זו האלטרנטיבה

עברה שנה מאז כתבתי את המאמר "יש אלטרנטיבה יהודית", בו עמדתי על יסודות השקפת השמאל, ולעומת זאת הצגתי את הדרך שלנו בנוגע להתמודדות עם הסכסוך הערבי.
בינתיים עברה שנה ובה התברר יותר ויותר כמה טעו אלו שהביאו עלינו את הסכמי-אוסלו. לדאבוננו בירור זה עלה במחיר דמים נורא. ההזהרות הרבות שהשמיעו מתנגדי אוסלו, התממשו, לצערנו. פגזי-מרגמות נפלו על יישובים ועל ירושלים. הערבים השתמשו בנשק שקיבלו מממשלת ישראל נגדנו. אירגוני המחבלים מחביאים את מבצעי הפיגועים באזורים שאנו מסרנו להם לשליטתם.
רבים מאנשי השמאל התפקחו ומבינים כעת שאי-אפשר לעשות שלום עם הנהגת הפלסטינאים הנוכחית. הם נמצאים במצב תסכול וייאוש. לעומת מבוכת השמאל, עלינו להציג מחדש את האלטרנטיבה המחודשת.

מגמת פנינו: לא עוד נסיגות והתקפלויות מארצנו ומערינו המקודשים, אלא לחזור ולצעוד בדרך גאולתנו בתנופה של יישוב הארץ כולה ויישוב ירושלים העתיקה, קיבוץ-גלויות והחזרת עם ישראל לאמונתו.

בפועל עלינו לנקוט בצעדים אלו:
א. סור מרע: לבטל את הסכמי-אוסלו; לקחת מאויבינו את הנשק; לסלק אותם מאחריות לביטחון; לפגוע בראשי המחבלים, השולחים את הרוצחים לפיגועים; לסלק את ההנהגה הטרוריסטית של הערבים, ולא לעשות איתם שום הסכמים.
ב. עשה טוב: להתאמץ לחזק את אחיזתנו בירושלים העתיקה. יש לפעול לצמצם הנוכחות הערבית בהר-הבית במגמה לסוגרו כליל בפני כל אדם עד יבוא גואל צדק; לבסס את ההתישבות ביש"ע ולקבוע עובדות בירושלים וביש"ע שתהייה בלתי-הפיכות. כל זאת מתוך נכונות לשלם מחיר על התקדמותנו, ולא להרתע מלהתקדם כל הזמן.
ג. לעמוד איתן מול הלחץ המדיני, עד שהעולם יכיר כי לא נזוז ממגמת פנינו לשוב לכל ארצנו הקטנה-הגדולה.
ד. בשלב הזה אין פתרון מדיני! אלא יש לחיות ולהתקדם ולא לתת לטרור הערבי לעצור את התקדמותנו, אלא להכות בו עד רדתו. להגביר את כח ההרתעה, עד שיוכרעו אויבינו, עד שיבינו שהמחיר שהם ישלמו על כל פגיעה בנו יהיה כה כואב, עד שלא ישתלם להם לפגוע בנו.
ה. כאשר הערבים יגיעו למסקנה שהם באמת רוצים לעשות שלום, על בסיס של שלום תמורת שלום, ללא ויתורים מצידנו, נעשה איתם שלום.
ו. ואולם השלטון בכל הארץ יהיה תמיד שלטון יהודי, הבטחון יהיה בידי צה"ל בלבד. הערבים שירצו להשאר בארץ תחת שלטון יהודי, ינתן להם חופש אישי לחיות כרוחם, אך מי שירצה לקעקע את השלטון היהודי בארץ-ישראל לא יוכל להשאר במדינה. הארץ תחולק למחוזות, וכל מחוז ינוהל מבחינה מוניציפלית על-ידי תושבי המחוז. במקומות שיהיה ריכוז ערבים הוא ינוהל על-ידם, אך השלטון המרכזי יהיה בידי יהודים. המדינה תהיה מדינה יהודית. מי שירצה לחיות תחת שלטון ערבי, יאלץ להגר לארץ ערבית, ואף יקבל סיוע ראשוני לביסוסו בארץ שיבחר.

לסיכום: האלטרנטיבה שלנו היא להסיר מסדר היום את הנסיונות לפשרה ולהסכמים עם הערבים, ולהעמיד במרכז סדר היום את השאיפה לגאולה ולתחיה שלמה; לבנות את כל הארץ, את כל העם ואת כל התורה. בטרור הערבי ובסכסוך עם הערבים, יתעסקו המחלקות המתאימות במשרד החוץ ובמשרד הביטחון, שתפקידם יהיה למנוע מהערבים להפריע לנו במהלך גאולתנו. ואנחנו נלך בשם ד' ונצליח.