בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ענינו של ראש השנה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
8 דק' קריאה
שבת מברכים ראש השנה
השבת הזאת שלפני ראש השנה היה ראוי לברך בה ברכת החודש, ואין אנו נוהגין כן, העולם אומר - מפני שאת השנה החדשה אנו מבקשים שהקב"ה יברך ... משנה ברורה כתב רמז לכך, וז"ל (סימן תיז ס"ק א) " ר"ח וכו' - מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ר"ח חוץ מלפני ר"ח תשרי ורמז לזה בכסה ליום חגנו ". וזה על פי הגמ' (ראש השנה דף ח עמוד א) " איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה".

כסוי קביעת היום
והנה רש"י (ראש השנה דף ח עמוד ב) מפרש את כיסויו של יום כפשוטו" שהחדש מתכסה בו - לרחוקים, כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח, לפי שקטנה היא סמוך לחידושה ".

והנה בזמן שהיו מקדשים את החודש על פי הראיה, העובדה הזאת שהלבנה קטנה ולא כולם רואים אותה, גורמת לכך שקדוש החודש ע"י הסנהדרין לא יהיה ידוע לכולם, ואף בירושלים במקום מושב הסנהדרין מצפים לעדי קדוש החודש, ועד שהם לא באים אין הם יודעים אם יתקדש היום הזה, וכל הלכות היום מוטלות בספק, המאירי דן בשאלה זו, איך נהגו למעשה באיסורי מלאכה ביו"ט ובתפילת בר"ה לפני שידעו שהוא יו"ט? ואומר שמספק לא עשו בו מלאכה וכן התפללו תפילת ראש השנה.

לפעמים היה קורה שלא היו יודעים שזה יום ראש השנה עד הערב, וכפי שמסופר במשנה (ראש השנה דף ל עמוד ב) " בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלווים בשיר (היינו ששרו שיר של יום חול במקום שיר של ראש השנה). התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ", התוספות במקום מתקשה מהי חומרת הדבר שקלקלו בשיר, לכאורה יש דברים נוספים חמורים יותר שהפסידו בגלל אחור הלויים, כגון קורבן מוסף שאי אפשר להקריב לאחר תמיד של בין הערביים? ונראה לומר שיש כאן רעיון מחשבתי, השיר של יום מראה על כך שיש מודעות לעצומו של יום, וכאשר עבר כל היום בשיר של חול אי אפשר לקיים כך את ראש השנה! כל זה מראה לנו כמה יום זה של ראש השנה מכוסה ביומו, ואינו מתגלה רק לאחר זמן.

הדין של ראש השנה מכוסה
כמו כן, יום הדין של ראש השנה מכוסה ומוסתר בתורה, ואין אנו יודעים שזה יום הדין אלא ברמז מן הפסוק בתהילים (פא) "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" ודרשו חז"ל (ראש השנה דף ח עמוד א) " איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב 'כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב' " 1 . וכמו כן בתפילות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה יום הדין מכוסה ואין מזכירים אותו אלא ברמז, ועיקר התפילה היא על מלכות ה', כמו שמובא בגמ' (ראש השנה דף לד עמוד ב):
"אמר רבה: אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות. מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיבוא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה - בשופר".

נראה שעיקר היום הוא המלכת ה' והדין שבו הוא פועל יוצא מהמלכה זו, ש"מלך במשפט יעמיד ארץ", ובכך מתגלית מלכותו, וישראל שמחים להמליך עליהם את הקב"ה למרות שהם יודעים שזה מביא עמו דין, ולכן מזכירים את עיקר מעלת היום בתפילה על מלכויות 2 .

ולכך נראה לבאר את דברי הטור (אורח חיים סימן תקפא):
"ורוחצין ומסתפרין, ע"פ המדרש: 'א"ר סימון: כתיב 'כי מי גוי גדול וגומר', ר' חנינא ור' יהושע אומרין: איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוקיה, פי' מנהגיו ודיניו, שמנהגו של עולם, אדם שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס".

ולכאורה קשה מנין הבטחון שיעשה להם נס? והאם אין זה נכון לחשוש מיום הדין? 3

נראה לומר על פי דברינו לעיל, שבראש השנה מתרוצצות בקרבנו רגשות מעורבות, של שמחה במלכות שמים עלינו, ושל פחד מיום הדין, אולם השמחה על קבלת מלכות שמים גוברת, ועל זה אנו קובעים את יום טוב של ראש השנה לשמחה, (לפי "שאגת אריה" מצוות "ושמחת בחגך" נוהגת בר"ה), ולכן אנו מסתפרים ורוחצים ומתלבשים בגדי יו"ט ועושים סעודת יו"ט לכבוד מלכות שמים. והמחשבה של הפחד מיום הדין בטלה מול השמחה במלכות שמים, "ומלכותו ברצון קבלו עליהם", על כל המשתמע מקבלה זו, ומה שאמרו "לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס", כוונתם לומר, שאנו מוסרים דינינו לשמים וסומכים על הקב"ה שיעשה למען שמו לקיים את רצונו ומלכותו, וקבלת מלכותו ממתיקה הדינים הקשים, והקב"ה עומד מכסא דין לכסא רחמים ועושה לנו נס לפנים משורת הדין. 4

מלכות ה' בהתכסיא
לא רק הדין מכוסה בראש השנה אלא גם נושא המלכות יש בו צד מכוסה. הנה המקור לאמירת עשרה פסוקים של מלכויות בתפילה לפי דעה אחת בגמ' (ראש השנה דף לב עמוד א):
"הני עשרה מלכיות כנגד מי? ... רבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו - ויאמר - דבראשית תשעה הוו! - 'בראשית' נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג) 'בדבר ה' שמים נעשו'".

מסתבר לומר שעשרה פסוקים רומזים לעשרת ימי תשובה, והראשון שבהם הוא ראש השנה בסימן של המאמר הראשון "בראשית", שהוא עצמו אינו מאמר מפורש אלא קביעת עובדה שבראשית ברא אלוקים, ומלמדת על כך שהיום הראשון מלכות ה' בבחינת "נעלם מכל רעיון", נראה לבאר במעט השגתנו, את הסוד הטמון ביום הזה, שמצד אחד יש להדגיש בו שה' הוא מלך על כל הארץ, ומצד שני אנו ממליכים אותו ובזכות ישראל הוא מלך על כל הארץ. חז"ל תלו אפילו את הדין ברצון ישראל (ר"ה דף ח עמוד א)
"תנו רבנן: כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב, מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש".

ובלשון אחרת ציורית יותר מתואר הדבר במדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת בא):
"תני ר' הושעיא גזרו ב"ד שלמטה ואמרו היום ראש השנה אמר הקב"ה למלאכים העמידו בימה והעמידו סנגורין ויעמדו ספיקטורין שגזרו ב"ד למטה ואמרו היום ראש השנה נשתהו העדים לבוא או נמלכו בית דין לעברה למחר הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה ויעברו סנגורין ויעברו ספיקטורין שגזרו ב"ד למטה ואמרו ר"ה למחר ומה טעם כי חק לישראל הוא אם חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב".

ולכאורה ההדגשה הזאת שאנו ממליכים את הקב"ה יכולה למעט בתחושת קבלת עול מלכות שמים, כביכול מלכותו יתברך תלויה בנו, אולם בפנימיות הדברים אין כאן כל סתירה, מפני שגם זה נובע מרצונו יתברך, ויונק ממלכות שמים. לכן יש באמירת מלכויות בחינה של "בכסה" שמבינים אותה במעמקי הלב, שכל עוצמה רוחנית שלנו נובעת ממנו יתברך.

יבוא זכאי ויכפר על חייב
לפי זה נראה לבאר את פירוש התוספות לגמ' שהזכרנו "איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב 'כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב' ". וז"ל:
"והר"ר משולם מפרש: שהחדש מתכסה בו, שאין חטאת ר"ח קרב בראש השנה, כדכתיב 'מלבד עולת החדש ומנחתה', ולא כתיב: מלבד חטאת ועולה", ר"ת מקשה עליו שמצאנו שכן הקיבו קרבן ר"ח בר"ה ומתרץ "והשיב לר"ת: שלא אמר שאין בו מוסף אלא מתכסה שלא הזכיר הכא חטאת בקרא דמלבד כמו שהזכיר עולה, ועוד פי' מתכסה שאין מזכירין מוסף של ר"ח בתפלה, משום דאמרי' רשב"ג ה"ל בריה דבסים קליה עייל קמי תיבותא כי מטי לראשי חדשים אישתיק ולא רצה לאמרו, פי' דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על הזכאי, פירוש ההוא דר"ח קרוי חייב, משום דאמרי' אמר הקב"ה הביאו כפרה וכו' עכ"ל, ור"ת רגיל להזכיר ולומר מלבד עולת החדש ולסיים ושני שעירים לכפר חד דר"ח וחד דר"ה".

נמצא, שעניין קרבן של ראש חודש מכוסה בראש השנה למרות היותו ראש חודש, ואפילו אם מקריבים קרבן ראש חודש בראש השנה אין מזכירים אותו בתפילה, ומפרש ר"ת משום "דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על הזכאי". נראה שאת העניין הזה שאנו מקדשים את החודש וקובעים את עצמו של יום ר"ה, יש להסתיר ביום הזה, שבו אנו מדגישים מלכות ה' ורוצים להתבטל אליו ולזכות לחסות בו ועל ידי זה נזכה שיכפר עלינו, אולם בהתכסיא ובמעמקי הלב "ליבא לפמא לא גליא" אנו מרגישים, שבנו תלוי הדבר להמליכו על עלינו ועל כל העולם.

קבלת אחדותו יתברך - זו מלכות
הגמ' אומרת שעשרה פסוקים של מלכויות זכרונות ושופרות מתחלקות כך ששלושה פסוקים של תורה שלושה של נביאים שלושה של כתובים והפסוק העשירי של תורה, ושואלת הגמ' שלא מצאנו ארבע פסוקים של מלכות ה' בתורה? ועונה הגמ' (ראש השנה דף לב עמוד ב):
"אמר רב הונא, תא שמע: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות".

וכך ר' יוסי לשיטתו שסובר "המשלים בתורה הרי זה משובח!" יכול לקיים זאת גם במלכיות ולסיים בפסוק "שמע ישראל", ועוד למדנו מדברי ר' יוסי שגם אמירת "שמע ישראל" היא קבלת עול מלכות שמים ולא רק האמנת אחדות הבורא. ונראה שגם כאן קבלת מלכותו יתברך היא מוסתרת ה"אחד", כי אחד זה הרבה יותר מזה, בו אנו מתאחדים עם הבורא ביחוד גמוג שמבטל את היחס של מלך ועבדיו אלא כולו אחדות גמורה, ודבר זה נעלם מהשגתנו (כמבואר בהרחבה בספר "נפש החיים").

מצאנו מחלוקת התנאים מתי מזכירים "מלכויות", וז"ל (ראש השנה דף לב עמוד א):
"משנה: סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע. קדושת היום - ותוקע, זכרונות - ותוקע, שופרות - ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים, דברי רבי יוחנן בן נורי. אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר? אלא : אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עם קדושת היום - ותוקע, זכרונות - ותוקע, שופרות - ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים".

ובגמרא:
"אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות - למה הוא מזכיר? - למה הוא מזכיר? רחמנא אמר אידכר! - אלא: למה עשר? - לימא תשע, דהואיל ואשתני - אשתני".

מפרש רש"י:
"לימא תשע דהואיל ואשתני - מלכיות מזכרונות לעניין תקיעה, שאין תוקעין בהן - אשתנו נמי לפחות מהן".

וצריך להבין:
א. מה היא נקודת המחלוקת בין ר' יוחנן בן נורי לר"ע אם להזכיר "מלכויות" בקדושת השם או בברכה רביעית עם קדושת היום?
ב. וכן מדוע לדעת ר"ע אם הוא מזכיר את המלכויות בקדושת השם יש לומר רק תשע פסוקים ולא עשר?
ג. איך תשובת הגמ' נכנסת במילים של הברייתא " אם אינו תוקע למלכיות - למה הוא מזכיר" ?

נראה שהמחלוקת ביניהם היא כך, לדעת ר' יוחנן בן נורי "מלכויות" היא קביעת שבח ה', ולכן מתאים לאומרה בשלושת הברכות הראשונות שהן של שבח ובפרט בברכה של קדושת ה', אבל לפי ר"ע "מלכויות" הוא חלק מהבקשות שאנו מבקשים בתפילה להמליכו על כל העולם, ולפי זה יובן הפלא ופלא למה אם הוא מזכיר מלכויות בברכת השבח יזכיר רק תשע פסוקים. מפני שהפסוק העשירי בזכרונות ובשופרות נאמר בנפרד משאר פסוקים, והוא חלק מהתפילה שבאה אחרי הפסוקים, כגון בזכרונות: לאחר הזכרת תשע הפסוקים, אנו אומרים:
"אלוקינו ואלוקי אבותינו זוכרנו בזכרון טוב לפניך וכו', וקים לנו ה' אלוקינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור: 'וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלוקים אני ה' וגו' ' ... ברוך אתה ה' זוכר הברית".

וכן בשופרות: לאחר הזכרת תשע הפסוקים, אנו אומרים:
"אלוקינו ואלוקי אבותינו, תקע בשופר גדול לחרותנו, וכו' כמצוה עלינו בתורתך, על ידי משה עבדך, כאמור: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ותקעתם בחצוצרות וגו' ... ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים".

אמנם במלכויות לא נמצא פסוק בתורה שיכול לשמש כתפילה, ולכן הפסוק העשירי "שמע ישראל" נזכר לפני התפילה "אלוקינו ואלוקי אבותינו, מלוך על כל העולם כולו בכבודך", אבל יש בו רמז לכך שמלכות ה' תלויה בעם ישראל, שכל אחד מישראל אומר לחברו "שמע ישראל" וממליך עליו שם שמים, אמרו חז"ל:
"אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", ומיד אחרי זה אנו מבקשים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".

לפי זה מובנים דברי ר"ע " אם אינו תוקע למלכיות - למה הוא מזכיר" , כי לדברי ר"ע העיקר באמירת מלכויות הוא הבקשה על גילוי מלכותו בעולם, ואת זה אי אפשר להזכיר בקדושת השם, וכאילו אינו מזכיר כלל את המלכויות.


^ 1 עיין על כך בהרחבה בדרשות הרמב"ן לראש השנה.
^ 2 בלקוטי תורה של האדמו"ר הזקן, מבואר שהדין של ר"ה נובע מקבלת המלכות, כי המלך דן את ממלכתו כיצד לנהל אותה.
ואפשר לפרש זאת מיניה וביה, כי אנו מוכיחים שאנו ממליכים עלינו את הקב"ה, על ידי שאנו מקבלים עלינו עול מלכותו ומשפטו, ומוכנים לעמוד לדין על כך.
^ 3 בעלי המוסר ענו על כך בדרכים שונות, כגון: א. שהבטחון בקב"ה הוא סגולה לזכות בדין, כמו שאמר עזרא "אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם", מעוזכם - בטחונכם. אולם זה קשה, מנין הוא שואב את הבטחון הזה? ב. כלל ישראל מובטחים שיעשה להם נס ולא יכלו, אבל היחיד אינו מובטח בדינו שיזכה. אולם זה קשה, כי אם כן מדוע כל אחד רוחץ ומספר לקראת ר"ה?
^ 4 דוגמא לדבר, כאשר הקב"ה אמר דוד שיבחר לו אחד משלושת העונשים: רעב, לפול במלחמה או דבר, אמר דוד (שמואל ב פרק כד) "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה". לבסוף בקב"ה התגלה לו בגורן הארונה ונפסקה המגפה.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il