ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
אֲבָל סְקִירָה* שֶׁל טָעוּת הִיא זוֹ. כִּי אִם בֶּאֱמֶת* הָיָה הָרוּחַ וְהָרַעְיוֹן מַקִּיף אֶת הַכֹּל* לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּאוֹתוֹ הַהֶבְדֵּל הַמַּעֲשִׂי* כְּלָל, וְגַם לֹא הָיָה מוֹעִיל וּמִתְקַיֵּם.
אֲבָל תֹּכֶן דָּבָר הוּא, שֶׁהַיְסוֹד הַנַּפְשִׁי*, שֶׁהָרַעְיוֹן הוּא בָּנוּי עָלָיו, שֶׁעַל יְסוֹד אוֹתוֹ הָרַעְיוֹן כָּל הָאֶרֶג* הַגָּדוֹל שֶׁל הַחֻקָּה הַמַּעֲשִׂית* מִתְפַּשֵּׁט, זֶה הַיְסוֹד הוּא הָעֶצֶם הַנִּשְׁמָתִי*, שֶׁהוּא מְצַבְיֵן* אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתוֹר חֲטִיבָה מְיֻחֶדֶת, חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. מנשמת ישראל נובעת דרך חיים ייחודית
וּמֵהַהַבְדָּלָה הַזֹּאת* נוֹבְעוֹת הֵן כָּל הַהַבְדָּלוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת.
וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהָאַחֲרוֹנוֹת נִפְגָּמוֹת* אֵינָן יְכוֹלוֹת לְהַגִּיעַ אֶת פְּגָמֵיהֶן בַּיְסוֹד הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא הַחֲטִיבָה הַנַּפְשִׁית, שֶׁהַהַבְדָּלוֹת כֻּלָּן יוֹנְקוֹת מִמֶּנָּה. וּלְעוֹלָם* יִשָּׁאֵר הֶבְדֵּל גָּמוּר בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים•, כְּדֵי לְבַסֵּס עַל-יְדֵי הַהַבְדָּלָה אֶת הַתֹּכֶן הַחֹל* וְאֶת הַתֹּכֶן הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הָעוֹלָם בְּתִקּוּנוֹ הַמְרֻשָּׁם*.
(אורות ישראל ה, ז)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
11 - ישראל ואומות העולם חלק ב'
12 - ישראל ואומות העולם חלק ג'
13 - ישראל ואומות העולם חלק ד'
טען עוד
יָכוֹל – עלול לטעות ולחשוב. הוּא מִתְבַּלֵּט וכו' – עיקר ההבדל הוא שישראל מקיימים מצוות בפועל. לְהָרַעְיוֹן וכו' – המחשבה וההתעמקות בענייני אמונה שייכת ומתאימה גם לגויים. סְקִירָה – הסתכלות מחשבתית. אִם בֶּאֱמֶת וכו' – הצד המעשי מבטא ומגלה את הצד הפנימי, ולכן אם יש הבדל בין ישראל לאומות בצד המעשי ודאי הצד המחשבתי אף הוא שונה בתכלית. מַקִּיף אֶת הַכֹּל – שווה בכלל האנושות. הַהֶבְדֵּל הַמַּעֲשִׂי – שבקיום המצוות. הַיְסוֹד הַנַּפְשִׁי – הטבע הסגולי של ישראל מתאים לרוחם האמונית. אֶרֶג – דבר המורכב מפרטים רבים היוצרים עניין אחד. הַחֻקָּה הַמַּעֲשִׂית – המצוות המעשיות. הָעֶצֶם הַנִּשְׁמָתִי – נשמת ישראל שהיא נשמה מיוחדת. מְצַבְיֵן – נותן מהות מיוחדת. מֵהַהַבְדָּלָה הַזֹּאת – הנשמתית. הָאַחֲרוֹנוֹת נִפְגָּמוֹת – ההבדלות המעשיות שישראל חוטאים ועוברים על המצוות. וּלְעוֹלָם – אף שחטא, כדברי חז"ל: "ישראל, אע"פ שחטא – ישראל הוא". הַתֹּכֶן הַחֹל וכו' – ישראל נועדו לפתח את הקודש והאומות את החול, כדי לא לטשטש בין קודש לחול ישנה הבדלה גמורה בין ישראל לעמים. הַמְרֻשָּׁם – הניכר, המלא.
ביאורים
עשוי אדם לחשוב שכמעט אין הבדל בין יהודי לגוי. ההבדל היחיד הניכר לעין הוא המצוות המעשיות. היהודי שומר מצוות, מניח תפילין ושומר על כשרות, ואילו הגוי לא עושה זאת, אך אין הבדל מהותי בתפיסת העולם (=הרעיון, בלשון הרב). שהרי תפיסת העולם של ישראל – הכוללת את 'ואהבת לרעך כמוך', 'ועשית הישר והטוב' ורעיונות הנביאים על תיקון חברתי ומוסרי – היא תפיסה שכל האנושות כולה יכולה ללכת לאורה. מכאן שרק קיום המצוות, שהן הדרך למימוש הרעיונות הגדולים, הוא ההבדל בין ישראל לאומות.
מבט זה הוא טעות מיסודו: אם באמת אין הבדל מהותי בין ישראל לאומות, ולכולם יש אפשרות להגיע לרעיונות גדולים, גם ללא קיום המצוות – לא היה צורך בהבדלה זו שבין ישראל לאומות, המתבטאת בקיום המצוות. כמו כן, אם אין צורך לקיים אותן, עם ישראל היה מוותר על קיום המצוות וחותר למימוש האידיאלים גם בלעדיהם.
בשונה מהנחת היסוד שבתחילת דברינו, הרעיונות הגדולים שעם ישראל חי אותם מתאימים אך ורק לו. החזון שהתורה משרטטת איננו רק תפיסת עולם המנסה לחנך עם שלם, אלא השקפה זו היא המימוש של השאיפה הפנימית של עם ישראל. אין הדבר דומה לחינוך אדם מושחת לשמור על חוקי המדינה ולהימנע מלגזול, אלא זה דומה להתוויית דרך לאדם המשתוקק להיטיב, אלא שאינו יודע את הדרך ליישם זאת. לעם ישראל יש יסוד נפשי שונה מהגויים במהותו, ורק בגלל יסוד זה ניתנו להם האידיאלים הגדולים של התורה. ממילא קיום המצוות, שהוא הביטוי הבלעדי לאותם רעיונות, הוא מיוחד רק לישראל. גוי אינו שייך בכלל למצוות התורה, מכיוון שהוא לא שייך לתפיסת העולם של התורה – הנפש שלו אינה מתאימה לחיות בשלמות ובעוצמה את האידיאל שהתורה מדברת עליו עם ישראל. קיום המצוות הוא משהו מהותי ולא רק דרך, או אחת מן הדרכים, לעבוד את ה'. המצוות אינן תוספת חיצונית לעם ישראל, אלא הן מתאימות בדיוק לנשמתו ומבטאות אותה. אם כן, ההבדל בין ישראל לאומות מתחיל מהפנים – מהנשמה, ולא מהחוץ – מהמצוות, ולכן גם אם ישנם יהודים המתרשלים בקיום המצוות, עדיין ההבדל בינם לבין הגויים הוא הבדל תהומי. הבדל זה יישאר לעולם כדי לממש ביום מן הימים את הופעת הקודש בעולם, היכולה להתקיים רק על ידי ישראל.
הרחבות
•המצוות כביטוי של רעיון עליון
וּלְעוֹלָם יִשָּׁאֵר הֶבְדֵּל גָּמוּר בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים. בפיסקה זו מבאר הרב קוק שקיום המצוות הוא ביטוי ל'רעיון עליון'. באמצעות קיום המצוות מופיע התוכן הפנימי של עם ישראל. ביטוי זה אינו רק עניין שברוח, אלא הוא תביעה מכל אחד מאיתנו בבואו לקיים מצוות.
כך מסביר הרב צבי יהודה קוק את הדרכתו המעשית של רבי יהושע בן קרחה: "למה קדמה פרשת 'שמע' ל'והיה אם שמוע'? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות" [ברכות יג.] מסביר הרב צבי יהודה ש"קיום תרי"ג מצוות צריך להיות מתוך קבלת עול מלכות שמים, מתוך אמונה... הסדר האמיתי הוא קיום מצוות מתוך אמונה. ואברהם אבינו, יסוד האמונה, הכיר את בוראו. וענינו אמונה ודבקות בד'. וכן כתוב: 'דע את אלוהי אביך ועבדהו' [דברי הימים א, כח, ט]. קודם דעהו, ומתוך כך עבדהו. לפעמים יש מצוות שיש ערך להתרגלות אליהן לפני כן, אבל כל אלה הם פרטי חינוך במצבים מיוחדים; אבל הסדר האמיתי הוא שמתוך תוקף של אמונה, מתוך לימוד תורה מן השמים יופיע קיום תרי"ג מצוות לפרטיהן ודקדוקיהן" [שיחות הרצי"ה, דברים עמ' 104-107].
שאלות לדיון
מדוע חשוב לעסוק בהבדל בין ישראל לעמים ולדייק בו?
מה הסכנה שהרב קוק מזהה בתפיסה השגויה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
