ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- ויקרא
לתשומת לב מיוחדת ראויים דיני קרבן חטאת. ארבעה מקריבים חטאת: הכוהן המשיח, כלומר הכוהן הגדול; הקהל, כלומר זקני העדה, ולימים הסנהדרין; נשיא, כלומר מלך; ו"נפש אחת", אדם מן השורה. כל אחד מהם שונה מחברו מבחינת תפקידו ומקומו בחברה, ובהתאם לכך שונה קרבן החטאת שלו.
קרבנות חטאת מובאים רק על עבירות חמורות, שעונשן כרת, כלומר מוות בידי שמיים, שנעשו בשגגה. יש שתי דרכים לחטוא בשגגה: לא לדעת את ההלכה – או לא לדעת את העובדות. למשל, אדם שמבשל בשבת, אולי אינו יודע שהבישול אסור בשבת – ואולי אינו יודע ששבת היום.
החטא בשגגה נמצא בתווך בין החטא בזדון, במזיד – אדם חוטא ויודע שהדבר אסור – לבין החטא באונס, כלומר עבירה שלא נעשתה מתוך פעולה חופשית כלל אלא, למשל, כרפלקס או תחת איום. על עבירות במזיד אין החטאת מכפרת. על עבירות באונס אין צורך לכפר. קרבן חטאת מוגבל אפוא לטווח ביניים של חטאים. מעשים שנעשו מתוך רצון, אך מבלי דעת שהם אסורים.
השאלה מתבקשת: מדוע צריך לכפר על עבירות בשוגג? איזו אשמה יש בכך? החוטא לא התכוון לחטוא. אין כוונה פלילית. לו ידע העבריין את העובדות ואת ההלכה, לא היה עושה מה שעשה. למה אם כן עליו לעבור תהליך של כפרה? המפרשים נתנו כמה וכמה תשובות על כך.
רש"ר הירש ורד"ץ הופמן נתנו את ההסבר הישיר ביותר: אי־ידיעה – של העובדות או של החוק – היא סוג של רשלנות. צריך לדעת את החוק, את ההלכה, בפרט בעניינים החמוּרים. צריך לשמור על ערנות ולדעת מה אנחנו עושים. זו חובת יסוד, ודאי בתחומי עשייה רציניים.
קרוב אליך (659)
הרב יהושע שפירא
327 - רגע אחד של רטט
328 - על טעויות מכַפּרים
329 - מ'קרוב אליך' -חג הסוכות
טען עוד
הרמב"ן גרס שהחטאת מוקרבת לא בגלל מה שהוביל למעשה, אלא בגלל מה שהמעשה חולֵל. חטא מטמא גם אם אין בו כוונה. "שכל העוונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא".
הרבי מלובביץ' הציע פירוש רביעי, בעקבות מסורת מדרשית. גם חטא בשגגה מעיד כי דבר־מה לא טוב קרה אצל החוטא. דברים רעים לא באים לעולם באמצעות אנשים טובים. חז"ל אמרו שהקב"ה לא נותן אפילו לבעלי חיים של צדיקים לעשות רע; על אחת כמה וכמה הוא מגן על הצדיקים עצמם מפני עשיית טעויות ושגגות. מי שחטא בשגגה, יש בו כנראה איזה רבב וראוי לו לחזור בתשובה.
תפיסה זו אופיינית לחב"ד, המדגישה את הצד הנפשי של החיים הדתיים, והיא מעלה על הדעת את תורתו של פרויד על הלא־מודע וביטוייו שעל פני השטח, אותה תיאוריה שממנה נגזר הביטוי "טעות פרוידיאנית". פליטות פה או מעשים שנראים בלתי מכוונים מסגירים לעתים תשוקות ומניעים לא־מודעים. הלא־מודע, שקשה להבחין בו בעת שאדם פועל בידיעה ובכוונה גמורות, מבליח לעינינו ברגעים הבלתי־נשלטים הללו. עבירות בשוגג הן סימן לכך שמשהו אינו כשורה בנפשו של החוטא. על הכשל הזה, השוכן אולי מתחת לסף התודעה, יש לכפר בקרבן חטאת.
המשותף לכל הפירושים הוא שקרבן החטאת מבטא רעיון המוכר במשפט המערבי אבל למרבה הפלא זָר לאתיקה המערבית: המעשים שלנו משנים את העולם. בהשפעת עמנואל קאנט, הורגלנו לחשוב שבענייני מוסר, כל מה שחשוב הוא הרצון. אם רצוננו טוב, אנחנו טובים, בלי קשר למה שאנחנו באמת עושים. אנו נידונים על פי כוונותינו, לא על פי מעשינו. גם היהדות מכירה בהבדל בין רצון טוב לרצון רע. משם כך, רק על עבירות בשוגג אפשר לכפר בקרבן, לא על עבירות במזיד. ועם זה, עצם העובדה ששגגות טעונות כפרה מלמדת שאיננו יכולים להתנתק ממעשינו ולומר "לא התכוונתי". הרע נעשה – והוא נעשה על ידינו. על כן חובתנו לעשות מעשה המסמל את חרטתנו. איננו יכולים להתעלם ולהמשיך הלאה כאילו אין לנו קשר למעשה שנעשה.
לפני שנים רבות אמר לי סופר יהודי חילוני: "היהדות מלאה אשמה, לא כך?". עניתי לו, "כן, אבל היא גם מלאה סליחה". קרבן חטאת עניינו סליחה. אך בו בזמן, היהדות משמיעה הצהרה מוסרית עמוקה, בסרבה לפצל את נפש האדם לשתי ישויות – גוף ונפש, מעשה וכוונה, אובייקטיבי וסובייקטיבי, העולם החיצוני והעולם הפנימי. קאנט עשה זאת. מה שחשוב מבחינה מוסרית, הוא טען, הוא רק מה שקורה בעולם הפנימי, בנפש.
האם אך מקרה הוא שהתרבות שהושפעה, יותר מכל תרבות אחרת, מהפילוסופיה של קאנט היא אותה תרבות שחוללה את השואה? אינני מתכוון לומר חס ושלום שהחכם מקניגסברג אחראי לאסון הנורא בדרך כלשהי. ועדיין, העובדה היא שהמוני אנשים טובים והגונים לא נקפו אצבע למחות בזמן אמת נגד הפשע הנורא ביותר שעשו בני אדם בבני מינם אי פעם. רבים מהם ודאי חשבו שזה לא עניינם. אם אין להם עצמם כוונות רעות כלפי היהודים, למה שירגישו אשמים? אלא שלַמעשה שלהם, למחדל שלהם במקרה הזה, היו תוצאות ממשיות בעולם המציאות. תרבות התוחמת את המוסר בגבולות התודעה היא תרבות החסרה אמצעי הגנה מפני התנהגות מזיקה.
קרבן החטאת מזכיר לנו כי הרע שאנחנו עושים, או מאפשרים שיקרֶה, טעון כפרה גם אם לא רצינו בו ולא התכוונו אליו. שיטת מוסר המדברת על מעשים, לא רק על כוונות, על מה שקורה באמצעותנו גם אם לא התכוַונו אליו, אולי אינה אופנתית, אבל היא מחייבת יותר והולמת יותר את טבע האדם משיטת מוסר המתבוננת בכוונות בלבד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
