ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- שמחת פורים
- ספריה
- קבעוני לדורות
- ענינים כלליים של פורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל
פרס-התחפושת המוצלחת של השנה ושל כל השנים יגיע, ללא ספק, לחג-הפורים עצמו. איך, איך התחפש הלֵץ הזה, פורים! רש-רש-רש, קש-קש-קש, נאש-נאש-נאש!...
חידה: מיהו הפורים האמיתי שמאחורי התחפושת?
מקובלים אנו שמאחורי כל מסֵכה צוחקת, מסתתר ליצן בוכה. דווקא הליצנים הכי-הכי מצחיקים, הם אנשים רציניים, ואפילו עצובים.
"ועת העולם מלא שחוק פיו,
צהל, מחא לו כפיים,
בכתה נפשו במסתרים
עד אל עליון בשמיים..." (שלום עליכם, "כתובת על מצבת קברי").
האם גם הליצן שלנו בוכה?צהל, מחא לו כפיים,
בכתה נפשו במסתרים
עד אל עליון בשמיים..." (שלום עליכם, "כתובת על מצבת קברי").
"כל המועדים עתידים ליבטל, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר: 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים' (אסתר ט', כח). אמר רבי אליעזר: אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם, שנאמר: 'והיתה זאת לכם לחֻקת עולם'... (ויקרא ט"ז, לד)" (מדרש משלי ט, ב).
פורים - כיפורים... עד כדי כך חשוב ויקר הפורים בעיני חז"ל, שעמדו והשווּ אותו ליום הקדוש והנורא, יום הכיפורים 1 ! ושמא תאמר, הפלגה שבדברי-אגדה יש כאן, הנה כיצד מסיים הרמב"ם, עמוד ההלכה, את הלכות מגילה:
"כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, והריהי קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה, שאינם בטלים לעולם. ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, ימי הפורים לא יבטלו..." (פי"ב הי"ח).
מגילת אסתר - וחמישה חומשי תורה.מה יש בו, בחג הקרניבלי הזה; מה יש בו בסיפור המבדח הזה על תככים בחצר המלך הטיפש והזולל, על פוליטיקה של חדר-המשכב המלכותי, מה יש בסיפור הזה שאפילו שם-ד' אינו נזכר בו, שמזכה אותו ליחס רציני כל כך?
ובכלל: מהתלה מקסימה כל-כך, בידור מעולה כזה, לשם מה להכביד עליו, לשם מה להכריע אותו תחת משא הרצינות היהודית הנוראה הזאת?
יום אחד בשנה - למה לא לחייך סתם, ליהנות סתם, להתפרק קצת, בלי משמעויות, בלי תכנים, בלי מסרים, בלי עומקים, גבהים, תהומות?
הנה לפנינו משתה עלא-כיפק! מסיבה לא נורמלית. אוכל בלי סוף. בשרים, חמוצים, גבינות, יין, שלשה ימים ושלשה לילות, מיטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת, רש-רש-רש...
... לאט-לאט מתפזרים ענני העשן, ומסתמנות שתי דמויות גברים. האחד רוצה להשמיד את השני. ואת כל הקשורים אליו. את כל עמו.
התפכחות מהירה. העשן נמוג לחלוטין. להשמיד? מה זה? הוא מתכוון ברצינות? לא יכול להיות. בוודאי טעות!
לא, אין טעות. כתוב בפירוש: להשמיד, להרוג ולאבד, מנער ועד זקן, טף ונשים, ושללם לבוז.
למחות! לפנות למשפט! - אי אפשר. חָתוּם בטבעת המלך.
קשה, קשה לקבל וקשה לעכל את הרעיון הזה, החותם את ספר-הספרים: עם שלם, חיים שלמים, היסטוריה שלמה בצל השמדה. הרי זה כל-כך לא יאמן, לא-יתכן, מחוץ-לאנושי, ובוודאי מחוץ לכל קִדמה ותרבות. זאת בוודאי מין המצאה, אגדה, דמיון, מיתוס, תסביך. - ואם כן, מה נאמר על כל ההיסטוריה היהודית, על החורבנות, הגזרות, הרדיפות, השחיטות, ולבסוף - על השואה? - היא הנותנת, ההיסטוריה היהודית עצמה לא-תתכן, בלתי-אפשרית (... ואולי אנו שטעינו? אולי בנו האשם? ואולי המיתוס עצמו הוא שגרם?...). ובכל-אופן: כל זה חלום-בלהות, משהו שמחוץ לחיים. אין ברירה צריך לחזור, לעבור לסדר-היום, לחזור לחיים, להמשיך לחיות.
לא, אומר לנו הפורים, לא "משהו מחוץ לחיים". אלה הם החיים עצמם. הזוועה ש"מחוץ לחיים" רק מזכירה לנו, בדרכה המחרידה, את מה שאנו נוטים לשכוח, מנסים לשכוח: שהחיים נתונים תמיד בתוך מֵמָדים-שמעבר, שלא-מכאן, בתוך המופלא והאחר, הגדול והנורא. מה שאנו קוראים בשם "חיים", שהוא לרוב הבנאלי, השגרתי, האזרחי (ואפילו המדעי) - הִנּוֹ ניסיון להתעטף, להסתתר ולהתכנס לתוך קליפת-אגוז, לתוך תיבת נוחַ עם כל הנוחיות, ולאטום את כל הפתחים.
אבל עם ישראל - לא לו המנוחה, לא לו המרגוע, השאננות והשומן. החוצה, מן הבית לסוכה! שוב ושוב מושלך ישראל מתוך כל שאננות אל תוך חיים פגיעים מאד, רגישים מאד, חשופים מאד. שוב ושוב הוא ממשש בעצבים חשופים את קצות המציאות: הקיום והכיליון, הבניין וההרס, ההוויה והחידלון, הענג והנגע נוגעים זה בזה, אחוזים זה בזה, מלמדים זה על זה. שום דבר לא מובן-מאליו, לא נתון-מאליו, ולכן הכל נתפס ונחווה בבהירות שאין למעלה ממנה; וגם עצם חייו של ישראל, קיומו ההיסטורי הארוך, ניתן לו דווקא מתוך הפכו - מתוך האיום המתמיד של ההכחדה.
עם נבחר? הנה הראינו לדעת מהי הבחירה ובמה היא כרוכה. האם יש מי שמתקנא? האם יש מי שרוצה להצטרף? הדלת פתוחה, אבל שלט מכריז: סכנה! מתח גבוה!
... ובעצם, למה דווקא אותנו? מה עשינו? (נכון, מרדכי לא כרע ולא השתחווה. אז כבר - להשמיד? ואת כולם?) האם יש בנו משהו שמעורר שנאה? ומיהו בכלל האיש הזה, המן האגגי, מה לו ולי? מדוע הוא מתנקש בחיי? אולי משהו בתוכו שולל מכל-וכל משהו שנמצא בי? ואם-כן מהו אותו ה"משהו"? ומי אני?
ככה זה, רצינו רק להתגלגל קצת על השטיחים הפרסיים של אחשורוש, ופתאום, הרי לך: מיהו יהודי, ומיהו אנטישמי, וחיים-על-קו-הקץ...
פורים הוא האקדמיה האמתית למחשבת ישראל, בית-מדרש גבוה ליהדות על-שם אחשורוש, עם חוגים, מחלקות ושיעורים על-שם המן, ושתי וזרש, בגתן ותרש, מרדכי ואסתר. הכל כאן: גלות וגאולה, הסתר וגילוי, טבע ונס, השמדה ושרידה, תורה ומלכות - הכל מתמקד בחג הזה - והכל מסותר, מאופָּר ומוסווה.
חג הפסח הוא חג לידתו של העם, חג נעוריו, אהבת-כלולותיו, כולו משוּקה מזיו האביב ומריחות הקציר. בו נפרשים לעינינו לראשונה המְמָדּים שבהם יחיה עם ישראל: הגלות והגאולה, העבדות והחירות, הטבע והנס - והכל בגילוי ובפירוש.
ואילו חג הפורים, כעבור ששה חדשי אביב וקיץ, וכעבור עוד חמשה חדשי סתיו וחורף (ובחשבון היסטורי, כעבור שמונה-מאות שנה) - כולו בגרות. האהבה - נסתרת. הנס - חבוי. הכל נרמז, מלובש ומחופש. המשתה הוא משתה אחשורוש, ומרדכי - בגלות.
"למה נקרא שמה אסתר? על שום שהיא מסתרת דבריה" (מגילה יג ע"א).
וכל ההסתרים והמסכות אינן אלא השתקפויות ותולדות של המסך הגדול, של מחיצת הברזל - של הסתר-הפנים של הבורא מעולמו.
שמחת הפסח היא שמחת הגאולה והגילוי, שמחת הנעורים. מהי שמחת-פורים? שמחה מבוגרת. לא שמחה על משהו, כי-אם שמחה-שלמרות-הכל, שמחה שאינה תלויה בדבר.
תשועת מרדכי ואסתר, שעליה כביכול השמחה, היא, אחרי הכל, זמנית בלבד - ו"אכתי עבדי אחשורוש אנן", עדיין עבדי אחשורוש אנו, כפי שאומרים חז"ל (מגילה יד ע"א); מאות שנים לאחר מכן, עדיין תלויים אנו בחסדיו וברזי הפוליטיקה של חצרו. אלא שבפורים, בתירוץ של שמחה על הישועה הזמנית, אנו כבר שמחים "על חשבון" הישועה האמיתית. ושמא בעצם השמחה הזאת אנו קונים, כבר כעת ממד של ישועה אמיתית, חירות אמיתית בתוך עבדות-אחשורוש.
"תשועתם היית לנצח" - מלכתחילה הייתה הישועה זמנית, אבל הפכה לנצחית על-ידי ההתרוממות לשמחת-פורים בעיצומן של כל הגלויות. שמחת-פורים היא שמחה שעל-אף הייסורים, ושמא היא נקנית דווקא מתוך הייסורים. - וכבר אנו נוגעים בנקודת ה"עד-דלא-ידע-בין-ארור-המן-לברוך- מרדכי", הנקודה העדינה, נושאת-ההפכים, שלא ניתנה אלא למי שלבו דואג בקרבו, וגם זה בתנאי שכבר שתה כמה כוסות של יין, ולבו דואג גם שלא לשתות כבמשתה אחשורוש, ושלא לשמוח שמחה גלויה וגסה, אלא שמחת מרדכי ואסתר, שראו פני השמדה ועלו ממנה... שמחת-פורים אולי מתחפשת קצת, בקריצה-מעשה-קונדס, לשמחת אחשורוש (פורים היום או לא?)... אבל המבין - יבין עד היכן הדברים מגיעים.
לא די להרהר בעניין הפורים יום לפני החג, או שבוע לפניו, ואפילו משנכנס אדר. כל השנה כולה תספיק לכך רק בדוחק. בייחוד בימינו כאשר הכל פורים: הרחובות, התלבושות, אורות-הניאון, חלונות-הראווה. הכל - פִּרסום, תיקשור, שיווק - גלוי, מבריק, מסנוור, והכל מכסה ומסתיר את העיקר. עומק המציאות יותר סתום, טמיר ונחבא מאשר אי-פעם.
נפש יהודי, הזהות היהודית, גם היא מסתתרת ונחבאת יותר מאשר אי-פעם. והרי תמיד הייתה עמוקה ומצועפת, אסתר המסתרת את דבריה.
חידה לסיום. מה זה: שלך, ובכל זאת צריך לקנות אותו?
כבר אלפי שנים אנו עסוקים בפתרון כתב-החידה ועדיין הפתרון רחוק... הבה נמשיך לפתור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
