ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
לבין הצער הנובע מהחרטה על העברות?
אין "אני" בארמון המלך
הרב אברהם הלוי ליפשיץ רב אב"ד כפר גדעון
העבודה הגדולה בחסידות מודז'יץ היא, לדעתי, עבודת הניגון. ומדוע היא עבודה גדולה? מכיוון שעיקר העבודה הוא שהאדם מתאחד עם הניגון ועוזב את עצמו לגמרי, לא הוא המזמר, אלא הניגון מזמר והוא רק כלי לזמרה זו.
קרוב אליך (659)
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל
301 - איך אתה עם הצדיק?
302 - מה היחס הנכון בין השמחה של קרבת ה' לבין הצער?
303 - אחד
טען עוד
זוהי עבודת האדם תמיד, לעזוב את ה"אני" ולהתאחד עם הרצון האלוקי.
כאשר אדם מתחרט, נעצב, יש בזה ביטוי של מציאותו שלו. ה'חידושי הרי"ם' מגור היה אומר כי מותר לאדם להתחרט על העבירות רק מספר שנים אחרי שעשה תשובה, מכיוון ששקיעה בחרטה בסמיכות לחטא יכולה לגרום לו לטעם בעבירה, ומי יודע לאן זה יכול להוביל.
לכן, ראשית לכל על האדם לעבוד על עצמו להתבטל לגמרי למלך, וממילא הדבר יוביל אותו לשמחה עצומה על קרבת ה' שזכה לה. רק לאחר מכן, כשיהיה בטוח שלא נשאר לו שמץ של הרגשת ה"אני", יגיע זמן צער החרטה.
למרות זאת, חשוב להדגיש נקודה נוספת. כשהגיע הרבי ה'אמרי שאול' ממודז'יץ לארץ ישראל, אמר כי בשעה שמלווים את האדם לבית עולמו, אומרים את המשנה "דע מאין באת ולאן אתה הולך... למקום עפר רימה ותולעה", אמר על כך הרבי שכאן, בארץ ישראל, צריך לשים יותר דגש על ה"דע מאין באת", ולא כל כך על ה"רימה ותולעה".
על אותו המשקל יש לומר גם בעניין זה. כאשר אדם זוכה להיכנס ל"ארמון המלך" על ידי שביטל את עצמו לגמרי לריבונו של עולם, שוב אין כל כך מקום ל"רימה ותולעה", לחרטה על העבר, מכיוון שהשמחה על קרבת ה' גדולה כל כך וממלאת את כל החלל, עד שאין זמן ופנאי להתעסק בשום דבר אחר.
עין במר בוכה ולב שמח
הרב בן ציון אלגאזי ישיבת רמת גן, מכון "צורבא מרבנן"
אין קצוות גדולים יותר כקצוות התשובה. מחד גיסא אין שמחה גדולה מהשמחה באפשרות שהקנה הקדוש ברוך הוא לבריאה ולכלל ישראל לעשיית תשובה, וקל וחומר כאשר תהיה התשובה מאהבה כל כך גדולה עד שזדונות יהפכו לזכויות. מאידך, כל בסיס התשובה הוא שיהיה בעל התשובה שבור ומיוסר על עוונותיו, כלשון הרמב"ם "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים". כיצד מתמודדים עם פרדוקס שכזה?
בתיאור הפייטן את אברהם אבינו מתהלך לקראת העקדה, הוא נוקט בזו הלשון: "עין במר בוכה ולב שמח". רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו רסיסי לילה (אות ב') מבאר שהחיבור בין הלב והעין הם שלמות הכוונה. במהלך התשובה על האדם להיות בעין בוכה כדי לעורר את עצמו לחרטה גמורה מעומקא דלבא, וברגע שהוא חש שהצליח להתרומם מעל החטא בכוח הרצון הפנימי המטה אותו אל הטוב וסר מרע, יהיה בלב שמח על שזכה לשוב אל עצמו ואל אחוזתו.
נאמר בתהלים כ"ז: "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני". כידוע, אב ואם הם המוח והלב, ושניהם עזבוני, בעוונות אין חכמה ואין בינה, "בשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב" (בזמן של יצר הרע, אין מי שזוכר את היצר הטוב. נדרים לב), ואין לנו שכל ולא רצון. רק מכל מקום "ה' יאספני", והקדוש ברוך הוא עוזרו לאחר תחושת העזיבה ועשיית התשובה..
מתוך שמחה ואל השמחה
הרב דוד מאיר דרוקמן רב העיר קרית מוצקין
מכירים את הסיפור אודות הילד שבא הביתה והציג לאביו את תעודת המחצית הרוויה בציונים שליליים? למקרא התעודה עצר האב ברוחו ולא החצין כעס. ברם, כאשר הוא הבחין שדווקא במקצוע 'זמרה' קיבל הבן ציון מעולה, לא היה מסוגל להתאפק והעניק לבנו סטירה.
"הייתכן" תהה הבן, "דווקא על ציון טוב אתה מגיב בכעס?", "כן" ענה האב, "אחרי ציונים גרועים כאלה אתה עוד מסוגל לזמר?..."
אכן, כשאדם עושה לעצמו חשבון צדק, והוא מפנים כמה הוא חטא וכשל במהלך השנה - קשה מאוד לזמר. התגובה המתבקשת לכאורה היא רצינות, עד כדי בכייה.
ברם, וגם זאת מן המפורסמות, לא ייתכן שתוצאתה הסופית של עבודת התשובה לא תהיה שמחה! שברון הלב הבא כתוצאה מהתבוננות בחטאים חייב להביא ל"תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכית" (תהילים נא). הכיצד יכולה הנפש לטעון בחובה שני מהלכים הופכיים שכאלה - גם בכייה וגם שמחה?
אלא, שאם מדובר בדמעות מתפרצות של תשובה, ולא של דיכאון או ייאוש חלילה, דמעות אמיתיות שכאלה יביאו לידי שמחה! וכך כותב האדמו"ר האמצעי מלובביץ': "וזהו ענין השמחה שאחר הבכיה; בהיותו הולך בבכיה... ברגע זו עצמה שב אל ה' בכל לבו בשמחה, כי ה' קרוב אליו ממש... כמשל הבן שנתרחק מאד מאביו, בוודאי 'הלוך ילך ובכה' לבקש את אביו. אבל בראותו (את אביו) ישמח ויבכה כאחת...".
מטרתן של הדמעות היא לנקות ולכבס את עצמנו מהרפש הרוחני שדבק בנו. ברם, ככל שאנו 'מתכבסים' יותר, בד בבד נעשים אנו ראויים יותר לקרבתו של המלך – ועל זה אנו שמחים.
זאת בנוגע לשמחה שלאחר הבכייה. ועדיין לא דיברנו על השמחה שלפני הבכייה, שגם אותה ממש מוכרחים. וכך אמרו חסידים דרך חידוד וצחות: אלו"ל – ראשי תיבות: א'חת ל'חיים, ו'שוב ל'חיים, ללמדך כי גם ההקדמה והגישה לכל עניין התשובה צריכות להיות מתוך התוועדות ואמירת 'לחיים' חסידית, המעניקים מוטיבציה, מרץ וחשק החיוניים כל כך לאתגר הכבד של תשובה בימי הרחמים והסליחות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
