יש צורך בדברי נחמה מעודדים שהסכנות הגשמיות ובעיקר הרוחניות יחלפו, שכל הזוהמה הרוחנית הזאת תעבור ותחלוף. ומי יכול לנחם ניחומים של ממש, ממי אפשר לקבל ניחומים של אמת? לא מבשר ודם, ואפילו לא מגדולים וחכמים שבבני אדם, אלא מה' אלוקי ישראל בלבד
נשאלת השאלה הואיל ובית המקדש עדין עומד בחורבנו, ועם ישראל עדין לא שב בשלמות לארצו, וכל הסיבות לצום תשעה באה בעינן אומדות, עובדה שצמנו והתעננו וקוננו בתשעה באב גם עתה, מה משמעותה של שמחת הנחמה כל עוד לא התגשמה?
באו אנשי כנסת הגדולה, ופתחו את העיניים של הציבור ואמרו - אם לאחר החורבן האיום והנורא, עם ישראל ממשיך עדיין להתקיים, כבשה אחת נשארה בין שבעים זאבים - הן הן נוראותיו וגבורותיו של הקב"ה.
רוב נבואות הנחמה מרוכזות בישעיה בפרקים מ'-ס"ו; הנביא איננו מקדיש את רוב זמנו לתיאור המציאות; בימים הקשים של ימי מנשה מעודד הנביא את העם ומבטיח להם שאחרי העונש תבוא גאולה.
"ותאמר ציון עזבני ה'" - הכוונה היא למצוינים שבעם ישראל; הסתר פנים של ארץ שונה מהסתר פנים של חו"ל; בפרשת עקב מוזכר עניין ברכת המזון; מה המקור לברכת הטוב והמטיב? ומה הקשר לברכת המזון? עם ישראל ייגאל בכוח האמונה.
הקושי להאמין בקביעות השראת השכינה בישראל; הקושי לקבל שאפשר לשכוח החטא ולזכור הזכות כאחד; הקושי לקבל תנחומים לאחר כל הייסורים שעברו; האם אנו מסוגלים לבנות מקדש שתשרה בו שכינה; הרצון לראות את הקב"ה ולא להסתפק בסימני הגאולה.
