ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
טבת, תש"ן
שאלה
יש צורך החלטי להסביר את מצוות המחיצה בבית הכנסת בין גברים ונשים. וזאת, לחילונים, אשר אינם חיים בבית דתי.
שו"ת "במראה הבזק" (606)
רבנים שונים
341 - שאלות בהלכות הפרשת חלה
342 - הסבר לצורך במחיצה בין גברים ונשים בבית הכנסת
343 - ניקיון סביב מצבות לצורך צילום לצורכי מחקר
טען עוד
מוגש בזה הסבר על הצורך בהפרדה בין נשים לגברים בבית הכנסת. הנסיון מורה שאין די בבירור מקורות ההלכה וטעמיה ההלכתיים1.
אף לא יועילו הסברים המראים את גודל חומרת האיסור. יש צורך להציג את הנושא בסקירה כללית, במשמעותו העמוקה, ובאופן חיובי, תוך שימת לב לטענות הגורמות לאנשי שיחנו שלא תתישב הלכה זו על ליבם.
שלוש טענות עיקריות נשמעות נגד ההפרדה בביהכ"נ:
א. "זהו שריד מיושן ומאובן מהימים שהאישה כלא נחשבה".
ב. "בימינו החברה כולה מעורבת, בעבודה, במסיבות וכו' ואין היצר מפטפט, כיוון שהתרגלנו לחיות כך. ובפרט בביהכ"נ שבאים בכובד ראש לתפילה".
ג. "יותר נעים ומכובד לשאת תפילה, כאשר המשפחה כולה מאוחדת".
אפשר לפרוך כל אחת מן הטענות בנפרד2. אך ספק, אם נוכל להשפיע בדרך זו על מי שסבור שהן אמיתיות. על כן נעדיף הסבר שיינשא מעל לטענות הנ"ל, מתוך הבנה בשורש טעותם של שואפי ביטול המחיצות.
בית הכנסת הינו מקום התכנסות לתפילה, לדבקות באלוקים ולעיסוק בתורה. יחודינו בכך, שהדברים הללו נוגעים הם אצלנו לאומה כולה, עם ד'3, ומכללות האומה שואבים אנו את הרצון להשפיע טוב לכל האנושות, לכל יצור. אצלנו התפילה היא לא צורך נפשי אישי בלבד אלא שליחות, עבודה למען הכלל4, לכן נוסח התפילה הוא בלשון בקשה על הכלל וקבעו חכמים לסמוך גאולה לתפילה, שתהא תפילתו של כל יחיד קשורה לגאולת עם ישראל5, "חסידים ראשונים היו שוהים קודם תפילתם שעה" — כהכנה, שלא יתפללו לצורכי עצמם6. בבית הכנסת אסור לעשות כל פעולה של צורכי הפרט כגון חישוב חשבונותיו7, או לעשותו מעבר או מסתור מגשם8, וכן אסור לישון בו9, דינים אלו מתיחסים לבית כנסת שמתפללים בו רבים אך בבית תפילה של יחיד אין דינים אלו נוהגים10.
טבעי ומובן לכל אזרח במדינתו, שכאשר הוא נקרא לשרת את האומה, הוא נפרד ממשפחתו ויוצא. אם ימשיך להרהר אחר חייו הפרטיים יביא נזק לכלל, ואף למשפחתו ולעצמו11. כך אנו, עם ד', שמטרת כינוסנו לתפילה, כללית היא ולא לעצמנו בלבד, לא נוכל לשבת משפחות משפחות ולהוריד את עוצמת התפילה, מהשפעתה הכוללת, לתחושות חברתיות אישיות.
לכן אסרו חכמים על אבא לנשק לבנו בתוך בית כנסת12, כי נדרש מאתנו איפוק מלגלות רגשות פרטיים-משפחתיים בבית הכנסת. וכן אסור לבנות בתי העיר באופן שיהיו גבוהים מבית הכנסת13, כדי שלא יעלה על לב איש לחשוב שביתו חשוב מלב האומה, אליה שייכים הוא, אשתו וילדיו.
אם נבקש לבדוק במקרא היכן מצאנו שנפרדו נשים וגברים, נגלה שהיה זה תמיד באירוע לאומי כללי. דוגמת קריעת ים סוף, "אז ישיר משה ובני ישראל", ומרים והנשים בנפרד.
במתן תורה נצטוו ישראל להפרד איש מאשתו. ולאחר מתן תורה נצטוו "לשוב איש לאוהלו", לחזור, לטהר ולרומם את חיי המשפחה האישיים בהתאם לשאיפה הלאומית הכללית. וכן בבית המקדש שהוא "ליבם של ישראל", נאמר "ייראה כל זכורך את פני ד'" והיתה בו עזרת נשים כל ימות השנה; ובימי השמחה "עשו תיקון גדול"14, להטיב את ההפרדה, מטעמי צניעות וקדושה, שהם ערכי הקיום הלאומי שלנו.
עיקרון זה מופיע גם בהלכה האומרת: "אין נושאים נשים ברגל כדי שלא יערבב שמחה בשמחה"15. כדי שלא תטושטש שמחת הכלל ע"י שמחת הפרט וישקע האדם בעצמו. אדרבא, מתוך דבקות בשמחה הכללית — ישמח את אשתו. וכך נאמר ברגל: "ושמחת אתה וביתך".
גם בתפילה, השמחה היא שמחת הכלל, כשכל לב פונה לאלוקים. "שורש התפילה שמחת לב בקב"ה"16.
אחר שהוצגו הדברים באורם הכללי, מובן למה אין לסדר את הישיבה בביהכ"נ במעורב נשים וגברים. ולו תהיה הטענה שאין בנו יצר סוכן — אמת, הרי ודאי, שאיננו נקיים מפניות אישיות ואהבה עצמית ומשפחתית. והרי בציבור תמיד נמצאו אנשים שנטיית לב אגואיסטית הובילה אותם לנפילה מוסרית. ומה לנו לגרום מכשלה, ובפרט במקום שהוא "מכון הטהרה הנפשית שלנו"17, ולכן ראו חכמים להפריד, ע"י מחיצה, תוך הקפדה על צניעות.
בוודאי, שאין כאן יחס שלילי לאישה. אלא אדרבא, מתוך חיבה שיש לנו לנשותינו, אנו נפרדים כדי שנוכל מתוך שוויון לפעול לטובת הכלל ללא חיץ האהבה הפרטית. וכבוד הוא לבת ישראל שתהא עובדת ותומכת בפעילות המשפחה כולה למען הכלל. "ירושלים של זהב"18, התכשיט שנתן רבי עקיבא לאשתו רחל, כהוקרה על מעשיה, "הינו תכשיט יקר לראשן של בנות ישראל הרואות בהצלחת האומה הקוראת בשם ד'"19 את מגמת המשפחה כולה.
______________________________________________
מקורות להסבר ההלכתי — שו"ת אגרות משה או"ח, א', ל"ט: במקום התקבצות רבים, חובת החציצה היא מדאורייתא. כן הוא בבית המקדש ובהספד לעתיד לבוא... ולפיכך גם בבתי כנסיות שלנו שמתקבצים להתפלל, צריך שתהיה מחיצה. ודווקא מחיצה כזו שלא יבואו מתוכה לקלות ראש. או בגזוזטרא, שהנשים למעלה והאנשים למטה, אף כשנראות משם, או במחיצה גבוהה עד אחר הכתפיים, שהוא י"ח טפחים.
ובתשובה מ': ... אבל ודאי ראוי לבעלי נפש להחמיר, לעשות — כשאפשר — גבוה יותר מראשיהן. ואף כשהן למעלה, שלא יתראו.
ובתשובה מ"א: ומה שרצה כת"ר לחדש דבשעת התפילה עדיף, דאין לחוש כלל לקלות ראש, ואין כאן איסור מעורבין זב"ז... הנה ח"ו לומר כן דהא במקדש... שלא היו נכנסים אלא למצווה... חזינן דאין שום קולא במה שעושין מצווה.
ובתשובה מ"ד: נותן הדרכה, כיצד לפעול כאשר אין שומעין לו להפריד. ומביא דברי רש"י במסכת סוטה, דף מ"ח, ע"ב: "א"ר יוסף, זמרי גברי ועני נשי — פריצותא, זמרי נשי ועני גברי — כאש בנעורת - למאי נפקא מינה? לבטולי הא מקמי הא" — רש"י: "אם אין שומעים לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה, שהוא כאש בנעורת...".
וממש כן הוא בענין זה, שאם רואים אנחנו מקום שיושבין מעורבין ואי אפשר לנו לעשות שיתפרדו, ויעשו שם מחיצה כדין, מחויבין אנו לעשות מה שבידנו. אם ישמעו, לכל הפחות, שיתפרדו הנשים לצד אחר. אף שעדיין יעשו איסור...".
מקורות נוספים:
שו"ת אגרות משה או"ח, ח"ג, כ"ג.
שו"ת שבט הלוי, ח"א, כ"ט.
שו"ת שרידי אש, חלק ב', תשובות ח', י"א.
2 למשל, לטענה ב', עיין ספר החינוך מצווה קפ"ח בשורש המצווה.
3 שבת דף ל"ב, ע"א. קורין לבית הכנסת בית עם, ועיין שם בחכמת מנוח.
4 איזוהי עבודה שבלב — זו תפילה.
5 ברכות דף ה', ע"ב.
6 עיין שנות אליהו (הגהות הגר"א על המשנה), ברכות, פ"ה, מ"א. הכנה שלא יתפללו לצורכם.
7 שו"ע או"ח, סימן קנ"א, סע' א' "שלא יהיה כאילו נכנס לצורכו".
8 מגילה דף כ"ח ע"א/ע"ב, כ"ט ע"א.
9 שו"ע או"ח, סימן קנ"א, סע' ג'.
10 שם, סע' ב'.
11 רמב"ם הלכות מלכים, פ"ז, הל' ט"ו.
12 שו"ע או"ח, סימן צ"ח, סעיף א' ברמ"א.
13 שו"ע או"ח, סימן ק"נ, סע' ג'.
14 סוכה, דף נ"א, ע"ב.
15 מועד קטן, דף ח' ע"ב, ובדף י"ח, ע"ב.
16 ספר החסידים י"ח.
17 הראי"ה קוק, במאמר למקדש מעט, בעניין הנ"ל.
18 שבת דף נ"ט ע"א, וכפי שהסביר הראי"ה קוק (מובא בחוברת ארץ חפץ).
19 רמב"ם, הלכות עכו"ם, פרק א', ממשפחה הופכים לאומה היודעת את ה' ועיין מורה נבוכים, ח"ג, פרק נ"א: "שאיפת האבות להקים אומה...".
בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,
הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
גם אני מאשר:
הרב שאול ישראלי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
