ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּמִזֶּה תָּבִין כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עוֹד אֻמָּה שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא אֶחָד בְּעַצְמוֹ (דברים ו, ד), וּמֵאַחַר כִּי הַבֵּן הוּא 1 מִן אֲמִתַּת עַצְמוֹ, אֲשֶׁר אֲמִתַּת עַצְמוֹ הוּא אֶחָד, וּלְכָךְ בְּנוֹ גַּם כֵּן הוּא אֶחָד. וְזֶה מְבֹאָר מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעִיד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם אֶחָד. וּפֵרוּשׁ זֶה, כִּי מֵאַחַר כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם מִן אֲמִתַּת עַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ אֶחָד, וְכָךְ אֲשֶׁר מֻשְׁפָּע מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא אֶחָד. אֲבָל שְׁאָר אֻמּוֹת, שֶׁאַף שֶׁהֵם מֻשְׁפָּעִים מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִכָּל מָקוֹם אֵינָם מֻשְׁפָּעִים מֵאֲמִתַּת עַצְמוֹ, רַק יִשְׂרָאֵל מֻשְׁפָּעִים מֵאֲמִתַּת עַצְמוֹ. וְדָבָר זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אֻמָּה אַחַת שֶׁהִיא רֵאשִׁית, וְהִיא נִבְרְאָה בָּרִאשׁוֹנָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְכָךְ נִקְרֵאת אֻמָּה זֹאת רֵאשִׁית (ירמיה ב, ג), וְנִקְרֵאת בְּכוֹר גַּם כֵּן, כִּי הַבְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית. וּבִשְׁבִיל אוֹתוֹ רֵאשִׁית נִבְרָא הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁמְּחַיֵּב הַשֵּׂכֶל. גַּם בִּשְׁבִיל שֶׁהַבְּכוֹר הוּא אֶחָד, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה שְׁנֵי בְכוֹרִים לְאֶחָד, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁנַיִם שֶׁהֵם רֵאשִׁית. מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ אֶחָד, לֹא יֻשְׁפַּע מִמֶּנּוּ בָּרִאשׁוֹנָה, וְהוּא עִקַּר הַמְּצִיאוּת, רַק אֶחָד, 2 וּבִשְׁבִיל זֶה הָרֵאשִׁית יֻשְׁפַּע אַחַר כָּךְ תּוֹסָפוֹת עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְדָבָר זֶה מוֹרֶה עַל הַקִּשּׁוּר וְהַחִבּוּר שֶׁאֵין לוֹ פֵּרוּד כְּלָל, כִּי אִם לֹא הָיָה הָאֻמָּה הַזֹּאת נִקְרֵאת בְּנִי בְכֹרִי עַל שֵׁם שֶׁהוּא אֶחָד, וְהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, לֹא הָיָה לְאֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם הַחִבּוּר גָּמוּר. 3 שֶׁהֲרֵי יֵשׁ חִבּוּר אֶל הַשֵּׁנִי, וְאוֹתוֹ חִבּוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶל הַשֵּׁנִי אֵין לוֹ לְזֶה, וְאִם כֵּן אֵין זֶה חִבּוּר גָּמוּר. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהֵם נִקְרָאִים בְּנִי בְכֹרִי, וְהַבְּכוֹר הוּא אֶחָד, מוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן חִבּוּר גָּמוּר, לְפִי שֶׁהֵם מֻשְׁפָּעִים מֵאֲמִתַּת עַצְמוֹ. וְלַחִבּוּר הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פֵּרוּד כְּלָל, 4 וְכִי יֵשׁ שִׁנּוּי לַאֲמִתַּת עַצְמוֹ. וְהַכֹּל נִרְמָז בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַזֶּה שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים. וְהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ גְּדוֹלִים מְאֹד מְאֹד.
________________________________
מדברים אלה תבין, שלא יתכן שתהיה אומה נוספת שתקרא בשם בנים ביחס לה', כי השם יתברך אחד בעצמו, ומאחר והבן קיים 1 ממציאותו האמיתית והמוחלטת של הבורא, לכן כשם שהבורא אחד, גם בנו הוא רק אחד. דבר זה מתבאר מדברי חכמים, שאמרו במדרש, הקב"ה מעיד על ישראל שהם אחד. פירוש דבריהם, כיון שישראל נבראו ממציאותו האמיתית והמוחלטת של הבורא, ובמציאותו הוא אחד, לכן כל מה שיוצא ממנו הוא אחד בלבד. אבל האומות, אף שגם הן ברואי הקב"ה, אין הן מאמיתת מציאותו המוחלטת, אלא מחמת נבראים אחרים, כי רק ישראל הם נבראים מאמיתת מציאותו המוחלטת. דבר זה הוא כמו שכבר בארנו, שיש אומה אחת שהיא נבראת ראשונה, כי היא עיקר המטרה של העולם, לכן אומה זו נקראת ראשית או בכור, כי גם הבכור הוא ראשית. בגלל אותה ראשית נבראו כל שאר הנבראים, דבר זה מוכח בהגיון שכלי. ועוד, הבכור הוא יחיד, כי לא יתכן שיהיו לאדם אחד שני בנים בכורים, וכך לא יתכן שיהיו לקב"ה שתי אומות שהן ראשית, כמו שהתבאר, שהקב"ה אחד, ומאחד לא יצא אלא דבר אחד שהוא עיקר המציאות, 2 ולאחר שאחד זה נמצא, מוציא הקב"ה עוד נבראים שהם תוספת על העיקר. עניין זה מלמד על הקשר המיוחד, שלא יתכן כי ינתק, שבין הבורא לבין הראשית. אם לא הייתה הראשית נקראת בשם בני בכורי, שם המורה על היותו יחיד ומיוחד, ניתן היה לומר, שיש לאב שני בנים, ואין לאחד מהם קשר יותר מאשר לאחר. אם כן אין לאף אחד מהם קשר ייחודי מוחלט, 3 שהרי יש לאב קשר גם עם הבן השני, ואת הקשר שיש לאב עם הבן השני אין לו עם הבן הראשון. התוצאה היא, שאין לאחד מהם קשר ייחודי מוחלט עם האב. אבל כיון שנקראו בני בכורי, והבכור הוא אחד מיוחד, מורה הדבר שיש קשר מיוחד בין האב לבן הבכור, מפני שהם נבראו ממציאותו האמיתית והמוחלטת. לקשר כזה אין ניתוק כלל, 4 כשם שלא יתכן שינוי במציאותו האמיתית של הבורא. כל עניין זה רמוז בשם הנכבד בנים. דברים אלו גדולים מאד מאד.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
60 - לימוד שבועי באמונה כ"א - כ"ז אייר תשע"ה
61 - פרק י"א חלק ב'
62 - פרק י"א חלק ג'
טען עוד
השם "בנים" שניתן לעם ישראל מאוד משמעותי להבנת טיב הקשר שבין הבורא לעם. בקריאת שמע אנו מכריזים על ייחוד השם ואחדותו – "ה' אחד". מכיוון שעם ישראל הוא ה"בן הבכור" ומושפע בהשפעה ישירה מה', כפי שלמדנו אתמול, אם-כן הוא נושא תכונה זו של אחדות מכיוון שתכונות האב עוברות לבן. מה שאין כן אצל שאר אומות העולם שאמנם גם הן בריאותיו של ה', אך השפעתו עליהן עקיפה ולא ישירה באותה מידה כישראל.
מעלת הבכור והראשית גדולה מאוד ולמעשה היא העיקר בבריאה והכל נברא בשבילה, ומכאן המיוחדות שבבכור הבנים. מעלת הבכור היא משל לכך שעם ישראל הוא המטרה העיקרית של בריאת העולם. רצון ה' התבטא בעולם בקבלת התורה ובקיומה על ידי ישראל, וכן בהשראת השכינה ובנבואה הנמצאים בישראל. כך רואים שבישראל מופיע השורש של מטרת הבריאה, בעוד שאר העמים משמשים כתוספת על המופיע בישראל.
מדברים אלו עולה שהקשר בין עם ישראל לבורא הוא קשר אדוק ובלתי ניתן להפרדה, וזאת מפני שהבורא אינו בר שינוי כלל, כפי שמבואר בהרבה מקומות אחרים. מכיוון שהחיבור לעם ישראל הוא חיבור גמור ועל כך מורה הכינוי "בן בכור", כפי שבארנו, אם-כן לא ניתן לשנות את החיבור ולנתקו מפני שזה ייחשב שינוי בבורא עצמו, שהרי עם ישראל דבק בבורא.
הרחבות
* משה שקול כנגד כל ישראל
וּלְכָךְ נִקְרֵאת אֻמָּה זֹאת רֵאשִׁית. בפרק שלנו, המהר"ל מתייחס לעם ישראל בתור ראשית, אך בפרק ג' מתייחס למשה רבנו בתור הראשית: "ואין ראשית אלא משה, שנאמר: וַיַּרְא ראשית לו". דבר דומה מצאנו גם אצל רבי יהודה הלוי כאשר ה'חבר' מתייחס לעם ישראל כמי שנמצא במדרגה נבדלת מהאדם-המדבר, אך מתאר את משה רבנו: "אדם שיבוא באש ולא יוזק בו, ויעמוד מבלי מאכל ולא ירעב, ויהיה לפניו זוהר שאין העין יכולה להסתכל בו, ולא יחלה ולא יחלש, וכאשר יגיע אל תכלית ימיו, ימות לרצונו, כמי שיעלה על מיטתו לישן, ויישן בעת ידוע ובשעה ידועה, עם ידיעת העבר והעתיד מה שהיה ומה שיהיה, הלא המעלה הזאת נפרדת בעצמה ממעלת בני אדם... אלה קצת תארי הנביא (משה רבנו) אשר אין עליו חולק" [כוזרי א, מא-מג].
ניתן להסביר עיקרון זה על-פי דברי ריה"ל עצמו, בהמשך הספר: "מעלת משה היתה בעבורם (של ישראל), כי האהבה (של הקב"ה) לא היתה כי אם בהמון זרע אברהם יצחק ויעקב, ובחר במשה להגיע הטוב אליהם על ידו" [שם ב, נו]. כוחו של משה נובע מכוחם של עם ישראל, ולכן נכון להשוות בין מעלת משה לבין מעלת ישראל.
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
בדיקת פירות ט''ו בשבט
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך ללמוד גמרא?
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
עבודת ה' לחופש
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
