חידוש שבועת ירושלים | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
לזמן הזה - יום ירושלים

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

ציון מקור הברכות
כתוב בזוהר פרשת במדבר שציון היא מקור כל הברכות (קיח, א מתורגם):
רבי יהודה היה רגיל אצל רבי שמעון. שאל אותו: מהו מקור הברכה שממנו מתברכים ישראל?... אמר לו: ישראל זכאין הם, ומתברכין ממקור כל הברכות... וזהו שכתוב: "יברכך ה' מציון" (תהילים קכח, ה), וכתוב: "כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם" (שם קלג, ג). אם כן ציון היא מקור כל הברכות כמו שכתוב: "מציון מכלל יופי אלקים הופיע" (שם נ, ב), ואז הכל בשלמות כמו שכתוב: "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך" (שם קכב, ז).
ממשיך הזוהר (שם):
"שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" (ישעיהו סו, י). מפני ששמחה אינה נמצאת אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקודש. ששם מתחברת אשה בבעלה – כנסת ישראל עם הקב"ה, ואז יש שמחה של כולם שמחה למעלה ושמחה למטה, אבל בזמן שישראל אינם בארץ ישראל אסור לאדם לשמוח ולהראות שמח, כי כתוב "שמחו את ירושלים וגילו בה", וגילו בה דווקא. רבי אבא ראה אדם אחד ששמח בבבל. גער בו, אמר: "שמחו את ירושלים" כתוב, בזמן שירושלים בשמחה צריך אדם לשמוח.
ממשיך הזוהר (שם):
כתוב אחד אומר: "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק, ב), וכתוב אחד אומר: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (שם ב, יא). מה בין זה לזה? אלא כאן בזמן שישראל בארץ הקודש, וכאן בזמן שישראל שרויים בארץ אחרת. "עבדו את ד' ביראה", זו כנסת ישראל בזמן שהיא בגלות בין העמים. אמר ר' יהודה: והרי כתוב "כי בשמחה תצאו" (ישעיהו נה, יב)? אלא כיוון שאמר "תצאו" הכוונה מן הגלות ובשמחה. אמר לו: כל זמן שכנסת ישראל בגלות ושוכבת לעפר היא לא נקראת שמחה עד שהקב"ה יבוא אליה ויקים אותה מעפר ויאמר: "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים" (ישעיהו נב, ב), ו"קומי אורי" (שם ס, א), ויתחברו כאחד, אז זו שמחה של הכל ואז "כי בשמחה תצאו" (שם נה, יב) ודאי, ואז כמה חיילות יצאו לקבל את המלכה, לכבוד שמחת ההילולה של המלך ואז נאמר: "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה" (שם) "כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל" (שם נב, יב).
"אם אשכחך ירושלים"
מורי ורבותי. במעמד זה אני נזכר במסיבת ההודיה שהתקיימה מיד לאחר מלחמת ששת הימים בישיבת "מרכז הרב". באותה מסיבה השתתף נשיא המדינה, רבנים, שרים, אישי צבור ובתוכם הסופר עגנון. באותו מעמד אמר מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, הננו חוזרים ומחדשים את אותה שבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה). אותה שבועה מאז מקדם חוזרת ומחייבת את כולנו בכל מצב, עכשיו ובעתיד, בכל המצבים הננו מחויבים לשבועה זו. כך אמר מו"ר הרב צבי יהודה.
המשמעות של דבריו הייתה שכעת שזכינו ב"ה שירושלים בידינו הננו מושבעים ועומדים לשמור עליה בידינו לעד, ושבועה זו אינה מכוונת רק לירושלים בלבד. אלא לכל ארץ ישראל שירושלים היא עיר בירתה, עיר המלוכה. והננו מושבעים לשמור את ירושלים בתודעתנו כל הזמן ולא לשכוח את החיסרון הנורא שבו היינו בהיותנו בגלות, ולזכור את חובתנו לשוב לארץ ישראל ולירושלים ולבית המקדש.
כבר אז הטרידה את מו"ר המחשבה כיצד לחזק את הציבור ואת המנהיגות לעמוד איתן כחומה בצורה ולא להיכנע ללחץ מבחוץ או מבפנים, ולשמור באופן מוחלט על כל חלקי ארצנו. מאז בכל השנים אחר כך קבע מו"ר שצריך למסור את הנפש על מצות ישוב ארץ ישראל. וחזר ושינן שזה בבחינת ייהרג ואל יעבור, דהיינו שיש למסור את הנפש ולא לחתום על ויתור כלשהו מארץ ישראל. באותו מעמד הזכיר הרב צבי יהודה את דברי הרב חרל"פ זצ"ל שאמר מוטב לו לאדם שיקצצו את בהונות ידיו ולא לחתום על איזה ויתור מארץ ישראל (אמרות טהורות, מהדורת תשס"ב, עמ' קצט). ואנחנו תלמידיו המחויבים לדרכו, חוזרים ומשננים את השבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה). ובטוחים כי בעוז ובאמונה "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל" (שם קיח, טז), נוכל לעמוד מול כל הלחצים, בידינו הדבר.
אשרינו שבראשותנו עומד מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א שממשיך את העמדה הברורה והנחרצת של הרב צבי יהודה ולוחם בעוז על שלמות הארץ וירושלים. ד' יאריך ימיו בנעימים "ימים על ימי מלך תוסיף" (שם סא, ז).
מו"ר הרב צבי יהודה למד אותנו לשמוח ולהודות לריבונו של עולם על כל הטובה הגדולה שהיטיב ומטיב ה' עמנו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לפרק זה ששבנו לירושלים העתיקה ולכל מרחבי ארץ ישראל, ששבנו למקום השכינה. נתברך ממקור הברכה שהיא מציון, שנאמר: "יברכך ה' מציון" (שם קכח, ה) ונזכה למנהיגות טובה שתשמור על התורה ועל ארץ ישראל. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה במהרה לבניין בית המקדש ולגאולה שלמה ברחמים רבים.

לזמן הזה - יום ירושלים