ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום ירושלים
המלחמה פרצה בעקבות כניסת הצבא המצרי לסיני בניגוד להסכמים שהיו מאז המלחמה הקודמת, מלחמת סיני. זה קרה ביום העצמאות, ואז גויסו כל המילואים והייתה תחושה מאוד מתוחה בקרב כל הציבור. לא ידעו איזו מלחמה עומדת לפרוץ ומה התוצאות שיהיו למלחמה הזאת. חששו מעשרות אלפי הרוגים אם יפציצו את תל אביב. המתח הזה לקראת המלחמה גרם שהאנשים נהיו מאוחדים. אצלנו בשכונה, שכנים שרבו מריבות איומות נוראות ושנים שלא דיברו זה עם זה - פתאום נהיו ידידים ואחד עזר לשני כאילו מעולם לא רבו. הרחובות היו ריקים לגמרי, לא הייתה תחבורה ציבורית כי כל הנהגים היו מגויסים והיינו צריכים ללכת ברגל, אל הישיבה, אל העבודה וכו. אבל כל מכונית שעברה עצרה והנהג שאל: לאן אתם צריכים, אולי אפילו עשו סיבוב כדי לקחת אותנו. הייתה אחדות כזו שאי אפשר לתאר. עד אז הממשלה הייתה מורכבת ממפלגות השמאל ולא היה מקום לחשוב בכלל שתהיה אי פעם ממשלה משותפת לימין ולשמאל, היה פער ואפילו שנאה ביניהם, ובתקופה הזו גם הממשלה התאחדה והכניסה את נציגי הימין, להיות שותפים בממשלה ולהכריע ביחד בהחלטות הקשות. עם ישראל היה מאוחד באופן שאי אפשר לתאר.
אמנם עדיין, הימין חשב שהשמאל הורס את המדינה והשמאל חשב שאם הימין יעלה לשלטון, יהרוס את המדינה, אך כשעומדת סכנה קיומית למדינת ישראל כולם היו בדעה אחת שצריך לשמור על קיומה של המדינה ולדבוק במטרה הבסיסית שמשותפת לכולם.
פרצה המלחמה וניצחנו ניצחון מופלא. אחרי המתח הגדול תחושת הניצחון הייתה כפולה. כל העולם עמד משתאה, ממש חשנו שהתקיים בנו: "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה" (תהילים קכו, ב) ולא רק אנחנו עמדנו ואמרנו: "הגדיל ה' לעשות עמנו". הניצחון היה מהיר מאוד, המהר"ל אומר בכמה מקומות שדברים רוחניים הם מעבר לזמן (לדוגמה נצח ישראל, פרק ו), וכך היה סדר הניצחון. כבשנו את ירושלים והר הבית, וכל הלבבות נפעמו מהמחשבה שירושלים בידינו. לפני כן אף אחד לא חשב על אפשרות שנהיה בזמן הקרוב בעיר העתיקה. חוץ ממורנו ורבנו הרב צבי יהודה אף אחד לא דיבר על זה. הקריאה "הר הבית בידינו" איחדה את הציבור באחדות עצומה, יוצאת מן הכלל. האחדות הזאת קרתה מפני שחלק מהמטרה הפנים פנימית של כל האומה הושג. אמנם עוד לא נבנה בית המקדש, עוד לא זכינו לגאולה שלמה, אבל נפגשנו עם חלק מהגודל הזה - וזה איחד את כולנו.
אחדות בציבור הדתי לאומי
אנחנו צריכים לקחת את הגודל ותחושת האחדות הזו שהייתה באותם הימים, ולזכור שאנחנו עם אחד, שהמשותף היסודי שלנו עצום וגדול. לפעמים הוא מתכסה בתוך אפרורית הימים, אבל לפני ולפנים אנחנו עם אחד ומציאות אחת. למרות שיש בינינו חילוקי דעות, למרות שיש לנו ביקורת על הדעות האחרות ועל הממשלה של היום, וקשה מאוד לקבל את ההנהגות של האחרים, אבל לפני ולפנים אנחנו עם אחד ומציאות אחת.
אני אומר את זה גם כלפי הציבור שלנו. במידה מסוימת יום ירושלים זה חג של הציבור שלנו באופן מיוחד. אני חושב שיש שמחה גדולה בשמים לראות אותנו יושבים כאן היום, שמחים ומודים לריבונו של עולם, כבני תורה ותלמידי חכמים, שכל ההודאה היא מתוך קודש. אין כאן שמחה חיצונית של איזה ניצחון חיצוני, אלא שמחה פנים פנימית של הודאה לריבונו של עולם על הטוב שהוא הטיב לנו, על הניצחונות הגדולים והמתנות הגדולות שהוא נתן לנו. אין כל ספק שבשמים יש שמחה מאוד גדולה כשכל המילים, כל דברי התורה וכל השירים ששרנו, עולים מעלה מעלה ומתעלים שם למדרגות עליונות.
כשבית המדרש של הרב היה קטן הוא לא היה מגוון. רק כשהוא גדל הוא נהיה כזה. חלק מהגדילה של העץ היא שענף אחד צומח לצד אחד, והשני לצד אחר, אבל לכל הענפים יש גזע והגזע הוא אחד. ככל שהענפים מתפשטים, העץ יותר גדול. זאת המציאות. ברוך ה' שישיבת "מרכז הרב" הוציאה מתוכה כבר מרחבים של התבוננויות והכול בעצם על בסיס אחד, בסיס אחד של הסתכלות על עניינו של הדור, עניינה של התקופה, עניינו של עם ישראל, סגולת ישראל, ארץ ישראל - התפיסה האחדותית של עם ישראל וארץ ישראל מתוך קדושת התורה, הכול מהקב"ה שנתן את תורתו, ארצו ועמו.
התפיסה הגדולה והמאוחדת הזאת מאחדת את כולם. יש כאלה שיותר מדגישים פן אחד, יותר ארץ ישראל או יותר עם ישראל, אבל הכול מתוך אותו היסוד ואותו השורש. אנחנו צריכים להכיל בתוכנו את הגודל הזה. אף אחד לא צריך לוותר על עמדתו והגוון שהוא חושב שצריך להדגיש, אבל זה גוון מתוך מכלול, מתוך הסתכלות אחת. אם אנחנו נצליח לאחד את כל הציבור שלנו ביחד, לעבוד ביחד על הבסיס שמשותף לנו, נוכל לעשות גדולות ונצורות. זה דבר חשוב מאוד שאנחנו צריכים להפנים, לראות את היחד מבלי לוותר על המיוחד שאנחנו מדגישים בישיבה שלנו, זכותם של אחרים להדגיש הדגשים נוספים ומיניה ומיניה יתקלס עילאה.
גאולה במידת הרחמים ובמידת הדין
הגמרא במסכת בבא בתרא (עה, א) אומרת שהקב"ה עתיד לבנות את שערי ירושלים מאבנים טובות, ונחלקו שני מלאכים בשמים: גבריאל ומיכאל, מאיזה אבנים הוא יבנה: האם מאבני שוהם או מאבני ישפה. גם שני אמוראים בארץ ישראל נחלקו באותו הדבר, בני רבי חייא. מיכאל וגבריאל הם שני מלאכים שלכל אחד יש תפקיד אחר, האחד מידת הרחמים והחסד, והשני מידת הגבורה. השוהם והישפה הם שתי אבנים מאבני השבטים, אבן השוהם היא של שבט יוסף וישפה היא של שבט בנימין.
המהר"ל בספר נצח ישראל (פרק נא) מבאר שהמחלוקת היא איך ריבונו של עולם יבנה את ירושלים לעתיד לבוא, האם הוא יבנה אותה במידת הרחמים או במידת הדין. הדעה שאומרת שהקב"ה יבנה את ירושלים במידת הרחמים סוברת שבניין ירושלים העתידי יהיה דבר עליון ביותר ולא יכול להיות שהוא יהיה בנוי על ידי הזכויות של עם ישראל בלבד, ירושלים תהיה מעל ומעבר למה שעם ישראל יפעל כי זה יהיה בניין רוחני, אלוקי ונצחי ולכן הוא מוכרח להיות במידת הרחמים והחסד. הדעה השנייה סוברת שכל הגודל של השלמות הוא דווקא אם אנחנו נזכה בבניין ירושלים בעצמנו בדין, ולא נקבל אותו במתנה. לקבל מתנות זו לא אותה מעלה עבור האדם כמו שהוא בעצמו בונה את הבניין, וחביב על אדם קב שלו יותר מתשעה קבין של חברו (ראה בבא מציעא לח, א). כל ענייננו בעולם הזה הוא כדי שנזכה בטובה הזאת בזכות עבודתנו, כמו שאומר ה"מסילת ישרים" (פרק א). לכן בניין ירושלים צריך להיות במידת הדין, במידת הצדק. נפעל בהשתדלות עצומה, בפעולות גדולות, נוציא את כל הכוחות שלנו, ונזכה לבניינה של ירושלים. זאת גדולתה של ירושלים. מסיימת הגמרא בבבא בתרא (שם): "אמר להו הקדוש ברוך הוא להוי כדין וכדין". זקוקים באמת לשני הבסיסים האלה. זה לא שהקב"ה כביכול אומר: 'אל תריבו, אתה רוצה מידת הדין - בסדר, אתה רוצה מידת הרחמים - גם זה בסדר ולא צריך לריב', הכוונה היא באמת שכך צריכה להיות הגאולה העתידה, עם התאמצות גדולה מצדנו ועם שפע של סייעתא דשמיא אלוקית.
כך הגאולה מתקדמת בפועל. עם ישראל מתאמץ ומתייגע על גאולתו, מוסר את הנפש. חיילים ואזרחים נפגעים ונהרגים על ארץ ישראל, מוסרים את הנפש ממש על ארץ ישראל וגאולת ישראל, מוסרים את הנפש על התורה - והקב"ה כל הזמן מסייע בסייעתא דשמיא עצומה וכל הזמן אנחנו רואים חסד אלוקי נפלא. כך נבנית הגאולה העתידה. עלינו מוטל להתאמץ במלוא כוחנו ולהיות בטוחים שנקבל סייעתא דשמיא רבה על ההתאמצות הזאת. אם נקיים 'פתחו לי פתח כחודו של מחט' יתקיים בנו 'ואני אפתח לכם כפתחו של אולם' (ע"פ שיר השירים רבה ה, ב). זהו עניינה של התקופה הזאת, הרבה חסד אלוקי ומצדנו מאמצים והשקעה רבה של עם ישראל.
ההסתכלות הנכונה על המציאות
אנחנו כל הזמן מתקדמים. יש כאלה שרואים את הקשיים והאפרוריות, אך אלו כיסויים חיצוניים ובפועל אנחנו כל הזמן מתקדמים. מי שזוכר איך ירושלים הייתה לפני מלחמת ששת הימים - כל כך קטנה היא הייתה! בלי רמת אשכול, רמות, רמת שלמה ובלי הר גילה, ומאז המלחמה העיר פרחה והתפשטה לכל הצדדים, "פרזות תשב ירושלים" (זכריה ב, ח). מרחבים עצומים, כל שכונה היא עיר שלמה! אפשר לנסוע ברמת שלמה עשרים דקות ועדיין לא להספיק לעבור בכל הכבישים, ורמות עוד יותר גדולה... לא יצא לי לבקר בארמון הנציב, אבל פעם בטעות נכנסתי בכביש לא נכון והגעתי לשם, ראיתי שירושלים של היום היא ממש עיר חדשה, עוד רחובות ועוד רחובות, והכול כל הזמן מתקדם ומתקדם... אז יש לנו תקשורת שהתפקיד שלה הוא לכסות את ההתקדמות ולתת תחושה שלא מתקדם שום דבר, אבל "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח, ב)... התקשורת מצליחה בתפקידה עד כדי כך שאפילו בציבור שלנו יש כאלה שחושבים שהמצב לא טוב. גם את הממשלה הקב"ה מינה כדי להסתיר את ההישגים וההצלחות, אנשים חושבים שיש ממשלה לא טובה וראש הממשלה לא יכול לעשות דבר, וכך מתחת לפני השטח הבניין מתקדם כל הזמן וזאת המציאות האמתית. אני לא רוצה להרחיב בזה אבל אנחנו כל הזמן מתקדמים.
חזק ונתחזק. לישיבה וללומדי התורה יש תפקיד מרכזי במהלכים הגדולים שנעשים היום, בכל שעה שאנחנו מוסיפים בלימוד התורה, בכל תפילה שאנחנו מתפללים בכוונה ובכל מעשה טוב שאנחנו עושים, אנחנו מוסיפים כוח לגאולה השלמה, שתהיה במהרה בימינו בקרוב.
איך עושים קידוש?
אנחנו קודש למענך
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
איך ללמוד אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
