אגב, זה המקור שממנו למד העולם הנאור את העיקרון שאדם אינו חייב לקיים חוק הנוגד באופן חריף את אמונתו ומצפונו (פניני הלכה העם והארץ ו, א-ה).
מצוות יישוב הארץ
מצווה מהתורה ליישב את כל ארץ ישראל, שנאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה" (במדבר לג, נג) (רמב"ן הוספות למצוות עשה ד'; שו"ע אה"ע עה; פת"ש ו). ומצווה זו שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה).
והעוקר יהודי ממקום בארץ ישראל כדי ליתנו לנוכרי, נוסף לכך שהוא מבטל את מצוות יישוב הארץ, הוא עובר על עוד איסורים: "לא יישבו בארצך" (שמות כג, לג; רמב"ם הל' ע"ז י, ו). ב), "לא תחנם" (דברים ז, ב; ע"ז כ, א), "והארץ לא תימכר לצמיתות" (ויקרא כה, כג; רמב"ן מצוות ל"ת רכ"ז). בנוסף לכך, המוותר לאויב נוכרי אפילו על קש ותבן בעיירות שעל הגבול, נחשב על פי ההלכה כמסכן את נפשות ישראל, ועל אחת כמה וכמה שעקירת יהודי מנחלתו גורמת לסכנות נוראות (עירובין מה, א; שו"ע או"ח שכט, ו).
מצוות יישוב הארץ דוחה סכנת נפשות
מבחינה מסוימת מצוות יישוב הארץ חמורה משאר המצוות, שהיא היחידה שנצטווינו לסכן נפשות עבור קיומה. שהואיל ונצטווינו לכבוש את הארץ, ואין מלחמה ללא הרוגים, הרי שמצוות יישוב הארץ דוחה פיקוח נפש של יחידים (מנחת חינוך תכ"ה). אמנם צריך לדעת שבחשבון כולל, תורתנו היא תורת חיים, והסיכון שנצטווינו עליו, במלחמה על ארץ חיינו, מכוון לתוספת חיים ולגאולת העולם כולו. לעומת זאת, החשש מקרבנות על יישוב הארץ גורם לקרבנות רבים לאין ערוך, כפי שהיה בחטא המרגלים.
ייהרג ובל יעבור
במצבנו הנוכחי, חומרת הפרתה של מצוות יישוב הארץ גדולה בהרבה, מפני שיש בה חילול השם, והרי זה בבחינת "ייהרג ובל יעבור". שכן למדנו (רמב"ם הל' יסודי התורה פרק ה'), שאם אמרו גויים ליהודי, עבור על אחת ממצוות התורה או שנהרוג אותך - יעבור ואל ייהרג, חוץ משלוש עבירות - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שעליהן ייהרג ואל יעבור. אבל כאשר רוצים לכפות יהודי לעבור על אחת מן העבירות שבתורה בפרהסיא כדי להעביר אותו על דתו, היינו להראות לרבים שאינו שומר את מצוות תורתו, כאן כבר מדובר בחילול השם, ואזי ההלכה שעל כל אחת ממצוות התורה - "ייהרג ובל יעבור". בהלכה זו נעוץ סוד קיומו המוסרי-נצחי של העם היהודי.
על פי זה הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שאיסור נסיגה מחבלי ארץ ישראל הוא במדרגה של "ייהרג ואל יעבור". שאין מצווה מפורסמת יותר בעולם ממצוות יישוב הארץ, שכל התורה והנביאים עוסקים בה, וכל העולם שקורא בתנ"ך יודע על כך. וכאשר יהודים מוכנים לוותר על נחלה בארץ ישראל, הרי שמדובר בחילול השם מהמדרגה החמורה ביותר.
שלושה מצבים של הריסת בית ביהודה ושומרון
לצערנו אנו נתקלים לעיתים בפעולה של הריסת בתים יהודים ביהודה ושומרון, ועומדת בפנינו שאלה, האם יש בכך הפרה של מצוות יישוב הארץ, או שזה בבחינת "דינא דמלכותא דינא". היסוד הקובע את הדין הוא סיבת ההריסה, ושלושה מצבים ישנם: א. כאשר מדובר בכפייה על דת, הרי שזה בבחינת "ייהרג ובל יעבור". ב. כאשר הסיבה החוקית להריסה מובנת, ההריסה מותרת. ג. מצב ביניים בו הסיבה הישירה היא חוקית, אך הסיבה הבסיסית היא פגיעה ביישוב הארץ. ונפרט יותר.
אם ההריסה היא מפני שלדעת הממשלה או בית המשפט אסור ליהודי לגור בחבל ארץ מסוים בארץ ישראל, אזי מדובר בכפייה על דת וחובה להתקומם נגד זה בבחינת "ייהרג ובל יעבור". אמנם הוראה זו למעשה מורכבת מאוד, וברוב המקרים היא רחוקה מיישום (והלוואי ולעולם לא נצטרך לברר למעשה סוגיה נוראה זו), אולם בוודאי שמדובר במאבק חריף מאוד שכרוך במסירות נפש. כך היה המצב בעת החרבת היישובים בגוש קטיף וצפון השומרון, ומכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפרטן, יצא בפועל שכציבור לא נהגנו כהלכה וכמתחייב מדין "ייהרג ובל יעבור". וה' ישמרנו ויצילנו שלא נגיע חס ושלום למצב דומה בעתיד.
אימתי מותר להרוס
מנגד, כאשר יהודי בונה את ביתו בזדון על כביש או על שטח שמיועד לפארק או על שטח של אדם פרטי, בין יהודי ובין שאינו יהודי, אין איסור להרוס את ביתו, אלא להיפך - כך שומרים על סדרי שלטון תקינים. וכן כאשר בית המשפט מחליט שאדם מסוים בנה את ביתו בגזילה על שטח של אדם אחר, אין איסור להרוס את הבית. וגם אם נראה שבית המשפט טעה בהחלטתו, כל זמן שמדובר בטעויות מקובלות של בני אדם, עדיין "דינא דמלכותא דינא". ועל כיוצא בזה אמרו חכמים: "אפילו שוגגים, אפילו מזידים, אפילו מוטעים". וכבר כתבתי על כך מספר פעמים בעבר ב'רביבים' ובספר פניני הלכה (ועיין בחלק העם והארץ ה, ז).
מצבי ביניים
ויש מצבי ביניים, בהם מצד אחד אין החלטה עקרונית נגד זכותם של יהודים להתגורר בחבל ארץ מסוים, והחלטת ההריסה הממשלתית או המשפטית מבוססת על נהלים ותקנות. אולם מאידך, מסתבר שההחלטה להרוס את הבית נובעת מעמדה השוללת את זכותם של היהודים לגור באותו חבל ארץ. כגון שבכל מקרה דומה במקום אחר בארץ אין מורים על הריסת בתים אלא על הסדרה. או כגון שכל טענה של ערבי מתקבלת, ואילו טענה של יהודי תמיד נדחית.
במקרה כזה, השאלה חוזרת לפתחה של הממשלה, שביכולתה לבנות בתים נוספים באותו אזור. אם הממשלה תורה לבנות בתים רבים במקום הבתים שעומדים להרוס, הרי שהיא מראה בכך שאינה פועלת מתוך התנגדות ליישוב הארץ, וחזרה ההחלטה על ההריסה להיות מותרת, בבחינת 'דינא דמלכותא דינא'. אמנם כאשר מוצאים בהחלטה עוולה רצוי לעורר כנגדה ויכוח ציבורי, אבל אין להתנגד לביצועה.
אבל אם לא תשתמש הממשלה בכוחה לבנות, אז מסתבר שההרס נובע מרצון לפגוע במצוות יישוב הארץ. אמנם זה עדיין לא בגדר של כפייה על דת בפרהסיא, שכן הנימוקים הם משפטיים ומקומיים. אבל כיוון שהפעולה מנוגדת למצוות התורה באופן בוטה, אין לשוטר, חייל או אזרח לכבד או לציית להוראה כזו, ואף מצווה להתקומם כנגדה בכל הדרכים המקובלות בעולם החופשי והמוסרי. אבל אין להחריף את המאבק מעבר לכך, הואיל ואין מדובר בכפייה על דת באופן מפורש.
מתוך העיתון בשבע
לאן שבים ולמה מתוודים?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך עושים קידוש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד אמונה?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
