ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות מאכלות אסורות
- רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי
פרק א':
ממשיכים בקדושה!
לאחר שלמדנו איך נוהגים בקדושת היחסים בין גבר לאשה לומדים איך נוהגים בקדושת האכילה
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי (18)
הרמב"ם היומי
12 - הלכות מאכלות אסורת פרק יב' - הרמב"ם היומי
13 - לב הלימוד - הלכות מאכלות אסורות
14 - הלכות מאכלות אסורת פרק י"ג - הרמב"ם היומי
טען עוד
סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה, והם שני סימנין: ''מפרסת פרסה'', ו''מעלת גרה'' (וצריך שיהיו את 2 הסימנים)
אין בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה, חוץ מעשרת המינין המנויין בתורה: שלושה מיני בהמה--והן שור, שה, ועז; ושבעת מיני חיה--אייל, וצבי, ויחמור, ואקו, ודישון, ותאו, וזמר. (יש אומרים שהוא הגירף)
סימני עוף טהור, לא נתפרשו בתורה; אלא מנה הכתוב את המינים הטמאים בלבד, ולכן שאר מיני העוף מותרים.(כמפורט בפרק)
סימנים שנתנו חז''ל לזיהוי העוף הטהור: כל עוף שהוא 'דורס ואוכל' (מניח רגליו על האוכל בשעה שהוא אוכל אותו), בידוע שהוא מאלו המינים הטמאים. ושאינו דורס ואוכל--אם יש בו אחד משלושה סימנין אלו, הרי זה עוף טהור:
אצבע יתרה, או זפק והיא המוראה, או שיהיה קורקבנו נקלף ביד.
סימני חגב טהור: 8 המפורשים בתורה וסימנם: כל שיש לו ארבע רגליים, וארבע כנפיים שחופות רוב אורך גופו ורוב היקף גופו, ויש לו שני כרעיים לנתר בהן.
סמני דגים טהורים: סנפיר, וקשקשת. ומי שאין קשקשיו מכסים את כולו, מותר, אפילו אין בו אלא סנפיר אחד, וקשקשת אחת-הרי זה מותר.
פרק ב':
בעלי החיים האסורים באכילה
כל האוכל מבשר בהמה,חיה,עוף,דג,חגב,שרץ הארץ, טמא/ה, כזית--לוקה מן התורה, בין שאכל מן הבשר בין שאכל מן החֵלֶב (חלק אסור שבבשר).
חיוב מלקות לפי גודל האכילה האסורה:
*בכללי – בכזית. או בריה שלימה.
*שרץ – בכעדשה.
*באכילת אדם – אסור, ואינו לוקה.
שרץ המתהווה בפרי או בור מים – מותר, כל עוד לא פירש; ב) דבר האסור מכמה סיבות (לדוגמא המאכל אסור משום שרץ ובנוסף גם משום עוף טמא)– לוקה כפליים.
פרק ג':
מאכל היוצא ממין האסור
כל היוצא ממין אסור (חלב/ביצים) או מותר אך במצב טרף (כגון פרה גוססת בגלל חיה שנשכה אותה וכד') -אסור לאוכלו. מלבד דבש דבורים וחלב אדם.(מותר לשתות חלב אדם אך מכלי ולא ישירות מהאשה). דבש דבורים הותר כי הדבורה רק מניידת את הצוף והוא לא יוצא ממנה ממערכת העיכול.
תוצרת מאכלים מגויים: בגדול -אסורה, אם אינו מזהה מקורה.
גבינה – אסורה (מחשש שהגוי יערבב חלב אסור), חמאה – יש שאסרו.
פרק ד':
נבלה וטרפה
''זה נבלה וזה טריפה'' -אבל מה ההבדל ביניהם?
היום לומדים את איסורים אלו ומתוך כך ההבדלים:
האוכל כזית מבשר בהמה/חיה/עוף שמתה או נטרפה -לוקה וכל שלא נשחטה כראוי, הרי זו בגדר 'מתה'.
⚰ נבלה – בהמה/חיה/עוף שמת בלא שחיטה כשרה או ללא פרכוס(כמפורט בפרק)או עוף טהור חי.
⚰ טרפה בהמה/חיה/עוף הנוטה למות מחמת מכה שקבלה.
בהמה שהיא חולה ונוטה למות מותרת בשחיטה כשרה ואכילה אך ראוי להחמיר ולא לאכול אותה.
מתחייב מלקות כאמור באכילת גודל 'כזית', אין 2 איסורים מצטרפים לשיעור זה אלא רק בנבלה וטרפה. (לדוגמא הלוקח מעט חֵלֶב, ומעט דם, ומעט בשר בהמה טמאה, ומעט בשר נבילה, ומעט בשר דג טמא, ומעט בשר עוף טמא, וכיוצא באלו משאר האיסורין, וצירף מן הכול כזית, ואכלו -אינו לוקה, ודינו כדין אוכל חצי שיעור)
פרק ה':
אבר מהחי
הכלל: אסור לאכול אבר שנתלש מן החי, או אבר שהתדלדל לפני שנשחטה הבהמה/חיה/עוף. התדלדל בחלקו, דינו נקבע לפי כמות ואיכות הדלדול (כמפורט בפרק)
עוּבּר: שחיטת אמו מטהרתו וכל עוד הוא לא התהלך על רגליו אינו דרוש שחיטה כשרה לפני אכילתו. אבר שיצא מעובר (אף כי חזר, כאבר מן החי נחשב ואסור)
פרק ו':
דם
האוכל כזית מן הדם -במזיד, חייב כרת. בשוגג, מביא חטאת קבועה. ואינו חייב אלא על דם בהמה חיה ועוף בלבד.(דם דגים וחגבים טהורים מותר).
דם האדם -אסור מדברי סופרים, אם פירש מהגוף אבל דם השיניים מותר לבולעו. אם נשך בפת, ויצא עליה דם גורד את הדם ואחר כך אוכל.
אין חייבין כרת אלא על 'דם הנפש' של הנשחט -היוצא בקילוח בעת השחיטה אך דם אחר אין חייבים עליו (כמפורט בפרק)
הכשרת בשר:
*לבישול – הדחה, מליחה חזקה, שְׁהִיָּה, הדחה והשלכה למים רותחים.
*לצלי – מולח וצולה.
*אוכל חי – מליחה חזקה והדחה חזקה.
*הכשרת לב/כבד/מח/טחול -קורע הלב, מהבהב כבד או מוח, טחול מותר לבשלו כמו בשר רגיל.
*כל חלק שיש בו דם, או דבר שנבלע בו דם, אסור (כמפורט).
עם השנים חודדו הלכות הכשרת הדם והוספו להם דינים שונים המובאים בשו''ע,רמ''א ועוד. יש ללמוד דינים אלו לפני הכשרת בשר.
פרק ז':
איסור אכילת חֵלֶב
כתוב בתורה: ''דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ.''(ויקרא, ז', כ''ג).
חֵלֶב הינה חלקים שומניים מוגדרים של בהמה.
האוכל כזית חֵלֶב-במזיד, חייב כרת.בשוגג, מביא חטאת.
הדינים: א) האיסור – כל חלקי חֵלב שור, כבש ועז שהיו חיים; ב) אם הבשר חופה (מכסה) אותו – מותר (כמפורט); ג) הדחה ומליחה – אסורה עם החֵלב והחוטים וכדומה.
פרק ח':
גיד הַנָּשֶׁה
גיד הַנָּשֶׁה נוהג בבהמה וחיה הטהורין.
גיד הַנָּשֶׁה הוא גיד על כף הירך האחורית.
הדין: א) מהתורה – הגיד הפנימי בכף הירך של בהמה וחיה טהורים בלבד; ב) מדרבנן – שאר חלקי הגיד.
השגחת כשרות: א) כשר – מטבח נאמן, משלוח ע''י עם-הארץ, בשר מסומן וכדומה. ב) לא כשר – מטבח שנכשל, מחנויות שאחת טריפה, וכל בשר שמקורו אינו ידוע.
איסור סחר בגיד הַנָּשֶׁה: קיים באיסורי תורה בלבד.
פרק ט':
בשר בחלב
בשר בחלב אסור מהתורה: לבשלו, לאוכלו ולהנות ממנו. והעושה כן -לוקה.
עוף אינו אסור באכילה מן התורה אלא רק מחכמים, לפיכך מותר לבשלו, ומותר בהניה.
דגים וחגבים, מותר לאוכלן בחלב.
נתערבו בשר בחלב:
*אם בצוננים – הדחה במים מספיקה.
*אם חם לצונן – מגרדים את מקום המגע כקליפה.
*חם לתוך חם – נותן טעם או אם בטל ב60 (כמפורט בפרק).
*לחתיכה בסיר -אם בטל ב60.
דינים שונים:
-אסור לאכול עוף וגבינה בשולחן אחד (אלא אם כן שני הסועדים לא מכירים זה את זה).
-אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה שמא יאכל בה בשר. ואם שינה בצורת הפת עד שתהיה ניכרת, כדי שלא יאכל בה לא בשר ולא חלב -הרי זה מותר.
-סכין בשרי – פעמים שאסורה בחלב.
-אחרי חלב מדיח ומקנח את פיו ויכול לאכול בשר.
-אחרי אכילת בשר יש להמתין 6 שעות.
1.הרמב''ם לא מביא כלל את האיסור לאכול בשר ודג.
2.הרמב''ם מתיר חלב עם דג כדלעיל.
3.יש ללמוד את הלכות בשר בחלב כל אחד כפי מנהגו ואין לנהוג הלכה מלימוד שטחי..
הרמב"ם היומי
רמב"ם יומי – הלכות לווה ומלווה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות לווה ומלווה פרק כ"ג - הרמב"ם היומי
מנחה: נתי רביץ
רמב"ם יומי – הלכות מתנות עניים – 90 שניות על הרמב"ם היומי ספר זרעים הלכות מתנות עניים א'
מנחה: נתי רביץ
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות תפילה וברכת כוהנים פרק ז' - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות מאכלות אסורת פרק ג' - הרמב"ם היומי
מנחה: דן שפירא
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות מאכלות אסורת פרק י' - הרמב"ם היומי
מנחה: דן שפירא
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות מאכלות אסורת פרק א' - הרמב"ם היומי
מנחה: דן שפירא
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות מאכלות אסורת פרק ט"ז - הרמב"ם היומי
מנחה: דן שפירא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
