ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש שבת ומועדים מהלך הסדר

לילה מסודר

ליל הסדר נקרא כך כי הוא הלילה שבא לעשות סדר בחיים. הוא הלילה שמעניק את הסדר והמשמעות הערכית למציאות כולה, ולכן יש לו גם סדר פנימי.
209
לחץ להקדשת שיעור זה
יש אנשים שבשבילם ליל הסדר הוא סיוט מתמשך, מפגש משפחתי שנתי טעון בתוספת בירורים: "מתי אתה מתחתן?", ו"נורא השמנת בשנה האחרונה, נכון?". ייתכן שלימוד הרעיונות הפנימיים העומדים מאחורי הלילה הזה יכול להפוך אותו ליותר מאשר לילה מעיק, מלא מנהגים משונים הנוגעים למזון.
ליל הסדר נקרא כך כי הוא הלילה שבא "לעשות סדר" בחיים. קיומה של מציאות מסודרת מעיד על כך שיש כוונה, מטרה, ערך כלשהו שעומדים מאחוריה וגורמים שתופיע דווקא בצורה זו ולא אחרת. הלילה שבו הופיע עם ישראל על במת ההיסטוריה, הוא הלילה שמעניק את הסדר והמשמעות הערכית למציאות כולה, ולכן יש לו גם סדר פנימי:
קָדֵשׁ – החג הלאומי נפתח דווקא בפנייה אל האדם הפרטי: אתה! קדש את חייך! אל תישאר מצומצם בחיים הפרטיים, אלא חבר אותם לשרשרת הדורות הלאומית שנולדת בלילה זה.
וּרְחַץ –אחרי ההכרזה על השאיפה להגיע לקדושה, יש לטפל במדרגתנו הנוכחית: רחץ וטהר את הפעולות הנעשות באמצעות הידיים (שהם ביטוי לכלי העשייה הנוכחיים) - מה שיוביל באופן מדורג אל המטרה.
כַּרְפַּס – בלילה מיוחד זה יש מקום גם לנטיות שאנו נזהרים מהן כל השנה כולה. אנו אוכלים ירק שמטרתו לגרות את התיאבון (מתאבן), ומצהירים על המטרה: להעלות את הממדים החומריים אל הקודש. להגיע למצב שבו האוכל אינו רק אמצעי לתזונה, אלא בעל ערך מצד הקדושה המופיעה בו ולכן, באופן חריג, בלילה זה אנו מגרים את יצר האכילה.
יַחַץ – עדיין אין להתבלבל ולטשטש מדרגות: יש לחצות ולחלק בין האכילה המשמשת אמצעי לקיום גופנו הבאה מצד הרעב - שתתבטא בארוחה, ובין האכילה בעלת הערך העצמי, שתתבטא באפיקומן שנאכל בסוף הארוחה, לאחר שנשבע.
מַגִּיד – כדי לקדש את הממדים הנמוכים של המציאות, יש לפתח תודעה ברורה המוגדת ב"פה-סח". אנו משוחחים בלילה הזה על אודות השחרור מהעבדות שבה היינו במצרים, הן בצד הפיזי הן בצד הנפשי, וכיצד מגיעים לארץ ישראל ולבניית בית המקדש.
רַחְצָה – לפני האכילה העיקרית ב"שולחן עורך" יש לרחוץ שנית את הידיים, לטהר את האמצעים המביאים אל המטרה.
מוֹצִיא – כדוגמת הלחם, בסיס המזון האנושי, שהוא תוצר של מינרלים היוצאים מן האדמה ומקבלים מהות חדשה באמצעות חוכמה אנושית (אפייה בתנור) - כך, במקביל ללידתו של עם ישראל, היסודות הגולמיים של המציאות מקבלים הלילה צביון חדש.
מַצָּה – המצה, בצק ללא שום תוספות, מבטאת את הנשמה היהודית, בזמן שהיא טהורה ומנוקה מכל תפיחה של חמץ (המבטא את היצר הרע, את התוספת החומרנית המיותרת).
מָרוֹר – למרות אכילת המצה, המבטאת את הנשמה המשוחררת משעבוד של יצרים, ישנם עדיין צדדי מרירות הנלווים לחיים. אולם יש תקווה: המרור נטבל בחרוסת (עיסה מתוקה העשויה מפירות) שעליה אומרים חכמים שהיא דומה לטיט שעבדו בו אבותינו במצרים - נוזל רופס שמתגבש בעבודה קשה לבניין מוצק, כך בעבודה קשה אנו מתקנים את חלקי אישיותנו הרופסים לבניין יציב.
כּוֹרֵךְ – כמו הלל הזקן, שהיה אוכל את המרור בצורה זו בבית המקדש, כך אוכלים גם אנחנו. הלל הזקן, שסיפורים רבים עליו מתארים את אהבתו לכל אדם – כך גם אנחנו שואפים להיות. בעלי העין הטובה כהִלל יכולים להכיל ולכרוך את המצה והמרור יחדיו - מבחינים הם כיצד אף הכישלונות (המבוטאים במרור) אינם סותרים את הנשמה (המבוטאת במצה).
שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ – מתוך כל התובנות הללו הגענו למצב שבו השולחן ערוך מבחינה אסתטית: הצדדים החומרניים מתעלים, החוויה הגסטרונומית מתעדנת. בניגוד לאכילה גסה של בהמות, אכילה זו נעשית ביופי ובאצילות.
צָפוּן – גולת הכותרת של הלילה: אפִיקוּ-מָן, בארמית התרגום הוא: הוציאו את הלחם השמימי (מָן הוא לחם נסי שאכלו עם ישראל במדבר סיני). אנו מגיעים למדרגה הגבוהה והנסתרת ("צפוּנה"), שבה אנו מקדשים את כל רובדי החיים. האכילה כבר איננה מצד הרעבון הגופני, אלא "על השובע" - אכילה לשם האכילה. מקדשים את הצדדים הפיזיים.
בָּרֵךְ – אנו מודים לה' ומתוך כך "מבריכים" ומרכיבים את מכלול האישיות עם הקדושה שהתגלתה בלילה הזה.
הַלֵּל – לאחר לילה מעין זה, שבו הגענו לחיבור בין הנשמה לגוף - אנו חשים תחושת עונג, והיא מביאה אותנו להלל ולהודות לשם ה'.
נִרְצָה – "נרצה" לשון נפעל, נסחף מאליו. אנו כבר רצויים לקדושה, נישאים בכל חושינו על גליה, ומסיימים בשיר: "לשנה הבאה - בירושלים הבנויה".

מתוך העיתון בשבע.
עוד בנושא מהלך הסדר
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il