בשלח התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש שמות
בשלח

קטגוריה משנית

148

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מחצב של יהלומים
יש מסורת מאנשי כנסת הגדולה, כי מקומות רבים בתנ"ך בהם מופיעה המילה "ויהי" – זו לשון צער (עיין מגילה י ע"ב). כך גם כשפרעה משחרר את ישראל ממצרים נאמר "ויהי", כיוון שלפרעה היה זה צער גדול, בעוד שלישראל הייתה זו שמחה. ובאמת זה פלא גדול מדוע היה זה צער לפרעה שישראל יוצאים ממצרים, הרי הוא הראשון שצריך לשמוח, שכן הוא עצמו רץ באמצע הלילה וביקש והתחנן "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"! חכמינו אומרים, שפרעה לא ראה את מי הוא שיחרר, כיוון שהמסתכל על עם-ישראל עלול שלא לראות את האוצר היקר שבתוכו. רק כשפרעה עמד באמת על טיב האוצר הזה, הוא הבין מה הוא איבד מתחת ידיו. אך זה היה כבר מאוחד מדי. כל הסכמתו לשחרורם של ישראל מתחת ידיו, הייתה משום שהוא היה כבר בטוח שלא נשאר בהם שמץ של אצילות ומלכות כפי שהייתה להם בימי יוסף ובימי האבות. הוא היה בטוח שעתה הם כבר עם שפל ונחות. אבל ברגע שפרעה ראה את השכינה שליוותה את עם ישראל, "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי". כשהוא ראה את הפירות שצמחו מתוך העם ה"שפל" הזה, "גפן ממצרים תסיע" – מיד הוא צעק "אוי ווי, מה עשיתי?".

כדי להבין טוב יותר את תחושותיו של פרעה בצאת עבדיו הישראלים ממצרים, מביא רבי לוי במדרש (בראשית-רבה פרשה כ', פסקה ו) משל הנסמך על דברי הפסוק "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים" (שיר-השירים ד יג): ברשותו של אדם אחד היה שדה, ושדה זה היה מכוסה בערימות של אבנים, ביצה של מים ומקום מרבץ ליתושים. ראה אותו אדם כי עוברות השנים והשדה שלו רק מביא נזקים, והחליט למכור אותו למישהו אחר.
הקונה ראה בשדה מציאה של ממש והחליט להשקיע בו את כל כוחותיו. כאשר פינה את ערימות האבנים מהשדה שקנה, מצא תחת האבנים מקור מים חיים. מיד החל לעדור ולעבד את אדמת השדה, נטע בו שורות-שורות של גפנים, מיני בשמים ועצי רימון והשקה אותם במים שנבעו בתוך השדה. את המים הנותרים הוא העביר בתוכו כאמת מים שנותנת מימיה לכל מי שיושב בצילה.
בכניסה לשדה בנה הקונה החכם מגדל שמירה ואף הושיב שם שומר. כשהיו העוברים והשבים רואים שדה זה, היו מתפעלים ממנו ומהללים ומשבחים אותו. יום אחד עבר שם אותו אדם שמכר את השדה, והוא כמובן לא האמין למראה עיניו, הייתה לו חלקה כגן-עדן והוא ויתר עליה כל-כך בקלות. הצטער ואמר: "אוי לי שכך מכרתי, אוי לך שכך הוצאתי מידי".

גם בשיר-השירים רבה מובא משל דומה המבאר את ענייננו על-פי פסוק זה בשיר-השירים. משל זה מספר על אדם שזכה בירושה בחלקת אדמה שהייתה מכוסה באשפה. ראה שחלקת אדמה זו במצבה זה לא תועיל לו במאומה, על כן מכר אותה לאדם אחר. בא הקונה, והחליט לנצל חלקה זו. והנה, תוך שהוא חופר בה לפינוי האשפה שבה, הוא מצא בה אוצרות יקרים שהיו נסתרים תחת אותן ערימות אשפה. בכספי אוצרות אלו הוא הקים באותה חלקת אדמה ארמון גדול. גם עבדים שכר לו אותו אדם מכספי האוצרות, והיו מהלכים אחריו בשוק ועושים לו כבוד. ראה אותו היורש שמכר לו את חלקת האדמה ואף שמע על מה הגיע לגדולות, והיה נחנק בצערו ואומר: "ווי מה אבדתי".
בהמשך אותו מדרש, מובאים עוד שני משלים דומים לאלו, וכולם מכוונים לאותה מטרה ולאותו נמשל. בני-ישראל היו משועבדים במצרים בטיט ובלבנים והיו מאוסים בעיני המצריים, אך כשיצאו ממצרים וראו אותם המצריים חונים על הים בדגליהם כסדר טכסיסי המלכים – התחילו המצריים נחנקים ואומרים: "ווי, מה שלחנו מארצנו".
חכמינו אמרו, שכל מה שהיה ביציאת מצרים יהיה בגאולה ואף יותר מכך, שנאמר בנבואת מיכה "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (ז טו). והקורא את המשך הפסוקים מבין שכל מה שקרה לפרעה יקרה גם לאומות העולם. בתחילה הם יסכימו על יציאתנו מהגלות, אך לבסוף, כשיראו את המלכות של ישראל, הם יתחרטו על הסכמתם: "יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה". למה? כי הקב"ה מנקה אותנו מכל פשעינו ומקיים בנו את שבועת האבות מימי קדם. "מִי אֵל כָּמוֹךָ נשֵֹׂא עָוֹן וְעבֵֹר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנתֵֹינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבתֵֹינוּ מִימֵי קֶדֶם". יראו עינינו וישמח לבנו, במהרה בימינו, אמן.

הלכות חגים \ סדר ברכות הנהנין
ב. סדר הברכות נרמז במלים "מגע אש": מזונות - "המוציא" "מזונות". גפן - ברכה על יין. עץ - ברכה על פרי העץ משבעת המינים או פרי העץ אחר אם אין משבעת המינים. \ולהרמב"ם תמיד מברך על פרי שחביב עליו\. אדמה - ברכה על פרי אדמה משבעת המינים \כגון חיטה שלמה לא מבוקעת\ או אחר. שהכל - ברכה על מים וכדומה או ברכה על דבר שאינו יודע ברכתו.
ג. למשל אם יש לפניו עוגה ויין - קדם יברך "מזונות" על העוגה ואחר כך "הגפן" על היין. אם יש יין וזית או תמר יברך קדם על יין ואחר כך "העץ" פירות העץ.
ד. אם יש לפניו גם זית וגם תמר וגם יין יברך על היין תחילה ואחר כך על הזית ויאכל ממנו ואחר כך יאכל גם מהתמר אם רצונו בכך.
ה. מפני מה מזונות קודמים לכל דבר? כיון שהם ראשונים בפסוק "ארץ חיטה ושעורה...."
ו. מפני מה גפן קודמת לעץ? כיון שיין משבעת המינים, והוא דבר חשוב שנאמר עליו "ויין ישמח לבב אנוש", וקבעו לו ברכה מיחדת "בורא פרי הגפן" לכן הוא קדם לכל הפירות. \שם סע' ד ה\
ז. מפני מה דבר שברכתו "בורא פרי העץ" קדם לדבר שברכתו "בורא פרי האדמה"? כיון שברכת "בורא פרי העץ" חשובה יותר
ח. מפני מה כלם קודמים לדבר שברכתו "שהכל"? כיון שברכות אלו חשובות יותר שהן מבררות, שאינן פוטרות אלא מין אחד בלבד. ואלו ברכת "שהכל" ברכה כוללת הרבה מינים. \עיין שם סע' ג\.
ט. מברך על הפרי ה"קודם" רק כשרוצה לאכל ממנו, אך אם ה"קודם" נמצא על השלחן ואינו רוצה לאכל ממנו - לא מקדים לברך עליו
י. כשמברך על ה"קודם", יש להקדימו אף על פי שהמאחר חביב לו יותר.
קדימה לחטה
יא. ברכת "המוציא" קודמת ל"בורא מיני מזונות", ושתיהן קודמות לברכת היין. ולכן בשבת ויום טוב כשמקדש על היין צריך לכסות את הפת "שלא יראה בושתו", שמקדימין לו ברכת היין. וכן בשחרית שמקדש ואוכל אחר כך מיני מזונות, צריך לכסות את המזונות בשעת הקדוש
יב. אם יש בין פירות האדמה "שלוה" \חטה שלמה קלויה או מבשלת\ שברכתה האדמה - היא קודמת לכלם, שכן חטה נמנתה בראש.
יג. אם אוכל פרי שלא בדרך הנאתו, כגון הכוסס חטה שאינה מבשלת - אין לה קדימה. ולכן חטה שלמה אפלו שמברך "האדמה" אינה קודמת לפירות העץ. אבל לחם ועוגות קודמים לכל פירות העץ. \שם\.
קדימה לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל
יד. בשבעה מינים נשתבחה ארץ ישראל, לכן, אם יש לפניו פירות עץ שונים, יברך על פרי משבעת המינים מפני חשיבותם.
טו. כל פרי מ"שבעת המינים" אפלו אינו חביב לו באפן אישי ואפלו הוא רק חצי פרי - הוא ראשון לברכה. רק אם אין פרי מ"שבעת המינים" - יברך על ה"חביב" מפירות העץ שלפניו, ואחר כך על ה"חביב" מפירות האדמה, ואחר כך על ה"חביב" שברכתו "שהכל".
טז. יש מעלה לפרי מ"שבעת המינים" רק אם נגמר בשולו של הפרי, אבל פרי שלא נגמר בשולו והוא בסר - אין לו מעלה.
קדימה בין פירות "שבעת המינים"
יז. אם יש לפניו כמה פירות משבעת המינים - צריך להקדים את זה שקרוב למלה "ארץ" בפסוק הבא: "ארץ חטה‘ \לחם ועוגה או תבשיל חיטים1-\ ושערה \לחם שעורים2-\ וגפן \ענבים3-\ ותאנה \4\ ורמון \5\ אֽרץ־זית שמן \זיתים1-\ ודבֽש" \תמרים2-\.
יח. כיון שבפסוק זה כתובה המלה "אֽרץ" שתי פעמים, כל הנמצא אחרי אחת מהן הוא הקדם לברכה. נמצא לפי זה כי זיתים ותמרים קודמים לענבים וצמוקים, לפי שזיתים ותמרים הם ראשון ושני ל"ארץ" השני, וענבים הם שלישי ל"ארץ" הראשון. ולכן יברך לפי סדר זה: -1זיתים, -2תמרים, -3ענבים או צמוקים, -4תאנים -5ורמונים. \שו"ע שם סע' ד בא"ח מטות א\.
יט. אם יש לפניו חצי תמר ותאנה שלמה, יקדים את הפרי השלם אף על פי שהוא מאחר בפסוק. \בא"ח מטות ה\.
קדימה לפרי שלם או חביב לו יותר
כ. אם אין פירות עץ משבעת המינים יברך על פרי העץ השלם. ואם כלם שלמים יברך על הפרי החביב עליו קדם. וכן כשיש לפניו פירות האדמה, יקדים לברך על הפרי השלם קדם, ואם כלם שלמים יברך על החביב עליו קדם. \שם\.
כא. מי ששותה תה וכדומה ורוצה להמתיק את השתייה בקבית סוכר או בתמר או בפרי אחר, יברך תחלה "שהכל" על השתייה ויפטר את הפרי כי השתייה עקר והפרי כאן הוא טפל. \עיין שו"ע סי' רי"ב וכה"ח שם ס"ק י"א משנ"ב ס"ק ט\.
כב. אם מתכוין לאכל עוגות ולשתות תה וכדומה, והשתייה באה להעביר את המאכל, מברך "מזונות" ופוטר את השתייה. ואם שניהם חשובים לו - יברך תחלה על המשקה ואחר כך על המזונות כדי שלא יראה המשקה כטפל לעוגות.
כג. אם בטעות ברך שלא כסדר הנכון - יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך.

מהלכות ט"ו בשבט
לד. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות לענין ערלה ולענין תרומות ומעשרות. אין אומרים בו תחנון, כי שמחת האילן משפיעה על שמחת האדם - "כי האדם עץ השדה". \עיין שו"ע קל"א ו'\.
לו. יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל הכל כפי הלומדים וכפי הזמן.
לז. נוהגין להרבות באכילת פירות האילן בליל וביום ט"ו בשבט, ומשתדלים שיהיו מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל
לח. עדיף לאכול מפירות שגדלו בארץ ישראל ולברך עליהם תחילה אם הם מאותו סוג של פירות חו"ל. \עיין בא"ח מטות ואחרונים\.
לט. יש להקפיד במיוחד ביום זה על הברכות שמברך על הפירות שיהיו כדין, ויהיו בכוונת הלב, כיון שבהם מביא האדם ברכה לפירות האילן.
מ. כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר קודם אם רוצה לאכול ממנו, והחשוב הוא זה הכתוב קרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". ולכן הסדר הוא: לחם לסוגיו, עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת "שהכל", ברכת הריח. אחרי הברכה כנ"ל - אין חשיבות לסדר האכילה.
מא. יתפלל בט"ו בשבט על אתרוג מהודר לסוכות. \עיין לשון חכמים ח"א לח\.
מב. מי שקנה פירות לא מעושרים שחנטו קודם ט"ו בשבט וקנה פירות נוספים שחנטו אחר ט"ו בשבט וגם הם אינם מעושרים - אינו יכול להפריש מפירות אלו על אלו וישאל שאלת חכם.
ט"ו בשבט לגבי מעשרות
א. כל פרי חייב תמיד בתרומה ובמעשר ראשון, וחייב גם במעשר שני ומעשר עני, יש שנים שחייב במעשר שני ויש שנים במעשר עני.
ב. התאריך הקובע לאילן אם פירותיו חייבים במעשר שני או עני, הוא ט"ו בשבט: אילן שפירותיו חנטו לפני ט"ו בשבט מתעשרין כדין השנה שקדמה לה, ואם חנטו אחרי ט"ו בשבט מתעשרין כדין אותה שנה. לדוגמא: שנת תש"ס היא שנת חיוב מעשר עני, ואעפ"כ פרי שחנט בשנת תש"ס לפני ט"ו בשבט - הריהו חייב במעשר שני, כי כל מה שחנט לפני ט"ו בשבט גדל על כחה של השנה החולפת. ואם חנט אחרי ט"ו בשבט - חייב במעשר עני.
ט"ו בשבט לגבי ערלה
א. כל עץ מאכל בשלש השנים הראשונות לנטיעתו - הפירות והגרעינין והקליפות אסורים בהנאה. \שו"ע רצד סע' א\.
ב. שלש שנים אלו אין מונים מיום ליום, אלא אם נטע קדם ט"ז באב, כיון שיש ארבעים וארבעה יום עד ראש השנה, נחשבת לו השנה, משום דארבעה עשר יום המה ימי קליטה, והיותו של העץ שלשים יום בשנה - נחשב לו כשנה ראשונה. ומונים עוד שתי שנים - והפירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט יהיו מותרים אחרי פדיון \נטע רבעי\ ומשנה חמישית ואילך הפירות מותרים גם בלי פדיון.
ג. לדוגמא אם נטע לפני ט"ז אב תשנ"ז, נחשב לו עד ראש השנה תשנ"ח כשנה אחת. בראש שנת תשנ"ט תסתיים שנה שניה, ובראש השנה של תש"ס יסתימו שלוש שנות ערלה. אעפ"כ כל מה שיחנוט לפני ט"ו בשבט תש"ס נחשב עדיין ערלה כחלק משנת תשנ"ט. ומה שיחנוט אחרי ט"ו בשבט תש"ס יהיה נטע רבעי שאפשר לפדותו ולאוכלו. \עיין שו"ע יו"ד רצד סע' ה\.
ד. ואם נטע אחרי ט"ז אב תשנ"ז לא נחשב לשנה ואפילו לא לחודש אלא החשבון מתחיל משנת תשנ"ח - שנה א', תשנ"ט - שנה ב', מראש השנה של תש"ס - מתחילה שנה ג' וכל מה שיחנוט בשנת תשס"א - ערלה. מה שיחנוט מט"ו בשבט תשס"א והלאה - נטע רבעי. ובשנת תשס"ב מט"ו בשבט והלאה הפירות מותרים. נמצא שלפעמים הערלה נחשבת יותר מג' שנים.

לרעך כמוך, רבי יעקב ששון זצ"ל, המוהל הירושלמי - ב אור פניך
סיפר הרב על רבי יעקב ששון ע"ה, שהייתה אשה אחת ענייה בשכונת רוממה, וחכם יעקב, כשהלך לשוק מחנה-יהודה לקנות לעצמו פירות וירקות, היה קונה הכול כפול, על כל קילו שהיה קונה לעצמו, היה קונה קילו גם בשבילה, והיה הולך ברגל ומביא לה סל מלא ועמוס פירות וירקות. זה ממש "ואהבת לרעך כמוך", כזאת צדקה, "כמוך" ממש, מה שקנית לעצמך לקנות גם לה, וללכת ברגל עד לביתה ולתת לה.

בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ – אביהם של ישראל
סיפר ישראל אליסף: כשהייתי בן 12, עברנו לגור ברמת הגולן לשנה. לפני המעבר הגענו לקשת לשבת היכרות עם המושב, וביום שישי לקח אותי חבר מהמקום לראות את כל המושב. בין השאר נכנסנו למטע דובדבנים. אני התלהבתי מאוד מהפרי הזה, ואכלתי עוד ועוד.
בערב שבת הבטן שלי כאבה כל כך, עד שהתפתלתי על הרצפה. המצב החמיר, ובשבת בבוקר לקחו אותי באמבולנס לבית חולים. רופא שבדק אותי אמר שמדובר באפנדציט, ויש לנתח מיד. אבל אבא שלי החליט שהוא לא עושה דבר בלי לשאול את הרב, ולשם כך צריך לחכות שתצא השבת. הרופאים במקום לא הבינו את ההחלטה הזאת של אבי, הרי המצב של הילד לא טוב, אבל אבי לא הקשיב להם ויחד המתנו לצאת השבת. במוצאי השבת התקשר אבי לרב, והרב אמר לא לנתח, אין שום דבר. וכך, למרות הלחץ של הרופא, אבי ביקש להמתין. בבוקר הגיע רופא מומחה יותר, בדק אותי ואמר שאין שום אפנדציט. הוא ביקש שאספר לו מה בדיוק אכלתי, והבין שהדובדבנים הללו היו מלאים בריסוס, ואני חטפתי את כאבי הבטן האלה כעונש על כך שאכלתי פירות לא שטופים…

בשלח

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

הלכות ראש השנה
ערב ראש השנה
תשס"ב
מצורע
פרשת מצורע שבת הגדול- מדברי הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
ניסן תשע"ו
שבעתא דנחמתא
סדר ההפטרות
תשס"ג
עקב
עקב התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל
אב תשע"ו

בשלח

בשלח
ים סוף והרגע שאחרי
הרה"ג דוב ליאור | שבט תשס"ט
40 דק'
בשלח
שירת ישראל
הרב אליהו ברין | ח' שבט תשפ"ה
קרוב אליך
קרוב אליך – בשלח
עלון מספר 589
רבנים שונים | שבט תשפ"ו
בשלח
על יציאת מצרים וקריעת ים סוף
מתוך" קול צופייך" גיליון 391
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | שבט תשס"ז

בשלח

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליקים לבנון
הרב שמואל אליהו
הרב ש. יוסף וייצן
הרב בני אלון
הרב חיים דרוקמן
הרב נחשון רבינשטיין
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
הרב יעקב שפירא

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו