ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּמִזֶּה תָּבִין כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עוֹד אֻמָּה שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא אֶחָד בְּעַצְמוֹ (דברים ו, ד), וּמֵאַחַר כִּי הַבֵּן הוּא 1 מִן אֲמִתַּת עַצְמוֹ, אֲשֶׁר אֲמִתַּת עַצְמוֹ הוּא אֶחָד, וּלְכָךְ בְּנוֹ גַּם כֵּן הוּא אֶחָד. וְזֶה מְבֹאָר מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעִיד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם אֶחָד. וּפֵרוּשׁ זֶה, כִּי מֵאַחַר כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם מִן אֲמִתַּת עַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ אֶחָד, וְכָךְ אֲשֶׁר מֻשְׁפָּע מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא אֶחָד. אֲבָל שְׁאָר אֻמּוֹת, שֶׁאַף שֶׁהֵם מֻשְׁפָּעִים מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִכָּל מָקוֹם אֵינָם מֻשְׁפָּעִים מֵאֲמִתַּת עַצְמוֹ, רַק יִשְׂרָאֵל מֻשְׁפָּעִים מֵאֲמִתַּת עַצְמוֹ. וְדָבָר זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אֻמָּה אַחַת שֶׁהִיא רֵאשִׁית, וְהִיא נִבְרְאָה בָּרִאשׁוֹנָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְכָךְ נִקְרֵאת אֻמָּה זֹאת רֵאשִׁית (ירמיה ב, ג), וְנִקְרֵאת בְּכוֹר גַּם כֵּן, כִּי הַבְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית. וּבִשְׁבִיל אוֹתוֹ רֵאשִׁית נִבְרָא הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁמְּחַיֵּב הַשֵּׂכֶל. גַּם בִּשְׁבִיל שֶׁהַבְּכוֹר הוּא אֶחָד, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה שְׁנֵי בְכוֹרִים לְאֶחָד, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁנַיִם שֶׁהֵם רֵאשִׁית. מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ אֶחָד, לֹא יֻשְׁפַּע מִמֶּנּוּ בָּרִאשׁוֹנָה, וְהוּא עִקַּר הַמְּצִיאוּת, רַק אֶחָד, 2 וּבִשְׁבִיל זֶה הָרֵאשִׁית יֻשְׁפַּע אַחַר כָּךְ תּוֹסָפוֹת עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְדָבָר זֶה מוֹרֶה עַל הַקִּשּׁוּר וְהַחִבּוּר שֶׁאֵין לוֹ פֵּרוּד כְּלָל, כִּי אִם לֹא הָיָה הָאֻמָּה הַזֹּאת נִקְרֵאת בְּנִי בְכֹרִי עַל שֵׁם שֶׁהוּא אֶחָד, וְהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, לֹא הָיָה לְאֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם הַחִבּוּר גָּמוּר. 3 שֶׁהֲרֵי יֵשׁ חִבּוּר אֶל הַשֵּׁנִי, וְאוֹתוֹ חִבּוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶל הַשֵּׁנִי אֵין לוֹ לְזֶה, וְאִם כֵּן אֵין זֶה חִבּוּר גָּמוּר. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהֵם נִקְרָאִים בְּנִי בְכֹרִי, וְהַבְּכוֹר הוּא אֶחָד, מוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן חִבּוּר גָּמוּר, לְפִי שֶׁהֵם מֻשְׁפָּעִים מֵאֲמִתַּת עַצְמוֹ. וְלַחִבּוּר הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פֵּרוּד כְּלָל, 4 וְכִי יֵשׁ שִׁנּוּי לַאֲמִתַּת עַצְמוֹ. וְהַכֹּל נִרְמָז בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַזֶּה שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים. וְהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ גְּדוֹלִים מְאֹד מְאֹד.
________________________________
מדברים אלה תבין, שלא יתכן שתהיה אומה נוספת שתקרא בשם בנים ביחס לה', כי השם יתברך אחד בעצמו, ומאחר והבן קיים 1 ממציאותו האמיתית והמוחלטת של הבורא, לכן כשם שהבורא אחד, גם בנו הוא רק אחד. דבר זה מתבאר מדברי חכמים, שאמרו במדרש, הקב"ה מעיד על ישראל שהם אחד. פירוש דבריהם, כיון שישראל נבראו ממציאותו האמיתית והמוחלטת של הבורא, ובמציאותו הוא אחד, לכן כל מה שיוצא ממנו הוא אחד בלבד. אבל האומות, אף שגם הן ברואי הקב"ה, אין הן מאמיתת מציאותו המוחלטת, אלא מחמת נבראים אחרים, כי רק ישראל הם נבראים מאמיתת מציאותו המוחלטת. דבר זה הוא כמו שכבר בארנו, שיש אומה אחת שהיא נבראת ראשונה, כי היא עיקר המטרה של העולם, לכן אומה זו נקראת ראשית או בכור, כי גם הבכור הוא ראשית. בגלל אותה ראשית נבראו כל שאר הנבראים, דבר זה מוכח בהגיון שכלי. ועוד, הבכור הוא יחיד, כי לא יתכן שיהיו לאדם אחד שני בנים בכורים, וכך לא יתכן שיהיו לקב"ה שתי אומות שהן ראשית, כמו שהתבאר, שהקב"ה אחד, ומאחד לא יצא אלא דבר אחד שהוא עיקר המציאות, 2 ולאחר שאחד זה נמצא, מוציא הקב"ה עוד נבראים שהם תוספת על העיקר. עניין זה מלמד על הקשר המיוחד, שלא יתכן כי ינתק, שבין הבורא לבין הראשית. אם לא הייתה הראשית נקראת בשם בני בכורי, שם המורה על היותו יחיד ומיוחד, ניתן היה לומר, שיש לאב שני בנים, ואין לאחד מהם קשר יותר מאשר לאחר. אם כן אין לאף אחד מהם קשר ייחודי מוחלט, 3 שהרי יש לאב קשר גם עם הבן השני, ואת הקשר שיש לאב עם הבן השני אין לו עם הבן הראשון. התוצאה היא, שאין לאחד מהם קשר ייחודי מוחלט עם האב. אבל כיון שנקראו בני בכורי, והבכור הוא אחד מיוחד, מורה הדבר שיש קשר מיוחד בין האב לבן הבכור, מפני שהם נבראו ממציאותו האמיתית והמוחלטת. לקשר כזה אין ניתוק כלל, 4 כשם שלא יתכן שינוי במציאותו האמיתית של הבורא. כל עניין זה רמוז בשם הנכבד בנים. דברים אלו גדולים מאד מאד.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
60 - לימוד שבועי באמונה כ"א - כ"ז אייר תשע"ה
61 - פרק י"א חלק ב'
62 - פרק י"א חלק ג'
טען עוד
השם "בנים" שניתן לעם ישראל מאוד משמעותי להבנת טיב הקשר שבין הבורא לעם. בקריאת שמע אנו מכריזים על ייחוד השם ואחדותו – "ה' אחד". מכיוון שעם ישראל הוא ה"בן הבכור" ומושפע בהשפעה ישירה מה', כפי שלמדנו אתמול, אם-כן הוא נושא תכונה זו של אחדות מכיוון שתכונות האב עוברות לבן. מה שאין כן אצל שאר אומות העולם שאמנם גם הן בריאותיו של ה', אך השפעתו עליהן עקיפה ולא ישירה באותה מידה כישראל.
מעלת הבכור והראשית גדולה מאוד ולמעשה היא העיקר בבריאה והכל נברא בשבילה, ומכאן המיוחדות שבבכור הבנים. מעלת הבכור היא משל לכך שעם ישראל הוא המטרה העיקרית של בריאת העולם. רצון ה' התבטא בעולם בקבלת התורה ובקיומה על ידי ישראל, וכן בהשראת השכינה ובנבואה הנמצאים בישראל. כך רואים שבישראל מופיע השורש של מטרת הבריאה, בעוד שאר העמים משמשים כתוספת על המופיע בישראל.
מדברים אלו עולה שהקשר בין עם ישראל לבורא הוא קשר אדוק ובלתי ניתן להפרדה, וזאת מפני שהבורא אינו בר שינוי כלל, כפי שמבואר בהרבה מקומות אחרים. מכיוון שהחיבור לעם ישראל הוא חיבור גמור ועל כך מורה הכינוי "בן בכור", כפי שבארנו, אם-כן לא ניתן לשנות את החיבור ולנתקו מפני שזה ייחשב שינוי בבורא עצמו, שהרי עם ישראל דבק בבורא.
הרחבות
* משה שקול כנגד כל ישראל
וּלְכָךְ נִקְרֵאת אֻמָּה זֹאת רֵאשִׁית. בפרק שלנו, המהר"ל מתייחס לעם ישראל בתור ראשית, אך בפרק ג' מתייחס למשה רבנו בתור הראשית: "ואין ראשית אלא משה, שנאמר: וַיַּרְא ראשית לו". דבר דומה מצאנו גם אצל רבי יהודה הלוי כאשר ה'חבר' מתייחס לעם ישראל כמי שנמצא במדרגה נבדלת מהאדם-המדבר, אך מתאר את משה רבנו: "אדם שיבוא באש ולא יוזק בו, ויעמוד מבלי מאכל ולא ירעב, ויהיה לפניו זוהר שאין העין יכולה להסתכל בו, ולא יחלה ולא יחלש, וכאשר יגיע אל תכלית ימיו, ימות לרצונו, כמי שיעלה על מיטתו לישן, ויישן בעת ידוע ובשעה ידועה, עם ידיעת העבר והעתיד מה שהיה ומה שיהיה, הלא המעלה הזאת נפרדת בעצמה ממעלת בני אדם... אלה קצת תארי הנביא (משה רבנו) אשר אין עליו חולק" [כוזרי א, מא-מג].
ניתן להסביר עיקרון זה על-פי דברי ריה"ל עצמו, בהמשך הספר: "מעלת משה היתה בעבורם (של ישראל), כי האהבה (של הקב"ה) לא היתה כי אם בהמון זרע אברהם יצחק ויעקב, ובחר במשה להגיע הטוב אליהם על ידו" [שם ב, נו]. כוחו של משה נובע מכוחם של עם ישראל, ולכן נכון להשוות בין מעלת משה לבין מעלת ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
