ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְעַל זֶה-הַדֶּרֶךְ בְּעַצְמוֹ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ: בָּא יְשַׁעְיָהוּ וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ; כִּי יְשַׁעְיָהוּ עָשָׂה שִׁשָּׁה כְלָלִים לַמִּצְווֹת, וְהֵם: שֶׁלֹּא יֶחֱטָא הָאָדָם בְּפֹעַל, אֲבָל יִפְעַל הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת — וְזֶהוּ "הֹלֵךְ צְדָקוֹת"; וְשֶׁלֹּא יֶחֱטָא בְדִבּוּר — וְזֶהוּ "דֹבֵר מֵישָׁרִים"; וְשֶׁלֹּא יֶחֱטָא בְמַחֲשָׁבָה — וְזֶהוּ "מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת", שֶׁהַמִּאוּס הוּא הֶפֶךְ-הַחֶמְדָּה שֶׁהִיא בַלֵּב. וְאַחַר-כָּךְ אָמַר שֶׁלֹּא יַסְפִּיק שֶׁלֹּא יֶחֱטָא בְאַחַת מִכָּל אֵלּוּ, אֶלָּא שֶׁאַף הוּא נִזְהָר שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיק יַד עוֹבְרֵי עֲבֵרָה — וְזֶהוּ "נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד", כִּי לֹא דַי שֶׁלֹּא יִקַּח שֹׁחַד אֶלָּא שֶׁנּוֹעֵר כַּפָּיו מִלִּתְמֹךְ יְדֵי הַלּוֹקֵחַ שֹׁחַד. וְלֹא דַי שֶׁלֹּא יַחֲזִיק יַד עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, אֶלָּא שֶׁאַף הוּא מִתְרַחֵק מֵרְאוֹת בְּרָע אוֹ מִלִּשְׁמֹעַ הַמַּעֲשֶׂה הָרַע — וְזֶהוּ "אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע". וְאָמַר אַחַר-כָּךְ: "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ", כְּלוֹמַר: כִּי לְאִישׁ כָּזֶה רָאוּי לְהַאֲמִין שֶׁיִּשְׁמֹר מִבְצַר הָאֱמוּנָה, כִּי "לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים" — כִּי לֹא יִירָא מִדָּבָר רַע, כִּי בְרָעָב יִפְדֶּנּוּ ה' מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִיַּד חָרֶב. אוֹ אֶפְשָׁר כִּי "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן" וגו' יִרְמֹז אֶל הַשָּׂכָר הַנַּפְשִׁי שֶׁבָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.
שלושה דברים שמנה מיכה
וְכֵן עַל זֶה-הַדֶּרֶךְ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ: בָּא מִיכָה וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ: "וּמָה-יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ". כִּי אֵלּוּ הֵם שְׁלֹשָׁה כְלָלִים כּוֹלְלִים כָּל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אוֹ רֻבָּן — "כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" יִכְלֹל כָּל הַדִּינִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ; "וְאַהֲבַת חֶסֶד" יִכְלֹל כָּל מִינֵי גְמִילוּת חֲסָדִים; "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ" יִכְלֹל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, וְהֵם הַדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת. וְאָמַר בָּהֶם לְשׁוֹן "וְהַצְנֵעַ" — לִרְמֹז לְמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בַּמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי [פכ"ג] כִּי הַתְּאָרִים הָאֱלֹהִיִּים הֵם הַשּׁוֹלְלִים, שֶׁהֵם תְּאָרִים בְּהַצְנֵעַ; כִּי אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְשַׁלֵּח לְשׁוֹנוֹ וּלְחַיֵּב אֵלָיו, יִתְבָּרַךְ, הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז"ל [מגילה יח.]: סַמָּא דְכֹלָּא — מַשְׁתּוֹקָא*, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים סה, ב]: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה". וְזֶהוּ לְשׁוֹן "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ".
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
107 - מאמר שלישי פרק ל' חלק ד'
108 - מאמר שלישי פרק ל' חלק ה'
109 - מאמר שלישי פרק ל' חלק ו'
טען עוד
וְכֵן מַה שֶּׁאָמְרוּ: בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" — הַכַּוָּנָה בוֹ: כִּי בַעֲבוּר שֶׁחֲבַקּוּק הָיָה מִתְרַעֵם עַל הַצְלָחַת הָרְשָׁעִים וְיִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים, אָמַר בְּסוֹף דְּבָרָיו הַכְּלָל הַזֶּה — כִּי הַצַּדִּיק כְּשֶׁיַּחֲזִיק בֶּאֱמוּנָתוֹ לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַנְבִיאִים וּלְהַבְטָחוֹת הש"י שֶׁהִבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת דִּין בָּרְשָׁעִים וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, בִּשְׁמִירַת הַכְּלָל הַזֶּה יִחְיֶה וְלֹא יָחֹשׁ לְכָל הַמִּקְרִים הַמִּתְחַדְּשִׁים עָלָיו וְיִסְבֹּל הַכֹּל בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּבָזֶה יִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא.
____________________________________
סַמָּא דְכֹלָּא מַשְׁתּוֹקָא – הסם הכולל (המרפא לכל המחלות) הוא השתיקה.
ביאורים
רבי יוסף אלבו ממשיך בביאור דברי הנביאים שהעמידו את התורה על מספר מצוות מועט יותר, על ידי כללים למצוות. ישעיהו בא ומעמידן על שש. ראשית, השלוש המוכרות לנו מדוד: מחשבה, דיבור ומעשה. 'הולך צדקות' – מעשה, 'דבר מישרים' – דיבור, ו'מואס בבצע מעשקות' – מחשבה. מוסיף ישעיהו ואומר, שמירת הדיבור, המחשבה והמעשה, אינה מספיקה. אם אנו באים לתת כללים, שבהם ידבק העם ועל ידם ילך בדרך טובה, העם נזקק לסייגים לחיזוק ההליכה בדרך זו. הוא בוחר למקד בסייגים הבאים: שלא להחזיק (לתמוך) ידי עוברי עבירה, להתרחק ממראות רעים ולהתרחק מהאזנה לביצוע מעשים רעים. השמירה על טוהר המעשים, הדיבורים והמחשבות עם הסייגים הבסיסיים שמזכיר כאן ישעיהו, יובילו את העם בדורו לכלל המצוות, לעבודת ה' שלמה ומלאה ולחיי העולם הבא.
מיכה הנביא ממקד את העם מכיוון אחר: "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". על האדם להשתלם בשלושה מישורים: ענייני הדינים והחובות שבין האדם לחברו, ענייני החסד הנצרכים בחברה (כלומר, לא רק שלא לפגוע אחד בשני, אלא לחפש גם כיצד לעזור אחד לשני), והיחס הנכון לקב"ה. מיכה מדגיש שעל היחס לבורא להגיע בצורה של 'צנעה', דהיינו שימוש בתארים שוללים (לדוגמא: התואר 'ראשון'. על אף שהקב"ה אינו נברא, וממילא אינו ה'נברא הראשון' הרי שאנו מכנים אותו 'ראשון', להדגיש שלא קדם לו דבר) ולא תארים חיוביים. תארים חיוביים מנסים כביכול ליחס תכונה או מידה לקב"ה, וכביכול לתת לנו אחיזה מסוימת בו, עד שכביכול אנו 'רואים' אותו. כאשר האדם ידאג לתקן את עצמו בשלושה מישורים אלו, יגיע הוא לכלל המצוות.
לדעת חבקוק יש נקודה מרכזית אחת. "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". חבקוק ראה את המתרחש בדורו, והתרעם על 'הצלחת הרשעים וייסורי הצדיקים'. הצלחה שכנראה גם דורו התפתה אחריה והתקשה בגינה להתמיד בתורה ומצוותיה ובשמיעה אל דברי ה'. לכן בא ואמר, שאם יחזיק הצדיק באמונתו בהבטחות ה' בידי עבדיו הנביאים לשכר הנצחי לעושי דברו, הרי בזה יוכל להחזיק בשמירת התורה כולה, וכך יעלה במדרגות הרוחניות ויזכה לעולם הבא.
הרחבות
חשיבות האמונה
בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". המהר"ל חושף רובד עמוק בדברי חבקוק: "ביאור זה כי על ידי אמונה יש לאדם דביקות בו יתברך, כי אין עצם האמונה רק הדביקות בו יתברך" [חידושי אגדות, מכות כד.] כלומר, עצם האמונה הוא הדביקות בה' שכן האמונה הינה תודעה שממלאה את האדם בקשר ישיר לבוראו. המהר"ל בהמשך דבריו מסביר, שהיסודות לחיים שהניחו קודמיו של חבקוק (בא דוד והעמידן על אחת עשרה וכו'), כל אחד מהיסודות הינו דבקות מסוימת בה', בתחום מסוים או במעשה מסוים. לעומת זאת האמונה הינה דבקות כללית בה', במלוא האישיות של האדם המאמין. בפירושו של רבי יוסף אלבו לדבריו של חבקוק, יש ביטוי לדבקות זו: האדם המאמין יסבול בסבר פנים יפות את צרותיו בחיים. המהרש"א מוסיף נדבך משלו בעניין מרכזיותה של האמונה: "שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל עת והיא האמונה" [חידושי אגדות, מכות כד.]. האמונה שייכת כל הזמן לכל יהודי. ועוד מוסיף המהרש"א שכבר דוד המלך רמז שהאמונה כוללת את כל המצוות, בפסוק: "כל מצותיך אמונה" [תהילים קיט, פו] והכוונה "שכל המצוות נכללים במצוה הראשונה שהיא אמונה ששמענו מפי הגבורה, וכמו שהעמידה חבקוק שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה"" [חידושי אגדות שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
