ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְעַל זֶה-הַדֶּרֶךְ בְּעַצְמוֹ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ: בָּא יְשַׁעְיָהוּ וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ; כִּי יְשַׁעְיָהוּ עָשָׂה שִׁשָּׁה כְלָלִים לַמִּצְווֹת, וְהֵם: שֶׁלֹּא יֶחֱטָא הָאָדָם בְּפֹעַל, אֲבָל יִפְעַל הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת — וְזֶהוּ "הֹלֵךְ צְדָקוֹת"; וְשֶׁלֹּא יֶחֱטָא בְדִבּוּר — וְזֶהוּ "דֹבֵר מֵישָׁרִים"; וְשֶׁלֹּא יֶחֱטָא בְמַחֲשָׁבָה — וְזֶהוּ "מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת", שֶׁהַמִּאוּס הוּא הֶפֶךְ-הַחֶמְדָּה שֶׁהִיא בַלֵּב. וְאַחַר-כָּךְ אָמַר שֶׁלֹּא יַסְפִּיק שֶׁלֹּא יֶחֱטָא בְאַחַת מִכָּל אֵלּוּ, אֶלָּא שֶׁאַף הוּא נִזְהָר שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיק יַד עוֹבְרֵי עֲבֵרָה — וְזֶהוּ "נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד", כִּי לֹא דַי שֶׁלֹּא יִקַּח שֹׁחַד אֶלָּא שֶׁנּוֹעֵר כַּפָּיו מִלִּתְמֹךְ יְדֵי הַלּוֹקֵחַ שֹׁחַד. וְלֹא דַי שֶׁלֹּא יַחֲזִיק יַד עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, אֶלָּא שֶׁאַף הוּא מִתְרַחֵק מֵרְאוֹת בְּרָע אוֹ מִלִּשְׁמֹעַ הַמַּעֲשֶׂה הָרַע — וְזֶהוּ "אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע". וְאָמַר אַחַר-כָּךְ: "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ", כְּלוֹמַר: כִּי לְאִישׁ כָּזֶה רָאוּי לְהַאֲמִין שֶׁיִּשְׁמֹר מִבְצַר הָאֱמוּנָה, כִּי "לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים" — כִּי לֹא יִירָא מִדָּבָר רַע, כִּי בְרָעָב יִפְדֶּנּוּ ה' מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִיַּד חָרֶב. אוֹ אֶפְשָׁר כִּי "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן" וגו' יִרְמֹז אֶל הַשָּׂכָר הַנַּפְשִׁי שֶׁבָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.
שלושה דברים שמנה מיכה
וְכֵן עַל זֶה-הַדֶּרֶךְ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ: בָּא מִיכָה וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ: "וּמָה-יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ". כִּי אֵלּוּ הֵם שְׁלֹשָׁה כְלָלִים כּוֹלְלִים כָּל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אוֹ רֻבָּן — "כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" יִכְלֹל כָּל הַדִּינִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ; "וְאַהֲבַת חֶסֶד" יִכְלֹל כָּל מִינֵי גְמִילוּת חֲסָדִים; "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ" יִכְלֹל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, וְהֵם הַדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת. וְאָמַר בָּהֶם לְשׁוֹן "וְהַצְנֵעַ" — לִרְמֹז לְמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בַּמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי [פכ"ג] כִּי הַתְּאָרִים הָאֱלֹהִיִּים הֵם הַשּׁוֹלְלִים, שֶׁהֵם תְּאָרִים בְּהַצְנֵעַ; כִּי אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְשַׁלֵּח לְשׁוֹנוֹ וּלְחַיֵּב אֵלָיו, יִתְבָּרַךְ, הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז"ל [מגילה יח.]: סַמָּא דְכֹלָּא — מַשְׁתּוֹקָא*, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים סה, ב]: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה". וְזֶהוּ לְשׁוֹן "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ".
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
107 - מאמר שלישי פרק ל' חלק ד'
108 - מאמר שלישי פרק ל' חלק ה'
109 - מאמר שלישי פרק ל' חלק ו'
טען עוד
וְכֵן מַה שֶּׁאָמְרוּ: בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" — הַכַּוָּנָה בוֹ: כִּי בַעֲבוּר שֶׁחֲבַקּוּק הָיָה מִתְרַעֵם עַל הַצְלָחַת הָרְשָׁעִים וְיִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים, אָמַר בְּסוֹף דְּבָרָיו הַכְּלָל הַזֶּה — כִּי הַצַּדִּיק כְּשֶׁיַּחֲזִיק בֶּאֱמוּנָתוֹ לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַנְבִיאִים וּלְהַבְטָחוֹת הש"י שֶׁהִבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת דִּין בָּרְשָׁעִים וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, בִּשְׁמִירַת הַכְּלָל הַזֶּה יִחְיֶה וְלֹא יָחֹשׁ לְכָל הַמִּקְרִים הַמִּתְחַדְּשִׁים עָלָיו וְיִסְבֹּל הַכֹּל בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּבָזֶה יִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא.
____________________________________
סַמָּא דְכֹלָּא מַשְׁתּוֹקָא – הסם הכולל (המרפא לכל המחלות) הוא השתיקה.
ביאורים
רבי יוסף אלבו ממשיך בביאור דברי הנביאים שהעמידו את התורה על מספר מצוות מועט יותר, על ידי כללים למצוות. ישעיהו בא ומעמידן על שש. ראשית, השלוש המוכרות לנו מדוד: מחשבה, דיבור ומעשה. 'הולך צדקות' – מעשה, 'דבר מישרים' – דיבור, ו'מואס בבצע מעשקות' – מחשבה. מוסיף ישעיהו ואומר, שמירת הדיבור, המחשבה והמעשה, אינה מספיקה. אם אנו באים לתת כללים, שבהם ידבק העם ועל ידם ילך בדרך טובה, העם נזקק לסייגים לחיזוק ההליכה בדרך זו. הוא בוחר למקד בסייגים הבאים: שלא להחזיק (לתמוך) ידי עוברי עבירה, להתרחק ממראות רעים ולהתרחק מהאזנה לביצוע מעשים רעים. השמירה על טוהר המעשים, הדיבורים והמחשבות עם הסייגים הבסיסיים שמזכיר כאן ישעיהו, יובילו את העם בדורו לכלל המצוות, לעבודת ה' שלמה ומלאה ולחיי העולם הבא.
מיכה הנביא ממקד את העם מכיוון אחר: "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". על האדם להשתלם בשלושה מישורים: ענייני הדינים והחובות שבין האדם לחברו, ענייני החסד הנצרכים בחברה (כלומר, לא רק שלא לפגוע אחד בשני, אלא לחפש גם כיצד לעזור אחד לשני), והיחס הנכון לקב"ה. מיכה מדגיש שעל היחס לבורא להגיע בצורה של 'צנעה', דהיינו שימוש בתארים שוללים (לדוגמא: התואר 'ראשון'. על אף שהקב"ה אינו נברא, וממילא אינו ה'נברא הראשון' הרי שאנו מכנים אותו 'ראשון', להדגיש שלא קדם לו דבר) ולא תארים חיוביים. תארים חיוביים מנסים כביכול ליחס תכונה או מידה לקב"ה, וכביכול לתת לנו אחיזה מסוימת בו, עד שכביכול אנו 'רואים' אותו. כאשר האדם ידאג לתקן את עצמו בשלושה מישורים אלו, יגיע הוא לכלל המצוות.
לדעת חבקוק יש נקודה מרכזית אחת. "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". חבקוק ראה את המתרחש בדורו, והתרעם על 'הצלחת הרשעים וייסורי הצדיקים'. הצלחה שכנראה גם דורו התפתה אחריה והתקשה בגינה להתמיד בתורה ומצוותיה ובשמיעה אל דברי ה'. לכן בא ואמר, שאם יחזיק הצדיק באמונתו בהבטחות ה' בידי עבדיו הנביאים לשכר הנצחי לעושי דברו, הרי בזה יוכל להחזיק בשמירת התורה כולה, וכך יעלה במדרגות הרוחניות ויזכה לעולם הבא.
הרחבות
חשיבות האמונה
בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". המהר"ל חושף רובד עמוק בדברי חבקוק: "ביאור זה כי על ידי אמונה יש לאדם דביקות בו יתברך, כי אין עצם האמונה רק הדביקות בו יתברך" [חידושי אגדות, מכות כד.] כלומר, עצם האמונה הוא הדביקות בה' שכן האמונה הינה תודעה שממלאה את האדם בקשר ישיר לבוראו. המהר"ל בהמשך דבריו מסביר, שהיסודות לחיים שהניחו קודמיו של חבקוק (בא דוד והעמידן על אחת עשרה וכו'), כל אחד מהיסודות הינו דבקות מסוימת בה', בתחום מסוים או במעשה מסוים. לעומת זאת האמונה הינה דבקות כללית בה', במלוא האישיות של האדם המאמין. בפירושו של רבי יוסף אלבו לדבריו של חבקוק, יש ביטוי לדבקות זו: האדם המאמין יסבול בסבר פנים יפות את צרותיו בחיים. המהרש"א מוסיף נדבך משלו בעניין מרכזיותה של האמונה: "שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל עת והיא האמונה" [חידושי אגדות, מכות כד.]. האמונה שייכת כל הזמן לכל יהודי. ועוד מוסיף המהרש"א שכבר דוד המלך רמז שהאמונה כוללת את כל המצוות, בפסוק: "כל מצותיך אמונה" [תהילים קיט, פו] והכוונה "שכל המצוות נכללים במצוה הראשונה שהיא אמונה ששמענו מפי הגבורה, וכמו שהעמידה חבקוק שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה"" [חידושי אגדות שם].
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מדוע פורים גדול מכיפורים?
למה ללמוד גמרא?
אנחנו בצד של החזקים!
מה מברכים על פיצה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
שופר
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
