^ 1.בשולחן ערוך (או"ח תפז, א) פסק שאם טעה וחתם "מקדש השבת" ביום טוב, וחזר תוך כדי דיבור - יצא. וכתב המגן אברהם (שם ס"ק א) על מה שכתב השולחן ערוך "חזר", ש"חזר ואמר 'מקדש ישראל והזמנים'". מדברי המגן אברהם דייק בפרי מגדים שאם חזר ואמר רק "ישראל והזמנים" אינו כלום, שכן נמצא שאמר "מקדש השבת ישראל והזמנים", והרי היום אינו שבת. מפורש בדבריו שהחתימה "מקדש השבת וישראל והזמנים" ביום טוב שאינו שבת אינה מועילה. וראה בספר אשי ישראל (מב, ט) שכתב על פי דברי הפרי מגדים הללו כדברינו.
היה מקום לומר שלמרות שהזכיר שבת בחתימה יצא, אף על פי שלא היה שבת, וזאת משני נימוקים:
א. מכיוון שבגוף הברכה הזכיר את עניינו של היום די בכך, ואף שאם חתם רק "מקדש השבת" - יצא.
ב. אין במה שהוסיף בחתימה "השבת" כדי לגרוע מן הברכה, שכן הזכיר בחתימה גם את קדושת ישראל והזמנים.
א. בשולחן ערוך (או"ח רסח, ד) פסק שמי שהתפלל תפילת עמידה של יום חול בשבת, והזכיר בה את השבת, אף על פי שלא קבע בה ברכה מיוחדת לשבת - יצא. משמע לכאורה שדי בכך שמזכיר בעיקר התפילה את עניינו של היום כדי שייצא, אף שלא חתם כראוי. מדברי המחבר הללו הסיק המגן אברהם (סי' תפז ס"ק ב) שגם ביום טוב אם כלל בברכתו את עניינו של היום יצא, אף על פי שלא חתם "מקדש ישראל והזמנים" אלא חתם "מקדש השבת". המגן אברהם הוסיף שגם יום טוב נקרא 'שבת', ולכן בוודאי שיוצא בנדון זה.
אמנם בסי' רסח (ס"ק ה) תמה המגן אברהם על דברי השולחן ערוך בעניין תפילת עמידה בשבת, וכתב שבשולחן ערוך בסי' תפז (שם) סותר את עצמו. שכן שם כתב שהטועה בתפילת יום טוב וסיים "מקדש השבת" צריך לחזור תוך כדי דיבור על מנת לצאת ידי חובה. ולמרות שבסי' תפז כתב המגן אברהם שהשולחן ערוך דיבר במקרה שלא הזכיר את עניין היום בגוף הברכות, הרי שלא כתב המגן אברהם כך בפירושו על סי' רסח.
אחרונים רבים העירו על הסתירה לכאורה בדברי המגן אברהם. וכתב במחצית השקל (סי' תפז) שדברי המגן אברהם בסי' רסח הם העיקר, דהיינו שהכל הולך אחר החיתום ואם לא הזכיר מעניינו של יום בחיתום לא יצא, גם אם הזכיר את עניין היום בגוף הברכה. כך הבין מחצית השקל גם בדברי המגן אברהם בסי' תפז, שכן המגן אברהם הקשה שם כיצד יוצא ידי חובה רק משום שהזכיר את עניינו של יום בגוף הברכה, והלא זה סותר את הכלל שהכל הולך אחר החיתום, ותירץ המגן אברהם שמעיקר הדין גם בתפילת השבת ישנן י"ח ברכות, אלא שמפני כבוד השבת לא הטריחו חכמים להאריך בתפילה. לכן אף על פי שהחיתום היה של חול - חתם כמטבע שטבעו חכמים, והצורך בהזכרת השבת התממש במה שהזכיר את היום בגוף הברכות. וכתב על זה מחצית השקל שתירוצו של המגן אברהם מבאר את דברי השולחן ערוך בסי' רפח לגבי שבת, אך אין בו כדי לתרץ את הקושיה על חתימה בלשון "מקדש השבת" ביום טוב, ומכאן שהמגן אברהם חזר בו ממה שכתב בתחילה, ולדעתו הכל הולך אחר החיתום, והחותם בלשון "מקדש השבת" ביום טוב לא יצא גם אם הזכיר את עניין היום בגוף הברכה.
לדברי מחצית השקל מצטרפים אחרונים רבים שחלקו על המגן אברהם. אליה רבה (שם סי' רסח ס"ק ז) והפרי חדש (שם סי' תפז ס"ק ב), וכך פסקו המשנה ברורה (סי' תפז ס"ק ד) וערוך השולחן (שם תפז, ד). ותירצו האחרונים כפי שכתב מחצית השקל שיש לחלק בין י"ח ברכות בשבת לבין חיתום שאינו בכלל מטבע שתקנו חכמים, כגון של יום טוב בשבת וכיו"ב.
עולה שאין לסמוך למעשה על דברי המגן אברהם בסי' תפז, ואם חתם בשל שבת ביום טוב - לא יצא, גם אם הזכיר את עניינו של יום טוב בגוף הברכה.
ב. בשולחן ערוך (או"ח קח, יב) פסק ש"הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסקה". לכאורה לפי זה לא גרע מה שהזכיר גם שבת בחתימת ברכת היום של יום טוב. אמנם כתב במחצית השקל (שם סי' תפז) שאין ללמוד מדברי השולחן ערוך הללו על שינוי בחתימה, שכן שינוי בחתימה מהווה שינוי ממטבע שטבעו חכמים, והכל הולך אחר החיתום.
אמנם במחצית השקל לא התייחס למקרה דנן, אלא למקרה שבו עקר לחלוטין את החתימה, ושמא כאן הדין שונה, שסוף סוף הזכיר גם 'ישראל והזמנים', ובפרט לאור מה שכתב המגן אברהם (שם ס"ק ב) שלשון 'שבת' שייכת גם ביום טוב, כמובא לעיל.
ובשו"ת אוהב משפט (או"ח סי' יא) דן אם התפלל מוסף של שבת רגילה ואמר בטעות "אתה יצרת" וחתם בשל שבת וראש חודש, וכתב שם שיש להוכיח מדברי השולחן ערוך (סי' קח וסי' רט, ב) שתוספת שבח בברכה אינה גורעת ממנה, והוא הדין בחיתום, כמו שכתב בשולחן ערוך (או"ח רט, ב) אם ברך "בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו" על יין, שיצא, והביא בשם הפוסקים שכתבו שכך הדין לגבי החותם בשבת חול המועד בשל שבת ויום טוב, שיצא ידי חובתו, ולפי זה הוא הדין כאן, שיצא ידי חובה אף על פי שהזכיר גם של שבת בחתימת ברכת היום של יום טוב שאינו שבת.
לדעת מו"ר הגרנ"א רבינוביץ ניתן למצוא גם בדברי ר' עקיבא איגר בגליון הש"ס (ברכות יב ע"א, על תוד"ה לא) סמך לומר שבדיעבד יצא. ר' עקיבא איגר נוטה לומר שהמברך 'בורא פרי העץ' על משקה שברכתו 'בורא פרי הגפן' יצא בדיעבד, מכיוון שגם משקה מן הגפן הוא בכלל פרי העץ, וכן ציין לשו"ת גינת ורדים (או"ח סי' יט) שהורה כך למעשה. לאור מה שכתב המגן אברהם שגם יום טוב נקרא שבת, אפשר אולי להסיק מדברי ר' עקיבא איגר שגם בנדון דידן בדיעבד יצא ידי חובה.
ברם לפי זה נמצא שחתימה בלשון 'מקדש השבת' מועילה בדיעבד כאילו חתם 'מקדש ישראל והזמנים', ולזה בוודאי שלא הסכימו הפוסקים, וכמובא בשולחן ערוך (או"ח תפז, א) כנ"ל.
אמנם אפשר לדחות את דיוקו של הפרי מגדים, מפני שייתכן שכוונת המגן אברהם היא שלכתחילה יש לחזור ולומר "מקדש ישראל והזמנים", שכן לכתחילה אין להזכיר של שבת ביום טוב, אך בדיעבד אם חזר ותיקן בהוספת "ישראל והזמנים" בלבד יצא ידי חובה, ובפרט על פי האמור במגן אברהם שלשון 'שבת' שייכת גם לגבי יום טוב. אמנם דברי המגן אברהם נאמרו בלשון דיעבד, כלשון השולחן ערוך, ויותר מדויק לומר שסבר כי גם בדיעבד לא יצא, אך על כל פנים נראה שיש מקום לחולק לחלוק.
למעשה, למרות שיש צדדים לכאן ולכאן, יש לחזור וכפי שמבואר בדברי הפרי מגדים שפתחנו בהם.