ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חנוכה
בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ.
מה מיוחד בתורת ישראל? ומדוע התנגדו כל כך היוונים שנמשיך לקיים את התורה? התורה היא לא עוד חכמה יפה. לא מתמטיקה, לא פיזיקה, ואפילו לא רעיונות מוסריים יפים ורוחניים. התורה היא הדרכה אלוקית. ה' יתברך גנז בתוך התורה את רצונותיו, ועל ידי קיום התורה אנחנו דבקים בו. כל חכמה אנושית היא יחסית וחולפת, היום חושבים כך ומחר אחרת. תורת ה' היא תורה נצחית ובלתי משתנית, ממש כמו שה' נצחי ובלתי משתנה.
על הנקודה הזאת נאבקו בנו היוונים. הם הסכימו לקבל את חכמת התורה, אך לא כחכמה אלוקית אלא כעוד חכמה אנושית . כמו איזו פילוסופיה. לכן הם גם התנגדו כל כך למצוות. המצוות מראות יותר מכל דבר שהתורה היא לא רק חכמה, אלא גם דרך חיים.
היוונים רצו "לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ", כלומר להשכיח שהתורה היא תורת ה', ועל ידי זה " וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ" – לבטל אותנו מקיום מצוות ה' שמייחדות אותנו מכל העמים.
הלכה- על הנסים
תיקנו חכמים את ימי החנוכה כדי להודות ולהלל לה' על הישועה שעשה לישראל. ותיקנו לכך נוסח 'על הנסים', ואומרים אותו בברכת ההודאה בתפילת שמונה עשרה. וכן נוהגים לאומרו בברכת המזון בברכת 'נודה לך'. ובברכה מעין שלוש אין מזכירים את החנוכה.
אם לא אמר 'על הנסים' בתפילה או בברכת המזון אינו חוזר. ואם נזכר לפני שסיים את הברכה שאומרים בה 'על הנסים', יחזור לומר 'על הנסים'. אבל אם כבר אמר את שם ה' שבסיום הברכה לא יחזור. אולם טוב שיאמר 'על הנסים' בסיום התפילה, לאחר סיום הברכות, ששם מותר להוסיף תחנונים והודאה כרצונו. השוכח לומר 'על הנסים' בברכת המזון, טוב שיאמר אותו בסיום ברכת המזון יחד עם 'הרחמן', ששם מותר להוסיף הודאות כרצונו. (מתוך 'פניני הלכה' זמנים יא, ח)
דברים שבלב- עזות דקדושה
"אני נזכר במשהו ששבר פעם את לבי. זה היה לפני שנים, בדרום אפריקה. ביום שישי אחר הצהריים הלכתי למקווה עם בן דודי, שהוא אחד מגדולי הרבנים שם. היה שם יהודי אחד, עם שני תאומים, בני חמש. ואתם יודעים איך ילדים מתנהגים במקווה: הם לא נכנסים וטובלים ומיד יוצאים. הם משחקים, מתיזים מים אחד על השני; ובסוף, עד שהם כבר מתחילים להתלבש פתאום הם מחליטים שהם מוכרחים שוב לחזור למים... הם היו ילדים חמודים, אבל היה מאוחר, סמוך לשבת. ופתאום, האבא תופס את הילדים שלו ומתחיל להכות אותם כמו משוגע. עכשיו תארו לכם שהייתי מספר לכם: 'כשראיתי את זה, שמרתי על קור רוח ולא כעסתי'. לא! הקב"ה נתן לי את הרגש הזה של כעס בשביל מצבים כאלה! ניגשתי לאותו יהודי ואמרתי לו: 'דע לך, אם זה לא היה מול הילדים שלך, הייתי מכה אותך חמש פעמים'. חוצפה! שני ילדים קטנים. מה הם יכולים לעשות? נורא. קודם כל, הילדים האלה תמיד יזכרו שבמקווה מקבלים מכות. כשהם יגדלו הם לא ילכו למקווה, אלא אם כן יקרה נס. כשאני נזכר במקרה הזה כואב לי עד היום. מה הבעיה של היהודי הזה? הוא ממש לא יודע מה זאת יהדות. ובכן, כעס זה דבר חשוב – כשמשתמשים בו במקום הנכון". (הרב שלמה קרליבך)
***
כשהלב מתוקן, אומר הרב קרליבך, יש מקום לכל המידות. גם מידת הכעס, מוצאת את מקומה החיובי והנכון. לצערנו, לפעמים דווקא אנשים טובים נכנעים למצבים מקולקלים כי אין להם מספיק עוצמה ונחישות להתנגד בכל תוקף. הם 'עדינים' מדי. 'טובים' מדי. אך האמת היא שמי שחושב שלהיות טוב זה רק להיות נחמד בכל מצב – טועה. מי שטוב באמת יודע להגיב גם בתקיפות ובנחישות כשהוא רואה מעשים שליליים. אולי לכן דווקא בחג החנוכה, החג שבו מנקים את הלב ומאירים את הפינות האפלות ביותר, נעשה הניצחון דווקא בידי כהנים. ללמד אותנו שדווקא אנשי הרוח העדינים יודעים להשתמש בגבורתם שמקורה בקודש ולהילחם ללא מורא נגד כל המתנגדים שרוצים לכבות את שלהבת הנשמה של עם ישראל. כי מי שטוב באמת לא מוותר לרע, אלא נאבק אתו עד לניצחון!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
