ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הר"ן הסיק שכתיבת התאריכים בשטרות, צריכה להיות זהה לצורת דיבור בני האדם לעניין נדרים, ולכן כשיש יומיים ראש חודש, צריך לכתוב ביום ראשון של ראש חודש בשטרות: 'א' לחודש פלוני', וכך להמשיך ביום ראש חודש השני לכתוב 'ב' לחודש פלוני', כיון שבלשון בני אדם כך קוראים ליום, ואם יכתוב אחרת הרי השטר הוא מוקדם, כיון שבשטר כתוב ב' לחודש ובעצם למעשה הוא היה בג' לחודש, ושטר שיש בו תאריך מוקדם נפסל.
ר"ן הביא את דברי הרשב"א (סג, ב ד"ה ומדמייתינן) שכתב שלמרות שבכתובה אין צורך להקפיד על התאריך כל כך, כי כתובה מאוחרת לא נפסלת, אלא רק מוקדמת, בגט שלדעת הרשב"א נפסל בין אם הוא מוקדם וכין אם הוא מאוחר, יש להקפיד לכתוב ביום ראשון של ראש חודש: 'ביום ל' לחודש תשרי שהוא ראש חודש מרחשוון' על מנת להחמיר לברר בשטר את כל הדברים.
ב דומה לכך כתבו תוספות (ד"ה חדש זה) שאין צורך לכתוב בשטר הנכתב בראש חודש שהוא 'יום שלשים לחודש פלוני', כיון שאין זה נכון, והוא שייך לחודש החדש, ורק בגיטין יש להחמיר ולכתוב גם יום שלשים לחודש הקודם.
המאירי (ד"ה כבר ביארנו) הוסיף שגם ביום ראש החודש השני יש לכתוב בגט או בשטר אחר 'ביום שני לחודש פלוני שהוא ראש חודש' וממילא מובן שהכוונה לתאריך א' בחודש, אבל אין לכתוב א' בחודש שהוא ראש חודש כיון שבלשון בני אדם יכולים להתכוון גם ליום ראש החודש הראשון.
כמו כן כתב המאירי שלשון בני אדם היא רק לגבי ראש החודש עצמו, אבל וודאי שימי החודש האחרים נספרים לפי התאריך בחודש, כמו שלגבי המועדות לא מתחילים לספור את ימי החודש מיום הראשון של ראש החודש, כך גם לגבי הכתיבה בשטרות אין שום משמעות לספור אחרת מימי החודש. לעומתו מהר"ן שהובא לעיל ומהרשב"א (שו"ת ו, קנא) נראה שבשטרות בכל החודש יש להתחיל מיום ראש החודש הראשון, כך שגם חודש חסר ייגמר ביום שלושים (ולשם הדוגמא בפורים דפרזים יכתבו בשטרות: ט"ו באדר), כמו כן כתב הרשב"א שבשטרות שאינם גט אין כל בעיה לכתוב יום מאוחר יותר, ולכן אין הפסד כשכותבים ג' בחודש במקום ב' בחודש, ואילו אם נכתוב ב' והיינו צריכים לכתוב ג' השטר יהיה מוקדם וייפסל.
הטור (אבן העזר קכו) כתב שביום ראש חודש הראשון יש לכתוב יום ל' לחודש קודם שהוא ראש חודש הנוכחי, ולדעתו ביום שני של ראש חודש יש לכתוב 'יום א' בחודש' ולא כדברי המאירי הרשב"א והר"ן, (וכדברי הרא"ש בפסקיו (ח, א) שהמשמעות היחידה לדברי הגמרא היא שבראש חודש אין צורך לכתוב יום ל' לחודש הקודם, כיון שאנשים לא קוראים לזה כך בלשונם).
בית יוסף כתב שבגלל המחלוקות שבכתיבת התאריך בראש חודש, כתבו כמה ראשונים שיש להשתדל לא לתת גט בראש חודש, אך אין לנהוג כך.
רמ"א (בהגהות על שו"ע קכו, ד) הביא כמה דעות שאין לתת גט בראש חודש, וכותב שיש להחמיר אם אין חשש עיגון. על כך העיר הבית שמואל (מהדורא קמא סק"ו) שאין לומר שחששו לדעת הר"ן והרשב"א שהרי לשיטתם לא ניתן לכתוב גט כל החודש שהרי בכל יום צריך לכתוב תאריך מאוחר יותר, אלא שחששו לכך שיכתבו את החודש הקודם, כשאנשים לא קוראים לראש חודש על שם החודש הקודם.
נפקא מינה למעשה מעניינת מכל זה כתב ה מגן אברהם (נה, י) שילד שנולד בל' חשוון - ר"ח כסלו, ובשנת בר המצווה שלו יש רק עשרים ותשעה ימים בחודש חשוון, שאף שדנו כאן כל הפוסקים לא דנו אלא בלשון בני אדם, וכפי שכתב המאירי, אבל מהדין וודאי של' חשוון שייך לחודש חשוון, ולכן היה מקום מהדין לומר שיהיה בר מצווה כבר בכ"ט חשוון, שהרי הוא שייך לחודש חשוון, אלא שלמעשה הוא אומר שהילד מתחייב במצוות רק בא' בכסלו, כיון שלדעתו צריך שיעברו שלוש עשרה שנים מלאות מהלידה.
סיכום: הגמרא אומרת שבלשון בני אדם גם יום ראש החודש הראשון, שהוא ל' לחודש הקודם, נקרא על שם החודש הבא, ונחלקו הראשונים האם הכוונה שיש למנות את כל ימי החודש מהיום הראשון של ראש החודש, או שמונים את ימי החודש על פי התאריך בחודש ורק את יום החודש הראשון יש לקרוא על שם החודש החדש. כמו כן רבו הדעות איך בדיוק לכתוב את התאריך בראש חודש. מחמת הספק, כתב הרמ"א שעדיף לא לתת גט בראש החודש, אלא אם כן יש צורך מיוחד.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.














