ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויצא
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיי שילה בן אביגיל
"ויצא יעקב", יעקב לא בורח אלא יוצא. מכאן מתחילה היציאה מהכוח אל הפועל של יעקב. בשבוע שעבר נפגשנו עם יעקב, הבכור האמיתי, שמתוך כך קיבל את הברכות ולכן, נצרך לצאת. לכאורה מפני עשו, אך באמת זוהי יציאה לברר מדוע הוא הבכור, במה הוא הבכור, ולמה מגיעות לו הברכות. וכשהדבר יתברר, ממילא תהיה לו יכולת לעמוד מול עשו. אם כן, אפשר לומר שבסוף הפרשה תתברר לנו בכורתו ומתוך כך שולח מלאכים לעשו.
יצחק ברך את יעקב לפני יציאתו "ויתן לך את ברכת אברהם" וכפי שאומר הקב"ה לאברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה", כך אומר הקב"ה ליעקב בתחילת הדרך ו"נברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך".
בתחילת הפרשה, יעקב פגש במלאכים אבל בחלום, ובסוף הפרשה התעלה והוא כבר רואה מלאכים, הם נמצאים במציאות בפועל ממש. הוא מתעלה למציאות שהיתה רגילה אצל אברהם אבינו לראות מלאכים (עי' רש"י טז יג).
אם כן, אפשר לומר שביעקב הושלם התהליך שהחל באברהם. מה שאצל אברהם היה דבר תיאורטי, מגמה רוחנית, כאן היא מתחילה לבוא לידי ביטוי בפועל, במישור המעשי, ולכן, לו הוסיף הקב"ה לומר "ובזרעך". אולם בשביל שאותה מגמה תצא לפועל בצורה ראויה, יעקב אבינו צריך להוסיף עוד קומה על גבי אברהם. יעקב אומר לאחר שקם משנתו "אין זה כי אם בית אלהים וכו' והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים". יעקב מדגיש את הבית. ודרשו חז"ל (פסחים פח): "מאי דכתיב: 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב' - לא כאברהם שקראו הר, לא כיצחק כשקראו שדה, אלא כיעקב שקראו בית.
ומבאר הרב (עין איה ברכות ט' רסג): "שורש גדול באומה הישראלית, שכשרון ההתרכזות ותועלתו מוטבע בה במורשה נפלאה, והובררה ביותר ביעקב אבינו ע"ה, שהוא כבר התחיל להתכונן בתור עם נבדל, בבנותו לו בית של שבטי יה עדות לישראל. ואמר "האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים", לא כאברהם שקראו הר ויצחק שקראו שדה, שאינו מובדל במחיצות. אבל הבית מובדלת היא, שמורה על התייחדות האומה הישראלית ברוחניותה, בארץ אשר ד' דורש אותה ". אברהם אבינו עסק בהפצת דבר ה' , בהדגשה שיש כאן עולם רוחני עליון שצריך לעלות אליו, הארץ היא איננה רק מישור, ולכל אדם יש צורך שיעלה בהר ה' ומתוך הבנתו ש"לה' הארץ ומלואה".
ומוסיף הרב (אגרות-הראי"ה, תשמו') שלכן בתקופת האבות עדיין הותרה המצבה כי המצבה מורה על עבודת ה' שגלויה ומחוברת עם כל אוה"ע וכל עוד לא נבחר עם ישראל, היתה עבודת ה' אחת לכל העולם, וזה מה שהיה עושה אברהם אבינו שקרא בשם ה' והיה עוסק להפנות את הלבבות אל הכרה בקב"ה, זוהי בחינת' ההר'. אולם על גביו, צריך לבנות בית, חלוק במחיצות ולכן אומות העולם אומרות שנעלה גם אל הר ה' וגם אל בית יעקב. זוהי המציאות העתידית שתגרום ל"ונברכו בך כל משפחות האדמה".
ומה שלכאורה נראה סתירה בין ההתייחדות בבית פנימה, לעומת ברכת אברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה" מבאר הרב שזו טעות. כי "רק דרך ההתייחדות נוכל להצליח לפעול על האנושות, שההתייחדות הבאה מהכרה שלמה, אינה התייחדות של טמיעה בפרטיות, הבדלות מצד שלא רוצים להיות קשורים לאומות העולם, פחד מההשפעה שלהם עלינו. כי אם התרכזות למען הוסיף כח ההשפעה והתחברות היותר מועילה. על כן, דוקא יאמרו עמים רבים לכו ונלכה אל הר ד' ואל בית אלהי יעקב, גם אל ההר וגם אל הבית. זאת היא תורת החיבור של שתי הקצוות, התכנסות היחיד בגבולו בתור מרכז להכין כח מלא בעד הכלל (עין איה שם).
ומבאר הרב (ע"פ אגרות שם, אוה"ק ח"ב עמ' תמ', אורות עמ' קסט) שהטעם לכך, כי הכללה שאין בה הפרדה, תיצור הכללה גסה, בעלת מכנה משותף נמוך. וממילא הדבר יכול להכהות את הסגולה המיוחדת לישראל, כי אדם יאמר אני אוהב כל מי שהוא אדם, אין הבדל בין יהודי לגוי. וזה יגרום להרס נורא. זוהי תפיסתו של אדום, התפיסה הנוצרית. הוא אינו יודע כי אנו "לב באברים" השונה בתפקודו משאר האיברים, ורק ע"י כך אנו משפיעים. ממילא האהבה שלנו לכל אדם ומתוך כך, ההשפעה שלנו עליהם, היא נגזרת של האהבה שלנו לאומה הישראלית. ובנוסף לכך אומר הרב שההכללה תתמקד בעיקר בכמות עד כמה נשפיע את דעת ה' באנושות וזה יבוא על חשבון האיכות, בהעמדת יחידים המלאים בקדושה ובטהרה.
לכן, על גבי אברהם צריכה להופיע דמותו של יעקב, שעוסק בעיקר בבניית האומה הישראלית פנימה, כדי שמדתו של אברהם תוכל להופיע בצורה מתוקנת. ומבאר הרב שזהו מה שנא' (ישעיה כט כב) "בית יעקב אשר פדה את אברהם". לכן, דווקא אצלו מתרחבת ברכת אברהם עד ל"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" וניתנת לו נחלה בלי מצרים (עי' שבת קיח).
לכן, יעקב אבינו רק מתוך השלב הראשון של "איש תם יושב אהלים", מתוך שלב ההתכנסות, הוא יכול לצאת אל הפועל ולהופיע את בכורתו, שהיא השפעת ישראל על אומות העולם.
כך מבאר הרב את מה שאנו אומרים בתפילה - "עדת יעקב בנך בכורך": "כנסת ישראל היא קבועה בקדושתה בתור עדה פועלת בעולם, עד שמימי יעקב, שנקבע בזרעו החותם המיוחד של האומה, בהבדלתה מכל העמים, נקבע בה גם כן, תכונת הבכורה. ועל פי עצת ה' זאת היתה, שהבכורה של עשו תהיה מוסבה ליעקב, וזה היה לאות, שישראל יהיה הבכור בין העמים כולם, והבכורה היא תכונה, שמחיבת להיות משפיע ופועל פעולה חינוכית על יתר הבנים והבנות, שבאים אחריו, כמו כן הונח בישראל כוח זה של הפעלה לטובה ולקדושה על כל העמים". דווקא בהבנה של הצורך בהבדלה נקבעת בנו הבכורה, היכולת להשפיע בצורה נכונה.
עם ישראל נבחר להיות בכורו של מי שאמר והיה העולם, "בני בכורי ישראל", להיות זה שמשפיע על אומות העולם. כי הוא יודע שיכולתו להצליח להשפיע הוא מתוך התבדלותו. עם ישראל הוא כביכול איש כפול, כבכור היורש כפול, שיש בו היכולת לחבר בין ההתעסקות בבניין פנימה שלא יעמוד בסתירה ליכולת ההשפעה החוצה. לכן, יעקב אבינו זקוק לשתי נשים, לאה ורחל, אחת פנימית ואחת חיצונית, 'עלמא דאיתכסיא' ו'עלמא דאיתגליא' (זוהר ח"ב כט:).
וכאשר מתבררת ליעקב היותו "עם לבדד (ישכון)", דווקא ע"י בני לבן ששונאים אותו, ושרחל ולאה אומרות ש"נכריות נחשבנו" למרות פעולתן בבית אביהן, מתבררת הייחודיות שלנו. כי כדי שנצליח לפעול עליהן אנו זקוקים לחזור לארץ לאותה הבדלה, כי ללא ההבדלה דווקא נוצרת שנאה. ממילא נגמר הבירור של צורת הופעת הבכוריות שלנו, ואז יעקב יוצא לדרך.
לכן, בסוף הפרשה, כאשר יעקב מגיע לבחינת, "יעקב אשר פדה את אברהם", הוא כבר זוכה לראות מלאכים כמו בבית אברהם. ושם מתקבצים מלאכי ארץ-ישראל וחו"ל ביחד. ומסביר הרב (עין איה שם) שזה בא להורות שאין סתירה בין ארץ ישראל לחו"ל, איננו חוזרים עתה רק לחיים של א"י ויוצאים מהגלות, אלא מחברים בין הקצוות, התכנסות האומה בתור כוח להשפיע על הכלל, על חו"ל, "על כן, ליעקב נזדמנו לו במקום אחד מלאכי ארץ-ישראל ומלאכי חו"ל, ואותו המקום המיוחד, נעשה לו ראוי לקראו בשם לזכר עולם מחנים. ארץ-ישראל, המרכז, תתן כוח גם לחו"ל".לכן מובן מדוע שולח יעקב לעשיו מלאכים מזה ומזה. להראות לו שהוא הוא באמת הבכור. כאן מסתיימת פרשת "ויצא", בקריאת השם מחניים מסתיימת היציאה לפועל של יעקב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
