ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
236 וְהַשְּׁבִיעִי שֶׁיַּחְשֹׁב בְּחֶלְקֵי הַמִּצְווֹת: אֵיךְ יִהְיֶה הָאָדָם בְּעוֹד גּוּפוֹ בִּבְרִיאוּתוֹ הַשְּׁלֵמָה אֵינֶנּוּ תָּמִים, וְכַאֲשֶׁר יִכְרֹת מִמֶּנּוּ דָּבָר יָדוּעַ יִהְיֶה תָּמִים, רְצוֹנִי בָּזֶה הַמִּילָה? וַאֲבָאֵר כִּי הַדָּבָר הַשָּׁלֵם הוּא, אֲשֶׁר אֵין בּוֹ לֹא תוֹסֶפֶת וְלֹא חִסָּרוֹן, וּבָרָא הַבּוֹרֵא זֶה הָאֵבָר תּוֹסֶפֶת בָּאִישׁ, וְכַאֲשֶׁר יִכְרְתֶנּוּ תָּסוּר הַתּוֹסֶפֶת, וְיִשָּׁאֵר שָׁלֵם.
פרה אדומה
237 וְהַשְּׁמִינִי שֶׁיַּחְשֹׁב בְּעִנְיַן פָּרָה אֲדֻמָּה: אֵיךְ הָיְתָה מִצְוָתָהּ שֶׁתְּטַהֵר הַטְּמֵאִים וּתְטַמֵּא הַטְּהוֹרִים? 238 וְנֹאמַר אֵינֶנּוּ דָּבָר זָר שֶׁיִּפְעַל דָּבָר אֶחָד שְׁנֵי פְּעָלִים זֶה הֵפֶךְ זֶה, בְּעֵרֶךְ* עַל הַגּוּף הַפּוֹגֵעַ בּוֹ. כִּי אֲנַחְנוּ רוֹאִים, הָאֵשׁ מַתֶּכֶת* הָעוֹפֶרֶת, וּמַקְפִּיאָה הֶחָלָב, וְנִרְאֶה הַמַּיִם מַרְטִיב עֵץ הָאֶרֶז וּמְנַגֵּב הָעֵץ הַנִּקְרָא אַלְגָּמִי"ז, וְנִמְצָא הַמַּאֲכָל הַטּוֹב מוֹעִיל הָרָעֵב וּמַזִּיק הַשָּׂבֵעַ, וְנִמְצָא הָרְפוּאָה הַחֲשׁוּבָה תּוֹעִיל לַחוֹלֶה וְתַזִּיק לַבָּרִיא. וְאֵינֶנּוּ זָר שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר מְטַהֵר הַטָּמֵא, וּמְטַמֵּא הַטָּהוֹר.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
45 - לימוד שבועי באמונה י- טז אדר ב תשע"ו
46 - מאמר שלישי חלק כ"ב
47 - מאמר רביעי חלק א'
טען עוד
239 וְהַתְּשִׁיעִי הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר הָיוּ מַקְרִיבִים לַעֲזָאזֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי כְּבָר נִדְמָה לִבְנֵי אָדָם שֶׁהוּא שֵׁם שֵׁד. וְאֹמַר כִּי עֲזָאזֵל שֵׁם הַר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (מלכים ב' יד, ז) הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְתָפַשׂ אֶת הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא שְׁמָהּ יָקְתְאֵל עַד הַיּוֹם. וְכֵן יַבְנְאֵל וּרְפָאֵל הַכֹּל מְקוֹמוֹת. 240 וְהָיָה אֶחָד מִשְּׁנֵי הַשְּׂעִירִים מַקְרִיבִים אוֹתוֹ עַל הַכֹּהֲנִים בַּמִּקְדָּשׁ, וְהָאַחֵר מַקְרִיבִים אוֹתוֹ עַל הֶהָמוֹן* חוּץ לַמִּקְדָּשׁ, עַל דֶּרֶךְ הַיִּתְרוֹן*. אֲבָל עִנְיַן הַפָּלַת הַגּוֹרָלוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹתֵר זָר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בָּעִנְיָן, אֲבָאֵר כִּי אֵין זֶה לְשִׁנּוּי הַמֻּקְרָב לוֹ אַךְ הֵם שְׁנֵיהֶם קָרְבָּן לֶאֱלוֹהַּ אֶחָד, אַךְ הַפָּלַת הַגּוֹרָלוֹת בַּעֲבוּר שִׁנּוּי הַמֻּקְרָב בַּעֲדָם, וְהֵם כֹּהֲנִים וְיִשְׂרָאֵל. וְרָאוּי שֶׁיַּפִּילוּ גּוֹרָלוֹת תְּחִלָּה, וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל אֶחָד שֶׁלּוֹ אָז יַקְרִיב אוֹתוֹ בְּעַד נַפְשׁוֹ בְּבֵרוּר שֶׁהוּא קִנְיָן לוֹ.
עגלה ערופה
241 וְהָעֲשִׂירִי אֹמַר עַל עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵיךְ יְכֻפַּר בָּהּ לָעַם עָווֹן שֶׁלֹּא עָשׂוּהוּ, כִּי כְּבָר הִקְדִּים בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן (דברים כא, א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ? 242 וְאֹמַר: כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְיַסֵּר הָאָדָם עַל עֲשׂוֹתוֹ מַה שֶּׁאֵין רָאוּי לַעֲשׁוֹתוֹ, כֵּן רָאוּי לְיַסְּרוֹ עַל עָזְבוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁרָאוּי לַעֲשׁוֹתוֹ. וְאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים, אִלּוּ הָיוּ מַעֲמִידִים שׁוֹמְרִים וְסוֹבְבִים בָּעִיר הָיָה נוֹדָע מִי הִכָּהוּ, וְכַאֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ כֵּן, הִתְחַיְּבוּ בְּעֹנֶשׁ, וְלֹא בְּשִׁעוּר דְּמֵי הַבְּהֵמָה הַהִיא בִּלְבַד, אַךְ* בִּמְנִיעוּתָם* מִן הַזְּרִיעָה בִּקְצָת שְׂדוֹתָם.
מסכּנוּת האומה המחזקת בתורה
243 וְהָאַחַד עָשָׂר שֶׁהוּא רוֹאֶה הָאֻמָּה הַמַּחְזֶקֶת בַּתּוֹרָה הַזֹּאת דַּלָּה וְנִקְלָה*. וְנֹאמַר: אִלּוּ שָׂם לְאַנְשֵׁי הַתּוֹרָה הַמַּלְכוּת הַתְּמִידָה, הָיוּ אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם הַכּוֹפְרִים כִּי אֵינָם עוֹבְדִים אֱלֹהֵיהֶם כִּי אִם לִשְׁמִירַת תַּאֲוָתָם, וְכַאֲשֶׁר יָדַעְתָּ שֶׁאָמְרוּ עַל אִיּוֹב, 244 וְהָיוּ עוֹד אוֹמְרִים עַל נַפְשָׁם*, כִּי לֹא עָבְדוּ בַּעֲבוּר* שֶׁהִשְׁפִּילָם וְהִזִּילָם וְלֹא נָתַן לָהֶם מַלְכוּת. וְהִגְדִּיל הַבּוֹרֵא אֵלֶּה* וְלֹא הֶאֱמִינוּ, וְנִתְקַיְּמָה עֲלֵיהֶם הַטַּעֲנָה, וְהִשְׁפִּיל אֵלֶּה* וְלֹא כָּפְרוּ בּוֹ, וְהִתְחַיֵּב הַדִּין לָהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (תהלים מב, יט) וְלֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ.
הגמול לעולם הבא המוזכר בתורה
245 וְהַשְּׁנֵים עָשָׂר כִּי לֹא מָצָא בַּתּוֹרָה גְּמוּל וְלֹא עֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל מָצָא בָּהּ הַגְּמוּל הָעוֹלָמִי בִּלְבַד. וְאֹמַר, כְּבָר יִחַדְתִּי לְזֶה הָעִנְיָן מַאֲמָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא הַמַּאֲמָר הַתְּשִׁיעִי, אֲבָאֵר בּוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ אֵלָיו בְּעִנְיָן זֶה בְּעֶזְרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
________________________
בְּעֵרֶךְ – פועל פעולה שונה לפי החומר שבא עמו במגע. מַתֶּכֶת – מתיכה. עַל הֶהָמוֹן – לכפר על חטאי הציבור. עַל דֶּרֶךְ הַיִּתְרוֹן – מכיוון שרוב חטאיהם בחוץ רצוי יותר שתהיה כפרתם בחוץ (הרב קאפח). אַךְ – אלא גם. בִּמְנִיעוּתָם וכו' – מקום העריפה נאסר בזריעה ועבודה. וְנִקְלָה – מבוזה. אוֹמְרִים עַל נַפְשָׁם –הגויים הכופרים אומרים על עצמם. בַּעֲבוּר – בגלל. אֵלֶּה – הגוים. וְהִשְׁפִּיל אֵלֶּה – ישראל.
ביאורים
236 קושיה שביעית - הייתכן שאדם נוצר לא תמים – לא שלם, ועל ידי חיתוך של חלק מגופו – הערלה - הוא יהיה תמים? בכדי לענות על כך אנו צריכים להבין מה פירוש המושג "תמים" - דבר תמים הוא דבר שלם, שאין בו לא תוספת ולא חסרון. כאשר מלים את האדם אז הוא מגיע לכלל השלמות מפני שהורידו לו החלק המיותר.
237 קושיה שמינית - היאך יתכן שפרה אדומה תטהר את הטמאים ותטמא את הטהורים - כיצד יכול להיות שדבר אחד יעשה שתי פעולות הפוכות?
238 אמנם איננו יכולים להבין זאת עד הסוף, אך אנו רואים דוגמאות דומות לכך במציאות - האש מצד אחד מתיכה את המתכת ומצד שני מקפיאה את החלב ועושה אותו גבינה קשה, וכן מים מייבשים את עץ השקמה ומרטיבים את עץ התרזה, וכן האוכל טוב לאדם רעב ורע לאדם שבע. על ידי דוגמאות אלו אנו יכולים להבין קצת שדבר אחד יכול לעשות שתי פעולות הפוכות.
239 קושיה תשיעית - שני השעירים שהוקרבו ביום הכיפורים (ויקרא טז, ח) נועדו אחד לה' ואחד לעזאזל. יש החושבים בטעות שעזאזל הוא שד ואיך יתכן לשתף עם שד ה'? התשובה היא שעזאזל הוא שם של הר. הסיומת 'אל' אינה מלמדת ששם זה מיוחס למלאך או לשד שהרי ישנם בתנ"ך שמות רבים של מקומות עם סיומת 'אל', כמו יקתאל (מלכים ב יד, ז), יבנאל (יהושע טו, יא), ירפאל (שם יח, כז) וירואל (דברי הימים ב כ, טז).
240 אם שני הקרבנות מיועדים לנמען אחד - לקדוש ברוך הוא, מדוע צריך שני קרבנות, למה לא מספיק אחד, שעל ידי זה נראה שיש שני נמענים לקרבן - הקדוש ברוך הוא ושד או שטן? התשובה היא שאת שני השעירים הקריבו לה' בשביל לכפר על עוונות, וישנו צורך בשני קרבנות לא מפני שישנם שני נמענים אלא מפני שהם צריכים לכפר על אנשים בשני מקומות: שעיר אחד הוקרב בבית המקדש בשביל לכפר על עוונות הכהנים שרוב עוונותיהם בבית המקדש, ושעיר שני הוקרב על הר קשה מחוץ לבית המקדש מפני שרוב עוונות בני ישראל נעשים מחוץ לבית המקדש.
הגורל שנעשה בין השעירים לא נועד לברר למי מוקרב כל שעיר אלא על מי מכפר כל שעיר, על הכהנים או על ישראל.
241 קושיה עשירית - איך יתכן שעגלה ערופה מכפרת למקריביה על חטא שאפשר שלא הם חטאו בו כלל, כמו שנאמר (דברים כא, א): "לא נודע מי הכהו"?
242 צריך להבין שהאדם נענש לא רק כאשר הוא עושה דבר שאסור לו לעשות אלא גם כאשר הוא נמנע מלעשות דבר שהוא היה צריך לעשות. אם אנשי העיר הזאת היו מציבים שוטרים בכמות מספקת אותו אדם לא היה נהרג, ואם היה נהרג היו הרוצחים נתפסים. לכן גם הם אשמים במותו ועליהם להיענש. העונש כולל את קניית העגלה, וכן את השבתת האזור מזריעה ועיבוד.
243 קושיה אחת-עשרה - כיצד ניתן להאמין בתורה כאשר אנו רואים ששומרי מצוותיה הוא מסכן וכולם לועגים להם, אם התורה הייתה אמתית היא הייתה מגינה על שומריה ועושה אותם אנשים מבוססים ומכובדים? התשובה היא שאם כך היה הדבר, היו אומרים שבני ישראל שומרים את התורה רק בגלל שהדבר גורם להם להצלחה גשמית ובלעדי זה הם היו עוזבים את התורה, כפי שאמרו שאיוב הוא צדיק בגלל שהוא עשיר ואין לו שום דאגה בחיים. רבנו מפרש שהשטן שבא לפני הקדוש ברוך הוא אינו מלאך אלא אדם המקטרג, כמו שנאמר במלכים א (יא, יד): "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי", וכן נאמר שם (שם, כג): "ויקם ה' לו שטן את רזון בן אלידע".
244 והוא הטעם שהגויים הם השולטים, מפני שאם היה הפוך, הם היו אומרים שהם לא הלכו בדרך התורה מפני שהם עניים ונשלטים וקשה להם לשמור את התורה. על כן עשה הקדוש ברוך הוא אותם שולטים ואף על פי כן לא שמעו בקולו, ואין להם תשובה טובה מדוע, ואותנו נשלטים ואף על פי כן אנו הולכים בדרכיו, כמו שאמרו ישראל לה' (תהילים מד, יט): "לא נסוג אחור לבנו ותט אשֻׁרנו מני ארחך", וזכינו בשכרנו בדין.
245 קושיה שתים-עשרה - איך יכול להיות שהשכר שהקדוש ברוך הוא משלם למי ששומע בקולו שהוא העולם הבא, לא מוזכר בתורה בשום מקום, והשכר המוזכר הוא רק השכר הגשמי שבעולם הזה? התשובה על כך מפורטת בהרחבה במאמר התשיעי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
