ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- שב"צ
אחרי שני סיפורים (הוא היה ילד מקסים ממש היום. מגיע לו. וגם לי מגיע קצת זמן ילד...) הגיע שלב טקס ה"שמע ישראל". שנינו הכנו את יד ימין, כיסינו את העיניים (הוא כיסה את האף) לקול קריאת "שמע ישראל" שלי, ושמנו את האצבע על השפתיים תוך כדי לחישת "ברוך שם" מחוייכת. רגעים קטנים של אושר.
"בוּ", הוא חיפש, והושטתי לו את בקבוק המים. הבחור התחיל לגמוע ואני עמדתי לידו, מייחל בסתר לבי שלאחר שיסיים, יתהפך מרצונו הטוב על בטנו, ויעצום את עיניו בדרך ללילה של שינה. הלוואי רצופה.
אך המים נגמרו, והמרץ חזר לחייו של הפעוט. הוא נעמד והתחיל לדפוק על קיר החדר. "אריאלצ'וק, עכשיו הולכים לישון!" תפסתי בו בעדינות תקיפה והשכבתי אותו שוב. הוא שכב, עצם עיניים, ולאחר מכן התהפך ועשה לי עם היד "סבלנות". חייכתי. גם הוא חייך, וסימן עם האצבע על כף ידו: "פר!" "בוא אליי פרפר נחמד, שב אצלי על כף היד..." הילד היה מבסוט על החיים, ואבא שלו שמח איתו. זה כיף שהילד שלך נרדם עם חיוך על הפנים.
רק שיירדם כבר. עמדתי לידו וקיבלתי בדיוק את אשר יגורתי. "טטא", הוא החזיק את ידו בצמוד לאוזן. "מחר נדבר בטלפון עם סבתא. עכשיו הולכים לישון". הלוואי ש'הולכים' היה כולל גם אותי. העבודה היום סחטה אותי על 800 סל"ד, אבל אי אפשר לקום ולפרוש עכשיו לישון. עוד לא ישבתי עם נאוה לשיחה נורמלית, וחוץ מזה יש עוד דברים לסדר בבית. "תנצל את זה שאין לך ילדים קטנים ואתה יכול ללכת לישון", המלצתי לפשוש. הנער נעמד ופרש ידיים בתחינה.
"אני לא מרים אותך". ידיים זה נחמד, אבל אתה צריך עכשיו משהו אחר. "רוצה לישון עם דובי?" ניסיתי כיוון חדש. "בודי", הפשוש, שנרגע מהכניסה שלי לחדר, חיבק את הדובי שלו, ונשכב בלול. נשארתי לעמוד שם, מלטף את גבו בתנועות מעגליות. אט אט נעצמו עינינו. שלי נפקחו אחרי כמה רגעים. שלו נשארו סגורות. ברוך ה'. מתוק.
"בתום מאבק עיקש, אריאלצ'וק ניצח והצליח להירדם", בישרתי לבת הזוג כשיצאתי מהחדר. "ברוך ה', יישר כח. רוצה לאכול משהו?" "משהו"... אין לי כח לאכול, ואני רוצה רק לשבת ולדבר קצת אחרי היום, לסיים מה שצריך לסיים, וללכת לישון עד הבוקר.
או עד שאריאל יקום. המוקדם מביניהם. הסירנה שיללה לי בחלום התגלתה כילד מציאותי ממש שעומד בלול בחדר השני ומחכה שאבא יבוא. הסתכלתי בשעון. 1:57. שמע שאסור להרעיש בין שתיים לארבע, אז מיהר להזעיק אותי לפני... מיהרתי אליו, שלא יעיר את אמא. "קח בקבוק", הושטתי לו את משתיק הקול, ואחרי חצי דקה חזרתי לישון. זריז הילד.
אין לו סבלנות לחכות לבוקר. 3:05. הבכי הפעם היה קצת אחר. שמעתי בקול שלו שכואב לו. הוא גם סייע לי ב"איה" ובכיווצים בבטן. מסכן. "רוצה ברכיים?" השטתי לו ידיים. הרמתי אותו והחזקתי אותו קרוב קרוב אלי, תוך כדי כיפוף ברכיים ויישורן. למטה למעלה, למטה למעלה. זה נראה מצחיק למי שלא מכיר, אבל לבטן הקטנה של אריאל זה עוזר להוציא מה שמפריע. "זה יעבור, מתוק", ניחמתי אותו, מייחל שבקשתי תתקבל במערכת.
המתוק נרדם בזרועותיי. ראשו שעון על זרועו של אבא. יש בחיים רגעים יפים יותר? המשכתי לנענע אותו עוד כמה פעמים ליתר בטחון והשכבתי אותו לישון. הוא חש את המזרן והתחיל לבכות. ניסיתי ללטף את גבו, ומשלא צלח הניסיון, הרמתי אותו שוב. שלוש לפנות בוקר, ובמקום לחרופ, אני עומד עם עיניים כמעט סגורות, ומשקשק את הבן שלי. אם זה לא היה עייף, זה היה מצחיק. אבל אלו החיים. יש בהם גם כאבי בטן. והורים עם לב אוהב.
4:00 באלגן הזה ימשיך ככה תמיד? נגזר עלי שלא אשן יותר בלילות?! היה בא לי לצעוק עליו: "די! הרסת לי את הלילה! גם אני צריך לישון קצת. אני צריך כח כדי לעבוד ולהביא לך אוכל!" אבל הבחור מילא פיו מים. גם אני התקפלתי וחזרתי למיטה.
בחמש וחצי היתה הקימה האחרונה ללילה. גם נשברתי וגם כבר בוקר. הבאתי אותו לנאוה לאכול. מה אני יכול לעשות? יש עבודה מחר (כבר "היום")... נישקתי אותו נשיקה ארוכה בלחי ומסרתי אותו לחיק אמו. "בוא חמודי, רוצה 'אמ'?" "אמא", הוא קרא. שלושה פיות חייכו באותו רגע.
רגע קצר של התלבטות, והגעתי למסקנה שאין עכשיו כבר טעם לחזור לישון. עוד מעט צריך לקום למניין ראשון. דמעות עמדו לי בגרון. מה כבר ביקשתי?! לעבור את שנת הלילה שלי בשינה?! לא להיות הרוג מעייפות בעבודה?! הלילה שלי נהרס. ילדים זה שמחה, אבל הייתי שמח שהם ואני נישן בלילה, ולא נבלה אותו ביחד.
רגע לפני שיצאתי להתכונן למפגש שלי עם אבא, בפתח יום עבודה נוסף, העפתי מבט באשה היחידה בעולם ובמלאך שלי, שלווים ומחויכים. חיים שלי.
מי אמר שלילה בלי שינה הוא לא מנוצל?
חיים ברנסון כותב את ה"שבּ"צ – לומדים תורה, ובכיף": עלון אינטרנטי שבועי מגוון המעביר מסרים בשפה שכיף לקרוא. להצטרפות בוואצאפ או בדוא"ל - כנסו ל:www.shabatz.022.co.il או שלחו את המילה "שב"צ" ל:[email protected]
ראיית המבט השלם
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכלוך הקדוש
למה באנו לעולם הזה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
סודו החינוכי של חודש שבט
אנחנו קודש למענך
האם מותר לפנות למקובלים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד גמרא?
הנאה ממעשה שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
