ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
אולם אם ההבדל הזה בין הנהגה של יעקב להנהגה של ישראל מתאימה להיאמר על שתי תקופות שונות גלות וגאולה, אלא שכאן בפרשתנו אנו מוצאים שבאותו הזמן גופא כלפי עשו הוא נוהג כיעקב בדרך הכנעה, ומשתדל לפייסו, וכלפי המלאך בדרך של וגבורה, ולכאורה היינו מצפים שההנהגה כלפי עשו של מטה תהיה כעין מה שהוא מתגלה כלפי שרו של עשו של מעלה!
ונראה לומר, שהיא הנותנת, הכנעתו של יעקב כלפי עשו הרשע, מתבארת דווקא מתוך עוצמת מאבקו עם שרו של עשו בשמים. שכן קשה להבין אותה הכנעה כלפי רשע, הרי יש בה חלול השם גדול, וכך אמרו חז"ל:
"א"ר יהודה ב"ר סימון: כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחת, כך צדיק ממית עצמו לפני רשע, א"ל הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב וכו'" (בר"ר עה, ב).
הרי לנו כמה חמור הדבר שצדיק ממיט עצמו לפני רשע, אמנם נראה שהביקורת על יעקב הייתה בגלל שלא היה צרך לכל זה:
"א"ל הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב".
אבל אם לא הייתה לו ברירה אחרת, בודאי שכך היה צריך לנהוג כלפי רשע שהשעה משחקת לו שאסור להתגרות בו. אבל תנאי יש בדבר , אם למרות ההכנעה הגופנית הנדרשת הוא בלבו פנימה נשאר גאה בדרכו, ומבחינה רוחנית נשאר שלם בתורתו. ויעקב אבינו הוא דוגמא נפלאה לכך שהכניע עצמו כלפי הרשע רק בענינים שבממון, ואף את גופו כפף כלפיו, אבל בנפשו פנימה בז לדרכו של עשו הרשע והיה מוכן להאבק עם שרו של עשו שמסמל את כל המתנגד לקדושה, ולהגיע עם המאבק עד כסא הכבוד, שהוא שורש נשמתו של יעקב, כפי שהובא בגמ' שם (חולין צא.) שמלאכי השרת העולים בסולם יעקב ראו דמות דיוקנו של יעקב בכסא הכבוד, ויורדים למטה ורואים אותה צורה. ואף במאבק עם המלאך הגיע אבקם עד כסא הכבוד לשורש שלמותו, וכשהגיע לדרגה זו, הודה לו על הברכות. ולפ"ז מובן מה שמובא בזהר הק' (ח"א קעא:) שיעקב בזמן שהשתחווה לעשו, לא התכוון להשתחוות לו דח"ו לא השתחווה יעקב לע"ז, אלא השתחווה לשכינה העליונה שהייתה הולכת לפניו, שלא כתוב וישתחו לעשו. היינו שההשתחוויה שהייתה כביכול כלפי עשו, הייתה מכוונת מבחינה פנימית כלפי שכינה. וכך אפשר להבין את הפרושים שהכניסו חז"ל בדרך הדרש לשיחה שבין יעקב לעשו "עם לבן גרתי" -לא - נעשתי שר וחשוב אלא גר ואיני כדאי לשנוא אותי על הברכות שברכני "הוי גביר לאחיך" ד"א גרתי - ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים", לכאורה יש כאן שני פירושים הפוכים, פירוש ראשון של הכנעה, ופרוש שני של גאווה והתרסה. אלא שפרוש ראשון שהוא ע"פ הפשט נאמר לעשו של מטה, ופירוש שני הנאמר כלפי המלאך שרו של עשו.
וכן "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה"- ופרש רש"י בזה לא נתקיימו ברכות אבי:
"אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ, וזו לא מטל השמים ולא מן הארץ"
ומאידך גיסא, אמרו במדרש "שור" - זה יוסף חמור - זה מלך המשיח: עני ורוכב על חמור, צאן - אלו ישראל עבד - זה דוד ושפחה- זו אביגיל." הפירוש ע"ד הפשט נאמר לעשו של מטה, והפירוש השני כלפי המלאך שרו של עשו.
המורה נבוכים מפרש את הספור של המאבק בין המלאך ויעקב כהתגלות בחלום והקשה עליו הרמב"ן בפרשת "וירא", אם זה היה רק בחלום איך נקעה ירך יעקב בהאבקו עמו? (ועיין עוד שם שהקשה עוד קושיית על דרכו של "המורה" ממקומות נוספים בתורה שמפרש כן לשיטתו).
ונראה ליישב שהרמב"ם לשיטתו סובר שלא תתכן הגשמה במלאכים כלל, ולכן לא יתכן שהם מתגלים בדמות אדם, אלא שההתגלות הזאת של המלאך היא גופא מסמלת את המאבק שהיה ליעקב עם עשו עצמו. והתורה מספרת את מה שהתרחש בגלוי בין יעקב ועשו, וכן את מה שהתחולל בנפשו פנימה בדרך של מאבק יעקב ושרו של עשו.
ויש לכך רמז בחז"ל שהמאבק עם המלאך הוא משל למפגש עם עשו. מן המשל שנתנו למפגש שהיה בין יעקב ועשו, (מדרש רבה עח,י) משל למה הדבר דומה, לארי שכעס על הבהמות והחיות, בקשו מהשועל שילך ויפייס את הארי, והשועל היה לו שלוש מאות משלים כדי לפייס את האריה. אבל כשהתקרב אליו, מרוב פחד שכח מאה משלים, אמרו החיות די במאתיים משלים כדי לפייס האריה. וכשהתקרבו עוד שכח עוד מאה משלים, אמרו החיות שדי במאה משלים לפייס האריה. וכשעמדו לפני האריה שכח כל המשלים, אמר השועל, עתה כל אחד ואחד ילך ויפייס על נפשו.
והנמשל הוא מצב של "ויותר יעקב לבדו", בלא עזרה מאחרים כפי שעמד לפני המלאך, ואם כן שני הספורים בתורה אחד הם. ורצתה התורה לומר שכל מה שיעקב השתחווה כלפי עשו לא כופף את קומתו הרוחנית, ולכן בסופו של דבר נצח את שרו של עשו וממילא גם את עשו של מטה.
התורה כותבת שלאחר כל ההשתחוויות של יעקב:
"וירץ עשו לקראתו ויחבקהו וייפול על צווארו וישקהו ויבכו" (לג, ד).
נקוד על וישקהו וכתב רש"י שני פרושים בדבר:
"יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו, אר"ש בן יוחאי: הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" (בר"ר עח, ט) "וישקהו למה נקוד עליו? אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו , ונעשה צווארו של אבינו יעקב של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע, זה בוכה על צווארו וזה בוכה על שיניו".
אנו מוצאים כאן פרושים מנוגדים מן הקצה אל הקצה. וכיצד למדו זאת חז"ל מפסוק אחד? אלא שבאמת אלו ואלו דברי אלוקים חיים, בהתחלה הייתה לעשו מחשבה לנשכו, אבל לאחר שלא יכול לו הפך לבו לאהבו באותה שעה, ונתקיים בו"גם אויביו ישלים עמו" . בדיוק כפי שהיה במאבק עם המלאך שבקש לפגוע ביעקב, ולבסוף כשראה שלא יכול לו הודה לו על הברכות, וזה גורם את זה, כיון שיעקב נצח בעבודה הרוחנית את שרו של עשו, ונעשה לו לאוהב, ממילא גם עשו של מטה, הפך לבו לנשקו באותה שעה בלב שלם.
ומצאנו שהמלאך פגע ביעקב בכף הירך, ובמדרש אמרו "זה דורו של שמד" היינו הירך מרמז לעניין ההולדה, ובדרות הבאים יהיו דורות של שמד ויסבלו צרות רבות ויהיו שיפגעו גם רוחנית. ויש לכך רמז גם בסיום המפגש עם עשו, שיעקב אומר לו "ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים", היינו שביחס לילדים עדין המאבק לא נשלם והתנהל לאטו לאורך כל ההיסטוריה "עד אשר אבא אל אדוני שעירה" בימות המשיח.
וזה מה שרמזו הספרים בפירוש הפסוק שאחר המפגש "ויבא יעקב שלם... ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות", היינו שהוא עצמו נשאר שלם מן המאבק עם עשו, אבל ילדיו עדין לא הגיעו לכלל "בית" ומנוחה, אלא עדין יושבים בסוכות דירת עראי עד שיגיעו לשלמותם.
עוד אנו מוצאים שעשו הסכים לבקשתו של יעקב "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה", היינו שויתר על טענתו על ארץ ישראל בלא אומר ובלא דברים. ואדרבה, יעקב מתחזק מעתה בעניין ארץ ישראל, וקונה את חלקת השדה בשכם במאה קשיטה. עוד אנו מוצאים בסוף הפרשה שעשו עזב לחלוטין את הארץ מפני יעקב אחיו, ופרש"י ע"פ מדרש אגדה:
"מפני יעקב אחיו - מפני שטר חוב של גזרת 'כי גר יהיה זרעך' המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ, ולא בפרעון השטר".
רואים כאן בפועל את הניצחון שהיה ליעקב על המלאך עד שהודה לו על הברכות, וכך למטה עשו מודה לו על הברכות. וזהו "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרת עם אלוקים ואם אנשים ותוכל" . ופרש"י "ועם אנשים: עשו ולבן" ולכאורה עדין לא למדנו שנצח את עשו? אלא שהספור דלהלן על מפגש עשו ויעקב הוא פרטו של ראשון המאבק עם המלאך שהיו בעצם בעת ובעונה אחת.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.











