ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
-ב- 117 וְרָאוּי שֶׁאֲקַדֵּם* הַדְּבָרִים עַל הַמִּצְווֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת תְּחִלָּה וְאֹמַר: מִן הַחָכְמָה לֶאֱסֹר שְׁפִיכוּת דְּמֵי הַמְדַבְּרִים*, שֶׁלֹּא יֻתַּר זֶה וִיכַלֶּה קְצָתָם אֶת קְצָתָם, וְיֵשׁ בּוֹ אַחַר* מַה שֶּׁמַּרְגִּישִׁים בּוֹ מִן הַצַּעַר, בִּטּוּל הָעִנְיָן* שֶׁכִּוֵּן בּוֹ הֶחָכָם, וּמַכְרִית אוֹתָם הַהֶרֶג מֵאֲשֶׁר בְּרָאָם לוֹ וְהִטְרִיחָם בּוֹ. 118 וּמִן הַחָכְמָה לֶאֱסֹר הַזְּנוּת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמְדַבְּרִים כִּבְהֵמוֹת, וְלֹא יֵדַע אֶחָד מֵהֶם אָבִיו שֶׁיְּכַבְּדֵהוּ גְּמוּל* שֶׁגִּדְּלָהוּ, וְשֶׁיּוֹרִישֵׁהוּ הָאָב טַרְפּוֹ* כַּאֲשֶׁר יָרַשׁ מִמֶּנּוּ הַמְּצִיאָה*, וְשֶׁיֵּדַע שְׁאָר קְרוֹבָיו מִדּוֹד וַאֲחִי אֵם, וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁהוּא מוֹצֵא לָהֶם מִן הַחֲנִינָה. 119 וּמִן הַחָכְמָה לֶאֱסֹר הַגְּנֵבָה, כִּי אִם תֻּתַּר, יִבְטְחוּ קְצָת בְּנֵי אָדָם עַל גְּנֵבַת מָמוֹן קְצָתָם, וְלֹא יְיַשְּׁבוּ הָעוֹלָם וְלֹא יִקְנוּ מָמוֹן, אַךְ אִם יִבְטַח הַכֹּל עַל זֶה תִּבָּטֵל הַגְּנֵבָה עוֹד בְּבִטּוּל הַקִּנְיָנִים*, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא מַה שֶּׁיִּגְנֹב כְּלָל. 120 וּמִן הַחָכְמָה אַךְ מֵרֵאשִׁיתָהּ*, דַּבֵּר צֶדֶק וַעֲזוֹב הַכָּזָב, כִּי הַצֶּדֶק הוּא הָאֲמִירָה עַל הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר הוּא וּבְעִנְיָנוֹ, וְהַכָּזָב הוּא הָאֲמִירָה עַל הַדָּבָר לֹא כַּאֲשֶׁר הוּא וְלֹא בְּעִנְיָנוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִפֹּל הַחוּשׁ עָלָיו וְיִמְצָאֶנּוּ בִּתְכוּנָה מֵהַתְּכוּנוֹת, וְתָלִיץ* עָלָיו הַנֶּפֶשׁ בְּהֶפֶךְ בִּתְכוּנַת זוּלָתָהּ*, מַקְבִּילוֹת שְׁנֵי הַתְּכוּנוֹת בַּנֶּפֶשׁ וּמִתְהַפְּכוֹת, וּתְשַׁעֵר מֵהִמָּנְעָם כְּדָבָר נָכְרִי*.
האומר שטוב זה המהנה לו
121 וְאַחַר כֵּן אֹמַר שֶׁרָאִיתִי מִבְּנֵי אָדָם, מִי שֶׁסּוֹבֵר, כִּי אֵלֶּה ד' הַשֳּׁרָשִׁים* הַמּוּזָרִים*, אֵינָם מוּזָרִים, אֲבָל הַמּוּזָר אֶצְלוֹ מַה שֶּׁיְּצַעֲרֵהוּ וְיַדְאִיגֵהוּ, וְהַטּוֹב אֶצְלוֹ מַה שֶּׁיֶּעֱרַב לוֹ וְיַרְגִּיעֵהוּ. וְלִי עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תְּשׁוּבָה רְחָבָה בַּמַּאֲמָר הַד' בְּשַׁעַר הַצֶּדֶק. אַךְ אֶזְכֹּר מִמֶּנָּה הֵנָּה קְצָת וְאֹמַר, כִּי מִי שֶׁחוֹשֵׁב זֶה, כְּבָר עָזַב כָּל מַה שֶּׁהֲבֵאתִיו לִרְאָיָה הֵנָּה, וּמִי שֶׁעָזַב זֶה הוּא סָכָל, וְהִסְתַּלֵּק טָרְחוֹ מֵעָלֵינוּ. 122 וְעִם זֶה לֹא אָנוּחַ עַד שֶׁאַרְחִיבֵהוּ הַהִתְהַפְּכוּת וְהַהִמָּנַע* וְאֹמַר, כִּי הֲרִיגַת הַשּׂוֹנֵא מַה שֶּׁיֶּעֱרַב לַהוֹרֵג וִיצַעֵר הֶהָרוּג, וּלְקִיחַת הַמָּמוֹן וְהַנָּשִׁים הַנְּשׂוּאוֹת מִמַּה שֶּׁיֶּעֱרַב לַלּוֹקֵחַ וִיצַעֵר לַלָּקוּחַ מִמֶּנּוּ. וְעַל הַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת יִתְחַיֵּב לִהְיוֹת כָּל פֹּעַל מֵאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם חָכְמָה וְסִכְלוּת* יַחַד - חָכְמָה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּעֱרַב לַגּוֹנֵב וְלַהוֹרֵג וְלַזּוֹנֶה, וְסִכְלוּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצַעֵר בַּעַל דִּינוֹ, וְכָל דַּעַת שֶׁמְּבִיאָה אֶל הַהִתְהַפְּכוּת וְעַל הַהִמָּנַע הוּא שֶׁקֶר. 123 אַךְ* יִתְקַבֵּץ עֲלֵיהֶם הַהֶפֶךְ הַזֶּה בְּאִישׁ אֶחָד, בִּדְבַשׁ שֶׁנָּפַל בּוֹ מְעַט אֶרֶס אֲכָלוֹ וְהוּא עָרֵב* וְהוֹרֵג, וּמִתְחַיְּבִים שֶׁתִּהְיֶה חָכְמָה וְסִכְלוּת יַחַד.
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
24 - מאמר שלישי חלק ג'
25 - מאמר שלישי חלק ד'
26 - מאמר שלישי חלק ה'
טען עוד
ביאורים
117 -ב- ההיגיון העומד מאחורי המצוות
רבנו מפרט בפרק זה חלק מן המצוות שכליות ומביא את ההיגיון שעומד מאחורי מצוות אלו.
הקדוש ברוך הוא ציווה על האדם שלא לרצוח, והסיבה לדבר היא, מעבר לכך שיש בדבר צער גדול של הנרצח, שהדבר גורם לביטול תכליתו של האדם שבשבילה נברא – ליישב את העולם הזה – כפי שנאמר (בראשית א, כח): "ומִלאו את הארץ וכבשֻׁהָ", ולהגיע אלא העולם הבא.
118 הקדוש ברוך הוא אסר על בני האדם את הזנות, שאם לא כן בני אדם לא ידעו מי האבות שלהם, ומזה יצאו כמה דברים רעים: הם לא ידעו את מי הם צריכים לכבד וכן הם לא יוכלו לרשת את רכושם כשם שקבלו מהם את קיומם, וכן אנשים לא ידעו מי הם קרוביהם ולא יוכלו להתפתח יחסי קרבה משפחתיים ומתן עזרה בקשיים.
119 הקדוש ברוך הוא אסר את הגניבה, מפני שאם הגניבה הייתה מותרת, אנשים לא היו עובדים קשה בשביל לחיות, כי היו יכולים להשיג רכוש בצורה הרבה יותר קלה על ידי גניבה, ואם כך יהיה, בשלב מסוים לא יישאר גם מה לגנוב מפני שאנשים לא יעבדו ולא ייצרו שום דבר. התוצאה תהיה שהעולם לא יתקדם ולא יתפתח אלא ידרוך במקום.
120 הקדוש ברוך הוא חייב את בני האדם לומר את האמת ולהימנע מלומר את השקר, מפני שכאשר אדם תופס דבר מסוים בצורה אחת ומדבר עליו בצורה אחרת, נוצרת בקרבו סתירה פנימית וזרות, ואילו אדם האומר את האמת מרגיש טוב עם עצמו.
121 יש מי שאומר שארבעת הדברים האלו – רצח, זנות, גניבה וכזב באמת אינם רעים ואין הכרח שכלי להימנע מהם אלא ההגדרה של דברים טובים ורעים תלויה רק בהרגשת האדם, אם מעשיו של האדם גורמים לו שמחה ועונג – הם מעשים טובים, ואם האדם צריך להתאמץ ולטרוח בעשיית הפעולה – היא דבר רע.
על טענה זו עונה רבנו תשובה ארוכה במאמר הרביעי (פרק ב), וכאן הוא רוצה לענות על כך בקצרה: אדם שסובר כך, מתעלם מן ההסברים שהביא רבנו שארבעת הדברים הללו הם רעים, ועם מי שחולק על דברים פשוטים והגיוניים, לא ניתן לדון.
122 ועוד, ישנם מעשים המשמחים אדם אחד ומעציבים אדם אחר, ואז הטוב והרע נמצאים באותה פעולה, למשל, כאשר אדם הורג את שונאו, ההורג שמח בדבר, ואילו הנהרג וכל קרוביו עצובים, וכן כאשר אדם לוקח אשת איש, הוא עצמו שמח אך בעלה עצוב, וכן כאר אדם גונב רכוש של אחר, הוא שמח אך האדם שממנו נגנב הרכוש עצוב. לפי ההיגיון של אותם אנשים כל הפעולות הללו הן טובות מצד אחד ורעות מצד שני, דבר שלא ייתכן.
123 ולא עוד אלא שיתכן מצב שאותה פעולה תביא לאותו אדם מצד אחד עונג ושמחה ומצד שני נזק, למשל אדם האוכל דבש שמעורב בו רעל, מצד אחד הוא מתענג מטעמו של הדבש ומצד שני הדבר גורם לו למות וסבל, ואם כן, על פי דעתם, האם הדבר הוא טוב או רע?
לב הדברים
רס"ג נוגע בדבריו כאן בסוגיה מהותית ומשמעותית, הנוגעת באופן ישיר להתנהגות האדם בחייו, ולבניינה של החברה. שתי השקפות עולם קיימות ביחס למדדים שאִתם יכול האדם לנווט את הנהגותיו בחיים. ישנה השקפת עולם אידיאליסטית ששמה במרכז את תפקידו של האדם, את הצורך שלו לממש את הפוטנציאל הטמון בו, מתוך בחינה מתמדת של תכלית חייו ותפקידו בעולם, ואילו השקפת עולם אחרת שמה את רצונות האדם ותשוקותיו במרכז, ולפיהן קובעת את אורח חייו. ביחס זה שבין שתי השקפות העולם הללו אנו נוגעים לא פעם כשאנו באים לבחון את יחסינו לתרבות המערבית הנהוגה בימינו.
חברה שמתחנכת על בסיס נהנתנות אישית היא הרסנית ביותר. קשה מאוד לקדם את העולם, ולהרבות בו טוב ויושר, אם האדם שם כל העת במרכז את מה שמתחשק לו ונחמד לו. מעבר לזה, חברה כזאת כורתת את הענף שעליו היא יושבת, שהרי כאשר כל אחד נוהג לפי מה שעולה על רוחו, עם הזמן הצד השלילי שבאדם מתגבר, התשוקה לדברים פסולים נהיית גדולה יותר, וממילא כל החברה נבנית בצורה עקומה. חלק מההרס הגדול שבבניין כזה נגרם כתוצאה מכך שבני האדם הופכים את מה שהם חושקים בו לאידאל, דבר שיעצים את התופעה הבעייתית הזאת, ויביא את החברה למצבים מעוותים והרסניים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
