ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ד - 354 אַךְ הָעוֹבֵד הוּא אֲשֶׁר יִחֵד לוֹ מִצְוָה אַחַת, לֹא יַעַבְרֶנָּה כָּל יְמֵי חַיָּיו, שֶׁאִם יַסְכִּים בְּזוּלָתָהּ* אוֹ יְחַלֵּק בָּהּ*, לֹא יְקַצֵּר בְּזֹאת כְּלָל, כְּאִלּוּ שָׂם לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יְאַבֵּד תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, אוֹ שֶׁלֹּא יִקְנֶה מָמוֹן מִצַּד אִסּוּרָא בְּשׁוּם פָּנִים, אוֹ שֶׁלֹּא יִבְעַל בְּעִילַת אִסּוּרָא מֵעוֹלָם, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. 355 וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ אֶת יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ, וּבֵאֲרוּ זֶה כְּגוֹן שֶׁיִּחֵד לוֹ מִצְוָה אַחַת לַעֲשׂוֹתָהּ כְּגוֹן כִּבּוּד אָב וָאֵם. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִצְוָה שֶׁלֹּא עָבַר עָלֶיהָ פַּעַם אַחַת אֵינוֹ נִקְרָא עוֹבֵד.
הממרה
356 אֲבָל הַמַּמְרֶה הוּא מִי שֶׁשָּׂם לְעַצְמוֹ חֹק לַחְלֹק עַל מִצְוָה אַחַת תָּמִיד, וְקַדְמוֹנֵנוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ מְשֻׁמָּד. וְהַדִּמְיוֹן בָּזֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם מִי שֶׁרוֹאֶה כִּי מִצְוָה מֵהַמִּצְווֹת קִצֵּר בָּהּ, וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְשָׁמְרָהּ כְּאִלּוּ הָיָה קָשֶׁה לוֹ, מִצְוַת הָרִבִּית אוֹ מִצְוַת הַמַּאֲכָל, וְהוּא מִתְנַהֵג בְּאַחַת מֵהֶם כְּפִי מַה שֶּׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ. וְעַל כֵּן יֵשׁ לְכָל אָדָם מִצְוָה כְּפִי הִתְחַלְּקוּת דַּעְתָּם.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
65 - מאמר חמישי חלק ו'
66 - מאמר חמישי חלק ז'
67 - מאמר חמישי חלק ח'
טען עוד
357 אֲבָל הַשָּׁלֵם מִי שֶׁהִתְיַשֵּׁר לוֹ* לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת וְלֹא קִצֵּר בִּמְאוּמָה מֵהֶם, וְהוּא שֶׁיִּקָּרֵא צַדִּיק גָּמוּר. אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹשְׁבִים כִּי מְצִיאַת* אָדָם שֶׁהוּא כֵּן, רָחוֹק שֶׁיִּנָּצְלוּ לוֹ כָּל דְּרָכָיו, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁיִּתְיַשֵּׁר זֶה, כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לֹא הָיָה הֶחָכָם* מְצַוֶּה בּוֹ. 358 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר, מִפְּנֵי שֶׁמָּצָאנוּ בַּתּוֹרָה (במדבר כח, כב): וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, יָדַעְנוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר בִּלְתִּי חֵטְא, נֹאמַר כִּי זֶה נִכְתַּב עַל הָאֶפְשָׁר, וְאִם יֶחֱטָא יְכַפֵּר לוֹ בּוֹ, וְאִם לֹא* יִהְיֶה לָנוּ עָלָיו הַגְּמוּל. 359 וְאִם יֹאמַר, אֵיךְ אָמַר (קהלת ז, כ): כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא? נֹאמַר לֹא אָמַר זֶה כִּי אִם עַל הַיְכֹלֶת*, כִּי אֵין אֶחָד מִן הַצַּדִּיקִים יָכוֹל לַעֲשׂוֹת טוֹב אֶלָּא הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רַע, אֲבָל הוּא בּוֹרֵר בַּטּוֹב וּמַגְבִּירוֹ עַל הָרַע.
המקצר
360 אֲבָל הַמְקַצֵּר הוּא הַמֵּקֵל בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוּא שֶׁנֹּאמַר עָלָיו עוֹבֵר עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוּא הַמֵּקֵל בִּתְפִלִּין וּבְצִיצִית וּבְסֻכָּה וְלוּלָב וְשׁוֹפָר וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, וְהוּא בַּמַּעֲלָה* הַזֹּאת מִן הַחֵטְא.
המזיד
361 אַךְ הַחוֹטֵא הוּא הָעוֹבֵר עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, אֲבָל לֹא עַל הַחֲמוּרוֹת, וּבְאֵי זֶה צַד נֵדַע שֶׁאֵינָם חֲמוּרוֹת? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגְדִּילוּ עָנְשָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא נִקְרָא עוֹבֵר עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהוּא כְּמִי שֶׁמֵּקֵל בִּנְבֵלָה וּטְרֵפָה וְשַׁעַטְנֵז וּבְעוֹנְנוּת וּבְכַחַשׁ, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה שֶׁעִנְיָנוֹ בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַחֵטְא. החוטא
362 אֲבָל הַמֵּזִיד הוּא שֶׁעוֹבֵר עַל הַחֲמוּרוֹת, וְהֵם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם, וּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, וּבָזֶה נֵדַע כִּי הֵם חֲמוּרוֹת, כְּמוֹ הָעֲרָיוֹת וְחִלּוּל שַׁבָּת וְהָאֲכִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחָמֵץ בְּפֶסַח, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, הוּא בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַחֵטְא.
הכופר
363 אֲבָל הַכּוֹפֵר הוּא הָעוֹזֵב הָעִקָּר, רוֹצֶה לוֹמַר בּוֹרֵא הַכֹּל יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, וְעָזְבוּ אוֹתוֹ עַל שְׁלֹשָׁה דְרָכִים, אִם שֶׁיִּהְיֶה עוֹבֵד זוּלָתוֹ מִדִּמְיוֹן עָשׂוּי*, אוֹ אָדָם אוֹ שֶׁמֶשׁ אוֹ יָרֵחַ, וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּלֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁלֹּא עָבַד זוּלָתוֹ וְלֹא עֲבָדוֹ, וְהוּא אֵינֶנּוּ עוֹבֵד דָּבָר, לֹא אֱמֶת וְלֹא שֶׁקֶר, וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּפָרָשַׁת (איוב כא, יד): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּסָפֵק בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְהוּא נִקְרָא בְּשֵׁם מַאֲמִין, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִתְחַנֵּן וְאֵין לִבּוֹ שָׁלֵם וּמַאֲמִין, וְהוּא מְפֻתֶּה בְּמַאֲמָרוֹ וּבֶאֱמוּנָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר אָמַר (תהלים עח, לו-לז): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. וְהוּא נִקְרָא מִי שֶׁנִּתְחַלֵּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם, וְהוּא בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַחֵטְא. 364 וְאֵלֶּה כֻּלָּם כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ, יְכֻפַּר לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, חוּץ מִמַּה שֶּׁכָּתַב בּוֹ הַבּוֹרֵא לֹא יְנַקֶּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תָבוֹא עָלָיו רָעָה עוֹלָמִית.
________________________
בְּזוּלָתָהּ − מצווה אחרת. יְחַלֵּק בָּהּ − יעבור על מצוה אחרת. הִתְיַשֵּׁר לוֹ − דרכו ישרה. מְצִיאַת − מציאות. הֶחָכָם − ה'. וְאִם לֹא וכו ' − אם לא יחטא אדם מישראל, תפקיד הקורבן יהיה להרבות את שכרנו. הַיְכֹלֶת − הבחירה החופשית. בַּמַּעֲלָה − מדרגה. מִדִּמְיוֹן עָשׂוּי – פסל ומסכה.
ביאורים
354 -ד- פירוט דרגות האדם
בתחילת פרק ב אמר רס"ג: "שמדרגות בני אדם בשער הזכיות והחובות עשרה מעלות; צדיק ורשע, ועובד וממרה, ושלם ומקצר, וחוטא ומזיד, ושב וכופר ." בפרקים הקודמים הוא דן במדרגות צדיק ורשע, ומתוך כך דן בסוגית צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ועתה הוא חוזר לדון בשאר המדרגות.
עובד – עובד הוא אדם שבחר לקיים מצווה אחת בשלמות כל ימי חייו, אף שלעיתים הוא עובר על מצוות אחרות, אך על מצווה זו הוא מקפיד שלא לעבור. לדוגמה, הוא מחליט לא לבטל אף תפילה ושלא לעבור על זמן תפילה, או לקיים את מצוות כיבוד אב ואם, או להשיג ממון רק על פי דין, וכן על זו הדרך, שבמצווה מסוימת מקפיד בכל תנאי.
355 על דרגה זו אמרו חז"ל (קידושין פרק א משנה י, וראה פירוש הרמב"ם למשנה מכות פרק ג, טז): "כל העושה מצווה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ", ופרשו זאת (ירושלמי קידושין פרק א ה"י) שייחד מצווה מסוימת, כגון: כיבוד אב ואם. אבל אדם שמקיים מצוות אך לא בחר להקפיד על מצווה אחת שלא לעבור עליה לעולם, לא נקרא "עובד".
356 מורד – אדם שהחליט לעבור על מצווה מסוימת באופן קבוע הוא מורד, וחכמים קראו לאדם כזה "משומד" (ראה חולין ה, א וע"ז כו, ב שם עוסקת הגמרא במומר). דוגמה לזה, אדם שחושב שבמצווה מסוימת חז"ל החמירו יותר מדי, ולכן מזלזל בה, או שקשה לו לשמור מצוה מסוימות, ולכן מחליט שאין שומר עליה.
357 שלם – אדם ששומר את כל מצוות העשה והלא תעשה, ואין הוא עובר על אף אחת מהן, וזהו הנקרא צדיק גמור. אף על פי שאנשים חושבים שלא יכול להיות אדם ששומר את כל המצוות ואינו נכשל כלל, הם טועים. אם לא הייתה קיימת מציאות של אדם השומר את כל התורה כולה, הקב"ה לא היה מצווה את בני האדם לשמור על המצוות, מפני שהוא מצווה את בני האדם רק דברים שהם מסוגלים לעמוד בהם.
358 לכאורה אפשר להקשות, כיצד אפשר לומר שיש אנשים ללא עוונות, הרי כתוב: "ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם", משמע שהשעיר בא לכפר על כל בני ישראל שחוטאים? אלא יש לומר, שהפסוק לא בא לקבוע מציאות, אלא להתייחס למציאות אפשרית, דהיינו אם אנשים חטאו, השעיר מכפר עליהם, ומי שלא חטא, הקרבת השעיר היא זכות בעבורו.
359 ואם יאמר אדם, הרי כתוב (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" הרי שאין אדם שלא חוטא? אך אין זה נכון, אין כוונת הפסוק לתאר את המציאות, אלא את היכולת, כלומר אומר הפסוק שאין אדם שיכול לעשות רק טוב ואין לו יכולת לחטוא. גם לצדיק יש שני יצרים, יצר טוב ויצר רע, אלא שהצדיק משליט את יצר הטוב על יצר הרע, ולכן יש צדיקים שלא חוטאים כלל.
360 מקצר – אדם המזלזל במצוות עשה, כגון אדם המזלזל בציצית, תפילין, סוכה, לולב, שופר וכו'.
361 חוטא – אדם העובר על מצוות לא תעשה הקלות ולא על החמורות. כיצד נדע מהי מצות לא תעשה קלה ומהי חמורה? דבר זה אנו לומדים על פי עונשה בעולם הזה, מצוות לא תעשה שלא החמירה התורה בעונשה בעולם הזה, היא מצוות לא תעשה קלה, כגון: נבילה, טריפה, לבישת שעטנז, עוננות וכחש, וכן כל מצוות לא תעשה הדומות להן.
362 המזיד – העובר על מצוות לא תעשה החמורות, היינו שעונשן חמור בעולם הזה, כרת, מיתה בידי שמים וארבע מיתות בית דין, שבאים על איסורים חמורים כגון: עריות, חילול שבת, אכילה ביום כיפור, חמץ בפסח וכו'.
363 כופר – אדם שעזב את העיקר, היינו את האמונה בה'. יש שלושה סוגים של כופרים -
1. מי שלא עובד את ה' אלא עובד עבודה זרה, כמו: פסל ומסיכה, אדם, שמש או ירח, כמו שנאמר (שמות כ, ב-ג): "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ".
2. אדם שלא עובד את הקב"ה ולא עובד אלוה אחר, כמו שאמר איוב (כא, יד): "ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו".
3. אדם המסופק באמונתו, ואף שנראה כמאמין, מתפלל ומתחנן, אך אין ליבו ואמונתו שלמים, כמו שנאמר (תהילים עח, לו-לז): "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וליבם לא נכון עימו ולא נאמנו בבריתו".
364 כל האנשים הללו, אם יחזרו בתשובה, ימחלו עוונותיהם בעולם הזה, חוץ מהעבירות שכתוב בהן: "לא ינקה", שעליהן מקבלים ייסורים בעולם הזה.
להצלחת יואל דוב בן מרדכי הי"ו
לעילוי נשמת שושן בן פלילה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
