ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- טעמי מצוות
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
דחיית דברי הרמב"ן שהקב"ה אינו מרחם על בע"ח אבל מרחם על בנ"א
אֲבָל מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ (הרמב"ם) הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, טַעַם מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת, לוֹמַר, שֶׁלֹּא חָס הָאֵל עַל קַן צִפּוֹר וְלֹא הִגִּיעוּ רַחֲמָיו עַל אוֹתוֹ וְעַל בְּנוֹ, שֶׁאֵין רַחֲמָיו מַגִּיעִים בְּבַעֲלֵי נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית 1 , לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ צָרְכֵּנוּ, שֶׁאִם כֵּן, הָיָה אוֹסֵר הַשְּׁחִיטָה 2 . אֲבָל טַעַם הַמְּנִיעָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מִדַּת הָרַחְמָנוּת, שֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר וכו'. וּמִדְּבָרָיו אֵלֶּה מַשְׁמַע, שֶׁדַּוְקָא בְּמִין בַּעַל חַי אֵין לוֹמַר כָּךְ, אֲבָל בָּאָדָם, כְּגוֹן הַצְּדָקָה, אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁם הָיָה מְרַחֵם עַל הֶעָנִי, וּלְכָךְ צִוָּה לָתֵת צְדָקָה. דָּבָר זֶה אֵינוֹ גַּם כֵּן, כִּי אֵין מִדַּת הַצְּדָקָה דֶּרֶךְ רַחְמָנוּת. כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם בִּגְזֵרַת הַדִּין, וְלֹא מִצַּד הָרַחֲמִים, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל הֶעָנִי. רַק כִּי גָּזַר עַל הָאָדָם כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְרַחֵם, לֹא שֶׁיִּהְיֶה ה' מְרַחֵם עַל הֶעָנִי, וְצִוָּה בִּשְׁבִיל כָּךְ שֶׁיְּפַרְנֵס אוֹתוֹ הָאָדָם. כִּי לֹא הִבִּיט אֶל הֶעָנִי מִצַּד דָּחְקוֹ כְּלָל . וּמִזֶּה הַטַּעַם אֵין לוֹמַר גַּם כֵּן כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה מְרַחֵם עַל קַן צִפּוֹר, כִּי גְּזֵרוֹת שֶׁלּוֹ דִּין עַל הָאָדָם, וְהֵם גְּזֵרוֹת הַתְּמִידִיּוֹת שֶׁהוּא מַנְהִיג בָּהֶם עוֹלָמוֹ. וְאִם אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, כָּךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל הַבַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר, אַף אִם מוֹנֵעַ אוֹתָנוּ מִצְּרָכֵינוּ. רַק כִּי לֹא נִתְּנָה לָאָדָם הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה מְרַחֵם , רַק כִּי הַמִּצְוָה גְּזֵרָה עָלֵינוּ. וְלֹא הִבִּיט הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁהַמְקַבֵּל חָפֵץ וְרוֹצֶה, רַק הַכֹּל גְּזֵרָה עָלֵינוּ. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם, וְעִם שֶׁכָּל אֲשֶׁר בָּרָא הַכֹּל הוּא בְּטוֹב, וּכְדִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. מִכָּל מָקוֹם, לֹא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם לְהֵטִיב אֶל הָעוֹלָם , רַק בִּגְזֵרַת הַדִּין נִבְרָא*, וּכְדִכְתִיב בְּכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֵׁם אֱלֹהִים 3 . וְזֶה עַצְמוֹ בַּתּוֹרָה, עִם שֶׁכָּל דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם, מִכָּל מָקוֹם נְתִינָתָהּ לָעוֹלָם הַכֹּל בִּגְזֵרַת דִּין.
הסבר המשנה לפי דברי הרמב"ן בהנחה שהמצוות הן גזרות
וְלֹא הָיָה צָרִיךְ אֶל הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִדְחֹק כְּלָל. שֶׁאַף לְפִי סְבָרָתוֹ, שֶׁסּוֹבֵר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה לִקְבֹּעַ בָּנוּ מִדַּת הָרַחְמָנוּת, יֵשׁ לְפָרֵשׁ, מַה שֶּׁאָמְרוּ: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַחֲמִים, כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְרַחֵם עַל קַן צִפּוֹר, וְאֵין מִדּוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק גְּזֵרוֹת וְלֹא רַחֲמִים, רַק שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ הָרַחֲמִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר. וְאִם אוֹמֵר: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, כְּאִלּוּ הוּא יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל קַן צִפּוֹר, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ. וְעִם כָּל זֶה שֶׁהַמִּצְווֹת הֵם גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, הֵם לְטוֹב לָנוּ. כִּי לֹא יָבוֹא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ רַק הַטּוֹב הַגָּמוּר, כִּי כָּל מַעֲשָׂיו הֵם הַטּוֹב הַגָּמוּר, רַק כִּי הַטּוֹב הַזֶּה גָּזַר עָלֵינוּ, וְלֹא שֶׁיֵּשׁ כָּאן שׁוּם צַד רַחְמָנוּת, רַק הַכֹּל דִּין.
___________________________________
הרמב"ן פירש את מאמר חכמים: שעושה מדותיו רחמים ואינן אלא גזירות כך: ציווי הקב"ה במצוות המקנות את מידת הרחמים אינו מפני שרחמיו על 1 בעלי החיים, שכן אין רחמיו מגיעים אליהם, 2 שהרי אם רחמיו היו על בעלי החיים, היה מונע מאתנו את שחיטתם, אלא מטרת המצוות הללו היא חינוך האדם, כדי שירכוש את מידת הרחמים. מדבריו אלו ניתן להסיק שאין לומר שרחמי ה' מגיעים לבעלי חיים, אבל על בני אדם נוכל לומר זאת. ומכאן שנוכל לומר שמצות הצדקה היא מפני רחמי הקב"ה על העני, ולכן צווה אותנו במצות צדקה. אבל דבר זה אינו נכון, כי גם מצות הצדקה אינה מפני רחמי הקב"ה על העני, כי כל הנהגת ה' היא על פי דין, אלא זו גזירה שגזר הקב"ה עלינו שנרחם, ולכן מוטלת עלינו החובה לפרנסו. גם ביחס לקן ציפור נאמר הסבר זה, אין הציווי מפני שהקב"ה מרחם על הציפור, אלא שהקב"ה גזר על האדם שירחם על הציפור. אם נאמר שהקב"ה מרחם על העני ולכן צווה אותנו במצות הצדקה, באותה מידה יכולים אנו לומר כי הקב"ה רחם על הציפור וצווה אותנו לשלחה. אולם כאמור המצוה אינה מצד רחמיו של הקב"ה על העני או על בעל החיים, אלא זו גזירה על האדם כי הגזירה היא מידת הדין שהיא המידה העיקרית שבה מנהיג הקב"ה את עולמו. אין הקב"ה מתחשב ברצונו של האדם אלא גוזר עליו לקיים את רצונו. גם בריאת העולם היתה בגזירה ממידת הדין האלוקית, שהרי בפרק א' שבבראשית - שהוא פרק הבריאה - נזכר רק 3 שם אלוקים שהוא מידת הדין. הרי שלא ברא הקב"ה את העולם כדי להטיב, ובכל זאת נאמר: וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. דרכי התורה דרכי נעם, אבל נתינתה נובעת מגזירה ולא מפני שהיא טובה.
הרמב"ן לא היה צריך לפרש בדוחק כפי שפירש. לפי סברתו, שמצוות אלו ניתנו כדי לחנך אותנו למידת הרחמים, ניתן לפרש את דברי חכמים: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' שהטעם שמשתקין את האומר כן, מפני שמשמע מדבריו שרחמי הקב"ה על בעלי חיים, ואין זה נכון כי מידות ה' הן גזירות ולא רחמים, אלא שגזר עלינו לרחם. ואף על פי כן יש במצוות עניין נוסף שהן לטובת האדם, כי כל מעשי הקב"ה על אף היותם גזירות הם הטוב הגמור, אלא שאין נתינתן מחמת הטוב אלא מפני הגזירה, כי כך היא מידת הנהגת הקב"ה את עולמו על פי מידת הדין.
ביאורים
המהר"ל רואה עיקרון בסיסי מאד בהבנה לעומק של סוגיית טעמי המצוות, ולכן הוא ממשיך להרחיב ולהסביר את מחלוקתו עם הרמב"ם והרמב"ן בעניין.
הרמב"ן אמר שאין לנו לומר שמטרת המצוות היא רחמים על בעלי החיים. המהר"ל מדייק מכאן שגם אם מטרת המצוות הנוגעות לבעלי חיים אינה רחמים עליהם, עדיין ניתן לומר שמטרת המצוות הנוגעות לבני אדם כגון צדקה וחסד, היא כן לרחם על האנשים שייהנו מפעולתן של המצוות שנעשו להם, כגון עניים, חולים וכדומה. המהר"ל חולק על דבר זה. לשיטתו ההבנה שעניינן של מצוות ה' הוא 'רחמים' על מישהו, מורידה את המצוות והופכת אותן לדבר נמוך יותר. המצוות הן דבר רוחני ועליון, ולא כלי לשיפור ופתרון בעיות העולם. לפעמים יותר קל לאדם לראות את המצוות כציוויים שמטרתם לגרום לבני האדם שבעולם הזה להיות רחמניים או לגרום לעולם שיתנהל באופן של רחמים, אבל הגישה הזאת עלולה להוביל את האדם למצב שבו הוא מתבונן על העולם כעל משהו שנברא לצורכו ולתועלתו האישית, וזה 'מוריד' את העולם, והופך אותו למשרת את רצונותיו של האדם. האדם נקרא להבין שיש דבר שלמעלה ממנו, גם אם אינו מבין מדוע העולם נברא ומדוע בוראו מנהיג אותו באופן שבו הוא בחר. יחד עם זה, צריך לזכור תמיד שמהקב"ה בוודאי יוצא רק טוב, גם אם הוא אינו מובן לנו.
הרחבות שאלות לדיון
מהו ההבדל העקרוני בין בעלי החיים לבני האדם?
איך היחס שלנו למצוות משתנה בעקבות דברי המהר"ל שאנו לא מקיימים את המצוות לטובתנו אלא בשביל להיות שותפים בגזֵרות ה'?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
