ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום ירושלים
כתוב בזוהר פרשת במדבר שציון היא מקור כל הברכות (קיח, א מתורגם):
רבי יהודה היה רגיל אצל רבי שמעון. שאל אותו: מהו מקור הברכה שממנו מתברכים ישראל?... אמר לו: ישראל זכאין הם, ומתברכין ממקור כל הברכות... וזהו שכתוב: "יברכך ה' מציון" (תהילים קכח, ה), וכתוב: "כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם" (שם קלג, ג). אם כן ציון היא מקור כל הברכות כמו שכתוב: "מציון מכלל יופי אלקים הופיע" (שם נ, ב), ואז הכל בשלמות כמו שכתוב: "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך" (שם קכב, ז).
ממשיך הזוהר (שם):
"שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" (ישעיהו סו, י). מפני ששמחה אינה נמצאת אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקודש. ששם מתחברת אשה בבעלה – כנסת ישראל עם הקב"ה, ואז יש שמחה של כולם שמחה למעלה ושמחה למטה, אבל בזמן שישראל אינם בארץ ישראל אסור לאדם לשמוח ולהראות שמח, כי כתוב "שמחו את ירושלים וגילו בה", וגילו בה דווקא. רבי אבא ראה אדם אחד ששמח בבבל. גער בו, אמר: "שמחו את ירושלים" כתוב, בזמן שירושלים בשמחה צריך אדם לשמוח.
ממשיך הזוהר (שם):
כתוב אחד אומר: "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק, ב), וכתוב אחד אומר: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (שם ב, יא). מה בין זה לזה? אלא כאן בזמן שישראל בארץ הקודש, וכאן בזמן שישראל שרויים בארץ אחרת. "עבדו את ד' ביראה", זו כנסת ישראל בזמן שהיא בגלות בין העמים. אמר ר' יהודה: והרי כתוב "כי בשמחה תצאו" (ישעיהו נה, יב)? אלא כיוון שאמר "תצאו" הכוונה מן הגלות ובשמחה. אמר לו: כל זמן שכנסת ישראל בגלות ושוכבת לעפר היא לא נקראת שמחה עד שהקב"ה יבוא אליה ויקים אותה מעפר ויאמר: "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים" (ישעיהו נב, ב), ו"קומי אורי" (שם ס, א), ויתחברו כאחד, אז זו שמחה של הכל ואז "כי בשמחה תצאו" (שם נה, יב) ודאי, ואז כמה חיילות יצאו לקבל את המלכה, לכבוד שמחת ההילולה של המלך ואז נאמר: "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה" (שם) "כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל" (שם נב, יב).
"אם אשכחך ירושלים"
מורי ורבותי. במעמד זה אני נזכר במסיבת ההודיה שהתקיימה מיד לאחר מלחמת ששת הימים בישיבת "מרכז הרב". באותה מסיבה השתתף נשיא המדינה, רבנים, שרים, אישי צבור ובתוכם הסופר עגנון. באותו מעמד אמר מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, הננו חוזרים ומחדשים את אותה שבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה). אותה שבועה מאז מקדם חוזרת ומחייבת את כולנו בכל מצב, עכשיו ובעתיד, בכל המצבים הננו מחויבים לשבועה זו. כך אמר מו"ר הרב צבי יהודה.
המשמעות של דבריו הייתה שכעת שזכינו ב"ה שירושלים בידינו הננו מושבעים ועומדים לשמור עליה בידינו לעד, ושבועה זו אינה מכוונת רק לירושלים בלבד. אלא לכל ארץ ישראל שירושלים היא עיר בירתה, עיר המלוכה. והננו מושבעים לשמור את ירושלים בתודעתנו כל הזמן ולא לשכוח את החיסרון הנורא שבו היינו בהיותנו בגלות, ולזכור את חובתנו לשוב לארץ ישראל ולירושלים ולבית המקדש.
כבר אז הטרידה את מו"ר המחשבה כיצד לחזק את הציבור ואת המנהיגות לעמוד איתן כחומה בצורה ולא להיכנע ללחץ מבחוץ או מבפנים, ולשמור באופן מוחלט על כל חלקי ארצנו. מאז בכל השנים אחר כך קבע מו"ר שצריך למסור את הנפש על מצות ישוב ארץ ישראל. וחזר ושינן שזה בבחינת ייהרג ואל יעבור, דהיינו שיש למסור את הנפש ולא לחתום על ויתור כלשהו מארץ ישראל. באותו מעמד הזכיר הרב צבי יהודה את דברי הרב חרל"פ זצ"ל שאמר מוטב לו לאדם שיקצצו את בהונות ידיו ולא לחתום על איזה ויתור מארץ ישראל (אמרות טהורות, מהדורת תשס"ב, עמ' קצט). ואנחנו תלמידיו המחויבים לדרכו, חוזרים ומשננים את השבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה). ובטוחים כי בעוז ובאמונה "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל" (שם קיח, טז), נוכל לעמוד מול כל הלחצים, בידינו הדבר.
אשרינו שבראשותנו עומד מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א שממשיך את העמדה הברורה והנחרצת של הרב צבי יהודה ולוחם בעוז על שלמות הארץ וירושלים. ד' יאריך ימיו בנעימים "ימים על ימי מלך תוסיף" (שם סא, ז).
מו"ר הרב צבי יהודה למד אותנו לשמוח ולהודות לריבונו של עולם על כל הטובה הגדולה שהיטיב ומטיב ה' עמנו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לפרק זה ששבנו לירושלים העתיקה ולכל מרחבי ארץ ישראל, ששבנו למקום השכינה. נתברך ממקור הברכה שהיא מציון, שנאמר: "יברכך ה' מציון" (שם קכח, ה) ונזכה למנהיגות טובה שתשמור על התורה ועל ארץ ישראל. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה במהרה לבניין בית המקדש ולגאולה שלמה ברחמים רבים.
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
איך לקשור את הסכך?
פריחת הגאולה!
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
