ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום ירושלים
כתוב בזוהר פרשת במדבר שציון היא מקור כל הברכות (קיח, א מתורגם):
רבי יהודה היה רגיל אצל רבי שמעון. שאל אותו: מהו מקור הברכה שממנו מתברכים ישראל?... אמר לו: ישראל זכאין הם, ומתברכין ממקור כל הברכות... וזהו שכתוב: "יברכך ה' מציון" (תהילים קכח, ה), וכתוב: "כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם" (שם קלג, ג). אם כן ציון היא מקור כל הברכות כמו שכתוב: "מציון מכלל יופי אלקים הופיע" (שם נ, ב), ואז הכל בשלמות כמו שכתוב: "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך" (שם קכב, ז).
ממשיך הזוהר (שם):
"שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" (ישעיהו סו, י). מפני ששמחה אינה נמצאת אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקודש. ששם מתחברת אשה בבעלה – כנסת ישראל עם הקב"ה, ואז יש שמחה של כולם שמחה למעלה ושמחה למטה, אבל בזמן שישראל אינם בארץ ישראל אסור לאדם לשמוח ולהראות שמח, כי כתוב "שמחו את ירושלים וגילו בה", וגילו בה דווקא. רבי אבא ראה אדם אחד ששמח בבבל. גער בו, אמר: "שמחו את ירושלים" כתוב, בזמן שירושלים בשמחה צריך אדם לשמוח.
ממשיך הזוהר (שם):
כתוב אחד אומר: "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק, ב), וכתוב אחד אומר: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (שם ב, יא). מה בין זה לזה? אלא כאן בזמן שישראל בארץ הקודש, וכאן בזמן שישראל שרויים בארץ אחרת. "עבדו את ד' ביראה", זו כנסת ישראל בזמן שהיא בגלות בין העמים. אמר ר' יהודה: והרי כתוב "כי בשמחה תצאו" (ישעיהו נה, יב)? אלא כיוון שאמר "תצאו" הכוונה מן הגלות ובשמחה. אמר לו: כל זמן שכנסת ישראל בגלות ושוכבת לעפר היא לא נקראת שמחה עד שהקב"ה יבוא אליה ויקים אותה מעפר ויאמר: "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים" (ישעיהו נב, ב), ו"קומי אורי" (שם ס, א), ויתחברו כאחד, אז זו שמחה של הכל ואז "כי בשמחה תצאו" (שם נה, יב) ודאי, ואז כמה חיילות יצאו לקבל את המלכה, לכבוד שמחת ההילולה של המלך ואז נאמר: "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה" (שם) "כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל" (שם נב, יב).
"אם אשכחך ירושלים"
מורי ורבותי. במעמד זה אני נזכר במסיבת ההודיה שהתקיימה מיד לאחר מלחמת ששת הימים בישיבת "מרכז הרב". באותה מסיבה השתתף נשיא המדינה, רבנים, שרים, אישי צבור ובתוכם הסופר עגנון. באותו מעמד אמר מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, הננו חוזרים ומחדשים את אותה שבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה). אותה שבועה מאז מקדם חוזרת ומחייבת את כולנו בכל מצב, עכשיו ובעתיד, בכל המצבים הננו מחויבים לשבועה זו. כך אמר מו"ר הרב צבי יהודה.
המשמעות של דבריו הייתה שכעת שזכינו ב"ה שירושלים בידינו הננו מושבעים ועומדים לשמור עליה בידינו לעד, ושבועה זו אינה מכוונת רק לירושלים בלבד. אלא לכל ארץ ישראל שירושלים היא עיר בירתה, עיר המלוכה. והננו מושבעים לשמור את ירושלים בתודעתנו כל הזמן ולא לשכוח את החיסרון הנורא שבו היינו בהיותנו בגלות, ולזכור את חובתנו לשוב לארץ ישראל ולירושלים ולבית המקדש.
כבר אז הטרידה את מו"ר המחשבה כיצד לחזק את הציבור ואת המנהיגות לעמוד איתן כחומה בצורה ולא להיכנע ללחץ מבחוץ או מבפנים, ולשמור באופן מוחלט על כל חלקי ארצנו. מאז בכל השנים אחר כך קבע מו"ר שצריך למסור את הנפש על מצות ישוב ארץ ישראל. וחזר ושינן שזה בבחינת ייהרג ואל יעבור, דהיינו שיש למסור את הנפש ולא לחתום על ויתור כלשהו מארץ ישראל. באותו מעמד הזכיר הרב צבי יהודה את דברי הרב חרל"פ זצ"ל שאמר מוטב לו לאדם שיקצצו את בהונות ידיו ולא לחתום על איזה ויתור מארץ ישראל (אמרות טהורות, מהדורת תשס"ב, עמ' קצט). ואנחנו תלמידיו המחויבים לדרכו, חוזרים ומשננים את השבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה). ובטוחים כי בעוז ובאמונה "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל" (שם קיח, טז), נוכל לעמוד מול כל הלחצים, בידינו הדבר.
אשרינו שבראשותנו עומד מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א שממשיך את העמדה הברורה והנחרצת של הרב צבי יהודה ולוחם בעוז על שלמות הארץ וירושלים. ד' יאריך ימיו בנעימים "ימים על ימי מלך תוסיף" (שם סא, ז).
מו"ר הרב צבי יהודה למד אותנו לשמוח ולהודות לריבונו של עולם על כל הטובה הגדולה שהיטיב ומטיב ה' עמנו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לפרק זה ששבנו לירושלים העתיקה ולכל מרחבי ארץ ישראל, ששבנו למקום השכינה. נתברך ממקור הברכה שהיא מציון, שנאמר: "יברכך ה' מציון" (שם קכח, ה) ונזכה למנהיגות טובה שתשמור על התורה ועל ארץ ישראל. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה במהרה לבניין בית המקדש ולגאולה שלמה ברחמים רבים.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
