^ 1. המכשיר פותח על ידי תלמידים מישיבת "תורה ומדע" שעל יד מכון לב בירושלים.
^ 2. הסכמת הפוסקים היא שיש איסור בהפעלת מכשירים חשמליים בשבת, ברם, נחלקו הפוסקים במהות האיסור וממילא בשאלה אם בכל מכשיר חשמלי בכלל, ובכל תאורה חשמלית בפרט, יש איסור תורה או שבחלק מהמכשירים אין אלא איסור דרבנן (ובאופנים מסוימים אולי אף אין איסור כלל).
האיסורים שמדאורייתא שדנו בהם הפוסקים בהקשר זה הם: מבעיר ומכבה; מבשל; בונה וסותר ומכה בפטיש.
מלבדם דנו באיסורי דרבנן כגון מוליד, עובדין דחול ומונחים קרובים אליו כמו זילותא דשבת.
יש לקחת בחשבון כי חלק מהאיסורים שדנו בהם הפוסקים נוגע רק למכשירים שיש בהם חוט להט או גוף חימום שמתלהט ומתאדם.
איסור מבעיר (ומכבה), או מבשל:
רוב הפוסקים נקטו שאיסורים אלה קיימים בהפעלת מכשירים חשמליים – לפחות באלה מהם שיש בהם חוט להט או גוף חימום (אלא שיש יחידים ובראשם המהרש"ם בחלק ב סוף סימן רמז [הראשון] שהסתפקו בזה). לעניין איסור מבעיר יש שנקטוהו משום שראו את החוט המתלהט כאש לכל דבר ועניין, ויש שנקטו שאין זו אש אבל מדובר בגחלת של מתכת שיצירתה עשויה להיחשב תולדת מבעיר או מבשל (על פי דברי הרמב"ם והראב"ד – הלכות שבת פרק ט הלכה ו ופרק יב הלכה א):
הבית יצחק (יו"ד א סימן קכ) נקט ש'שלהבת עלקטרית' דינה כאש לכל דבר ועניין, בישול בה דינו כבישול באש (הן לעניין שבת הן לעניין בשר בחלב וכו') ואפילו כיבויה הוא ככיבוי אש ואינה כגחלת של מתכת שכיבויה אסור רק מדרבנן. אכן לא הוזכר בדבריו בפירוש איסור מבעיר בהדלקת החשמל, אך הדבר עולה מדבריו האמורים בבירור ונראה שלא הזכירו משום שהיה פשוט לו (ולא הוצרך אלא לחידושו ש'אש' זו אש גמורה היא וחמורה משלהבת של מתכת כנ"ל). על דבריו חזר בקצרה גם בתשובה נוספת (חלק ב סימן לא, וראה להלן).כסברתו נקט גם האחיעזר (חלק ג סימן ס).
החזון איש (אורח חיים סימן נ אות ט) נקט שאם חוט המתכת (חוט להט, גוף חימום) 'נעשה גחלת', 'אפשר' שחייבים עליו משום מבעיר לדעת הרמב"ם, (ואף אם לא הגיע לכך אם מכל מקום הגיע לחום של יד סולדת בו, נקט שיש בו משום מבשל לדעת הראב"ד – ואולי גם לדעת הרמב"ם, אלא שהתלבט שמא לעניין זה הוא נחשב רק כפסיק רישא ודן אם נחשב פסיק רישא דניחא ליה או דלא ניחא ליה), אך לעניין ניצוצות נקט שאין בהם משום מבעיר (אלא משום שבות של מוליד).
ולעניין זה של מבשל עיינו גם במשפטי עוזיאל (הנ"ל חלק א או"ח סימן יט פרק ג בדבריו שבסעיף ג, שמהם משמע שבשבת אכן יש לאסור אף מטעם זה אלא שביום טוב מותר). ועיינו שם עוד (בדבריו בתחילת פרק ב) שנראה שנקט שעצם חימום החוט ועשייתו גחלת אינו אלא מבשל ולא מבעיר. נעיר כי מדבריו במקומות האחרים, שבהם נקט מלאכת הבערה, נראה כי הם בנויים על ההנחה השגויה שיש בחוטי החשמל אש שהיא המאירה ואף המחממת את החוט, ולא שהפך הוא הנכון שחימומו של החוט הוא שיוצר גם את האור הבוקע ממנו.
הגרש"ז אויערבאך נקט אף הוא שהדלקת חוט להט אסורה מטעמים אלה. ספרו מאורי אש בנוי בעיקרו על הנחה זו, שהוא דן בפרטיה, וכלל דבריו שם נוטים לראות בכך אש ממש, אך מכל מקום העלה גם את הסברות שאין זו אש אלא 'גחלת של מתכת' שעשייתה היא תולדת -מבעיר (ולא אב המלאכה שבו) או מבשל (ראה בדיונו שם בסוף פרק ב על העדר שלהבת בנורה חשמלית, ונראה שרצונו לומר שלמרות זאת היא אש ממש, בדבריו בפרק ד שבהם דן אם יש מקום לומר שאין זו אש כיוון שאינה מכלה [וצידד שאין לומר כן], ובדיונו בפרק ה ענף א אם יש מקום לברך על אור זה בורא מאורי האש, שבתוכו העלה גם את הטענה שמא אין זו אש, אך מאידך גיסא שם בענף ב בדיון אם יש מקום לצאת בו ידי חובת הדלקת נר חנוכה – היוצא מנקודת ההנחה שמדובר באש ממש). את משנתו זו שנה גם במנחת שלמה (בעיקר בחלק א סימן יב).
מכל מקום לגבי מכשיר חשמלי שאין בו חוט להט או גוף חימום המתאדם ומתלהט ביאר הגרש"ז שאין כל מקום לחשש מבעיר (ומאותו טעם אף לא מבשל. ראה מנחת שלמה חלק א סימן ט שביאר שמי שחששו בזה למבעיר לא ידעו מהו הזרם החשמלי וטעו לחשוב שהוא כשלעצמו אש), ואף לניצוצות הנוצרים בעת החיבור החשמלי אין לחוש (ראה שם בסימן י אות ז, וראה עוד באריכות במאמרו שנדפס ב"מאורי אש השלם" חלק ב שער ג סימן ו).
הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סימן כז) הסיק אף הוא שלשיטת רש"י והרמב"ם יש בשימוש בחשמל (בחוט להט או גוף חימום) תולדת מבעיר ולשיטת הראב"ד יש לומר שחייב משום מבשל, אך יותר נראה שאף הראב"ד מודה שבענייננו יש גם משום מבעיר.
הציץ אליעזר (חלק א סימן כ פרק ו אותיות א–ט) אף הוא האריך לבאר שיש בהדלקה זו חיוב משום מבעיר, ולדעתו (שם פרק א אות טו) צידד שאף ביצירת ניצוץ חשמלי קיים איסור זה (אלא שבחלק ז סימן י אות ג הביא ש"כמה פוסקים" סוברים שאין בזה משום מבעיר, ולא כתב בהחלטיות שלא כדעתם).
ועיינו עוד במנחת יצחק (חלק ב סימן יז וסימן יח, חלק ג סימן לח אותיות ה–ט, דבריו שם הם אף במכשיר שאין בו חוט להט או גוף חימום), וכן עיינו ביביע אומר (חלק א אורח חיים סימן יט, חלק ה אורח חיים סימן כז אות ד, חלק ט אורח חיים סימן קח אות קפו).
בונה וסותר או מכה בפטיש:
החזון איש (שם) אסר כל יצירת מעגל חשמלי (גם כשאין בו חוט להט או גוף חימום ואין בו משום מבעיר או מבשל) משום בונה (ואת פתיחת המעגל החשמלי – משום סותר) או תיקון מנא שהוא תולדת מכה בפטיש, ובהתכתבות עם הגרש"ז אויערבך (הובאו דבריו במנחת שלמה חלק א סימן יא וכן חלק ב סימן כה) ביאר שבסגירת המעגל החשמלי הנעשית על ידי חיבור חוט החשמל לברזל ישנם שני טעמים לאיסור – א. 'הרכב הפרקים זה עם זה' – חיבור שני חלקי המפסק יחדיו על ידי זרם החשמל, בזמן שאחד מהם מחובר למקור כוח. ב. 'תיקון החוט עצמו ממות לחיים' – שהעברת החשמל מתקנת את הדבר בו היא עוברת וגורמת לו לפעול. גם הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל חלק א אורח חיים סימן יג וחלק ג או"ח סימן לו אות ב) צידד בסברא שיש בהפעלת מכשיר חשמלי משום תיקון מנא – מכה בפטיש (ועיינו שם מה שכתב להשיב על דברי הגרש"ז). הציץ אליעזר (חלק ו סימן ו) גם הוא אסר משום תיקון מנא (מכה בפטיש), שהרי ללא זרם החשמל "הרי היה חסר עד כה בגוף של המכונה הדבר החי הנושא אותה, היינו הזרם החשמלי, ולכן אין לך גמר ותיקון כלי גדול מזה...", וכן הביא את דברי החזון איש לגבי בונה. אף המנחת יצחק (חלק ג סימן לח אות טו) צידד שיש ביצירת מעגל חשמלי משום מתקן מנא וקרוב הדבר שאף משום בונה וכדעת החזון איש. וכך צידד גם הגרב"צ אבא שאול (שו"ת אור לציון חלק ב פרק מא – דינים שונים בענייני חשמל, אות א, והחמיר שם שאף פעולה המאפשרת יצירת מעגל חשמלי, כגון הרמת המתג בשעה שהזרם החשמלי מופסק על ידי שעון שבת, בכלל בונה היא).
לעומת זאת הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה שם) הקשה על דברי החזון איש שהרי מצד סגירת המעגל אינו יוצר כלי, שהרי הכלי כבר נבנה ונשלם מזמן, והוא עכשיו רק מאפשר לאלקטרונים לעבור בחוטי החשמל, כמו צינור מים וגז המאפשרים למים וגז לעבור בתוכם. עוד הוסיף וביאר שכיוון שדרך השימוש שמכשיר חשמלי כך היא שלעיתים מפעילים אותו ולעיתים מפסיקים את פעולתו ואת הזרם החשמלי, הרי שאין כאן בנייה אלא רק שימוש בכלי, כשם שפתיחת וסגירת דלת או מכסה אינם בנייה וסתירה של הבית או הכלי אלא שימוש בו. וכעין זה העיר (כבר במאורי אש פרק ב, ובהערות בסוף הספר – ביחס לדברי החזו"א) שמטעם זה גם אין לראות בכך תיקון מנא.
ראוי לציין שהחזון איש השיב, כמובא שם, שאין לדמות פתיחת וסגירה של דלת ליצירת ופירוק מעגל חשמלי שכן בדלת או מכסה – זהו שימושו של הבית או הכלי: בית שלעולם סגור הוא אינו ראוי לשימוש וזה שלעולם פתוח – שימושו לקוי, עצם האפשרות לפתיחת וסגירה היא שלמותו של הבית, והפתיחה והסגירה עצמן – שימוש בו. מה שאין כן מכשיר חשמלי שבעת שהוא כבוי אין הוא משמש למאומה.
ויש להעיר שהחזון איש עצמו, בדונו בשימוש במטריה בשבת (שם סימן נב אות ו), כתב אין בפתיחתה איסור תורה כיוון ששימוש הוא, כתשמיש דלת, ולא בנייה או עשיית אוהל האסורה מן התורה. ולכאורה קשה להבין מה החילוק בין שני הנידונים שהרי מטריה סגורה אינה משמשת למאומה, ממש כמו מכשיר חשמלי כבוי.
גם ביביע אומר (חלק ט או"ח סימן קח אותיות קפה–קפו) פסק שאין בחשמל משום בונה.
זו לכאורה גם הנחתם של כל הפוסקים שהזכירו איסורים אחרים (מהם – רק איסורים דרבנן) ולא דנו משום בונה, אף שאם אכן יש ביצירת מעגל חשמלי משום בונה הרי שאין מקום לחלק בין מכשירים שיש בהם התלהטות של החוט לאחרים.
מוליד:
הבית יצחק (יורה דעה ב, מפתחות לסימן לא) אסר יצירת מעגל חשמלי גם משום מוליד – על פי הגמרא (ביצה כג ע"א) שאסרה לתת כוס מבושם על בגד, מכיוון שמוליד ריח בבגד. כך גם המוליד כוח חשמלי נחשב מוליד, ומטעם זה אסר אף עשיית מי סודה כיוון שמוליד תרכובת כימית. בצל"ח החדש (קונטרס אחרון לסימן א) הקשה על כך שהרי לא מצינו איסור מוליד אלא בדבר הניכר באחד מחמשת החושים.
הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה חלק א סימן ט) הקשה על דברי הבית יצחק (מעין טענתו גם לעניין בונה) שדבר שכך הוא דרך שימושו, לחברו ולנתקו תדיר, לא שייך בו איסור מוליד, ועוד שקשה לחדש איסור מוליד שלא נזכר בש"ס. אך בסיום דבריו כתב "אך מה אעשה שכבר הורה זקן".
יש להעיר שהחזון איש (או"ח סימן נ אות ט הנ"ל) הסובר שבניצוצות אין משום מבעיר נקט שיש בהם שבות של 'מוציא את האור מן העצים' (האסור גם ביום טוב שהבערה מותרת בו מצד עצמה) שהוא מוליד.
כך נראה גם מהחלקת יעקב שבכמה תשובות (סימנים עג, עח, פב, קיט) דן באיסור מוליד שבאור החשמל או אף בניצוצות, ובאף אחת מהן לא דן את עצם יצירת הזרם החשמלי כמוליד.
ועיינו עוד במשנה שכיר (או"ח סימן קיז) שכתב שיש בהולדת הזרם איסור מוליד, אלא שמדבריו שם נראה שהבין (כמו שהבינו עוד פוסקים מחוסר הכרת המציאות) שהזרם החשמלי הוא אש, ואפשר שאין להביא ראיה מדבריו לאסור יצירת זרם חשמלי (ללא חוט להט), שאינו אש, משום מוליד.
נעיר עוד שבפשטות איסור מוליד – איסור דרבנן הוא, אבל דעת הט"ז (או"ח סימן תקב ס"ק א) שבהולדת אש חדשה ביו"ט (שמלאכת הבערה הותרה בו ובפשטות איסורה של יצירת אש חדשה הוא משום מוליד) יש איסור מן התורה.
והכתב סופר (או"ח סימן סז) כתב להוכיח שכך גם דעת הרשב"א.
הט"ז לא ביאר אם כוונתו שבאופן זה לא הותרה הבערה ולכן האיסור הוא מן התורה – ולפי זה לוקין עליו, וחידוש גדול הוא שאותה מלאכה עצמה הנעשית ביום טוב לצורך אוכל נפש תהיה אסורה מן התורה באופן אחד ומותרת באופן אחר, או שמצד מלאכת הבערה אכן אין איסור אלא שהולדת דבר חדש עצמה היא איסור תורה (ולכאורה אינה לאו, שהרי אין זו מלאכה מל"ט אבות מלאכות, אלא איסור הכלול בעשה של שביתה בשבת וביום טוב, כעין יסודם של הרמב"ן בויקרא כג, כד והריטב"א בראש השנה לב, ב שחיוב שביתה עשוי לכלול דברים שאינם מלאכה). ובשבט הלוי (חלק ג סימן צז) צידד ששאיסור זה הוא משום מלאכת מכה בפטיש.
ואף שבמוליד ריח וכדומה לא מצאנו סברה זו – שונה היא הולדת אש שהיא יצירת דבר חדש לגמרי מהולדת ריח שעניינה הטבעת ריח קיים בבגד וכדומה (וכן שונה היא מריסוק קרח למים, שאיסורו להרבה דעות מטעם מוליד – וכך כתב גם הט"ז גופו באו"ח סימן שכ ס"ק ז – ומשמע שאסור מדרבנן בלבד, שהרי המים קיימים הם, הקרח עצמו – מים הוא, אלא ששינוי מצב הצבירה שלהם 'נראה' כיצירה של דבר חדש).
ועיינו בעניין זה עוד בדברי הכתב סופר הנ"ל ובדברי הגרש"ז במאורי אש (פרק א) שבהם צידד שהאיסור אליבא דהט"ז הוא משום הבערה והאריך גם להשיג על דברי הכתב סופר. (ובמהדורת "מאורי אש השלם" פרק א ענף א הובא בתוספת אורה אות ה משא ומתן בין הגרש"ז לדודו הג"ר אהרן פרוש שרצה אף הוא לומר שהאיסור דאורייתא שבמוליד הוא משום מכה בפטיש).
עוד עיינו לעניין זה בשו"ת צפנת פענח (שבעריכת הרב כשר, סימן קו) שכתב שהדלקת חשמל אסורה ביום טוב מן התורה משום ש'המצאת דבר חדש' היא בכלל "לא תעשה כל מלאכה" וציין מלבד סוגיות העוסקות במוליד (שבהם האיסור דרבנן) לסוגיה בפסחים (מז, ב) שממנה עולה ששימוש בדבר שאינו מוכן מוגדר מוקצה מן התורה
לסברה שהאיסור דאורייתא (אליבא דשיטות אלה) שביצירת אש חדשה ביום טוב הוא משום מבעיר אין כמובן יסוד לומר שיצירת זרם או אור שאינו אש יהיה איסור דאורייתא זה (אלא שעדיין ייתכן שיהיה אסור משום מוליד מדרבנן, כנ"ל), אך לסברה שהוא איסור בפני עצמו או איסור משום מכה בפטיש יש מקום לומר שאף יצירת אור שאינו בגדר אש תיכלל באיסור מוליד שמדאורייתא.
עובדין דחול:
כמה מהפוסקים דנו במכשירים חשמליים מסוימים בשאלה של עובדין דחול (בבית יצחק במפתחות; ציץ אליעזר חלק יח סוף סימן יב; באר משה חלק ו קונטרס עלקטריק חלק א סימן פב).
מלבדם יש שנקטו ככלל שכל הפעלה של מכשיר חשמלי באשר הוא נכללת באיסור זה, אף אם לא תהיה כרוכה בשום מלאכה – כך נראה מדברי הגרחי"ל אויערבאך בהערותיו על מאורי אש (נדפסו שם בסוף הספר), וראה בעניין זה בתשובתו של הרב עוזיאל (הובאה במאמר "הרבנות הראשית על משמרת השבת" – בקובץ "סיני" קכט – קל, תשס"ב עמ' רצא. ראה גם משפטי עוזיאל חלק א סימן כז וחלק ג סימן לב; פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן יז; שבות יצחק חלק ו עמ' קלט בשם הגרי"ש אלישיב).
ראויים לציון בהקשר זה דברי הגריא"ה הרצוג (היכל יצחק סימן לג, במהדורת 'פסקים וכתבים' א סימן נח) שסתם ולא פירש "הנחנו ליסוד שהדלקת חשמל אסור בשבת מן התורה", ובמקום אחר (פסקים וכתבים ב סימן סז) גילה את דעתו על היחס לשימוש בחשמל גם כשלכאורה אין בו איסור ברור מן התורה (ואולי אף לא איסור מדרבנן מלבד האמור להלן שהוא הוא עובדין דחול) ואולי גם רמז מדוע נמנע מלפרט ולא דן בטעמו של דבר, וזו לשונו: "נניח שכן הוא ושלפי המצאתו לא יהא בסידור זה אלא גרמא הרי אי אפשר להורות לרבים שיעשו סידור זה ולהתיר להם איסור דרבנן כדי שלא יעברו על איסור דאורייתא. ועל כן חלילה לפרסם שום דבר בזה. ובכלל חשמל זהו ענין מסוכן שהרי התעשייה כולה היום על ידי חשמל ואם יוודע ברבים שאין זה אלא איסור דרבנן מי יודע מה יצא מזה בפרט בשעה שיש צורך גדול בתפוקה כבר הורה לנו הנסיון מה יוצא מפרסום שדבר פלוני או פלוני רק איסור מדרבנן, הרב... קלקל כבר הרבה ע"י מאמרו..."
מן הכלל אל הפרט:
בענייננו מדובר במכשיר חשמלי הפועל כבר אלא שמשנים בו את עוצמת האור על ידי שינוי בעוצמת הזרם החשמלי. כמו כן האור אינו אור של נורת להט אלא של נורת LED שאין בה משום מבעיר או מבשל, שאין בה חוט שמתלהט או מתלבן. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך י"ח, עמ' קעד–קעה, וכן במאמרו של הרב ישראל רוזן, תחומין כ"ו עמ' 83–99. וראה במאמרו של הרב ד"ר דרור פיקסלר, הדלקת נורות לד בשבת, המעין נא, ג תשע"א עמ' 34-24.
בשימוש בפנס זה אין אפילו ניצוצות, כיוון שהיווצרם של הללו הוא רק בעת החיבור לזרם החשמל או הניתוק ממנו.
אשר לסוגיית בונה וסותר, מכה בפטיש ומוליד:
פוסקי זמננו הקלו במצבים שונים לגבי שינוי זרם חשמלי, כמו לגבי שימוש בשבת במכשיר שמיעה - ראה מנחת שלמה (חלק א סימן ט אות ב וסוף סימן יב) ציץ אליעזר (חלק ו סימן ו) ויביע אומר (חלק א או"ח סימן יט) וכך שמירת שבת כהלכתה (לד, כח). ואומנם חלק מהפוסקים שדנו בכך לא דנו אלא בשינוי הזרם הנוצר על ידי הקול הנקלט במכשיר זה (וכמו כן בטלפון ומיקרופון) שאינו תוצר של מעשה בידיים וגם אינו מתקיים אלא מוגבר ונחלש לסירוגין. אך הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה שם ושמירת שבת כהלכתה שם בשמו לעניין ויסות עוצמת הקול במכשיר שמיעה) ביאר שגם הגברת עוצמת הזרם בידיים אין בה משום מוליד. וטעם הדבר כיוון שהגמרא (ביצה שם) מחלקת בין מוליד ריח שאסור לבין הוספת ריח המותרת, ולכן התירו למלול עשבים, כיוון שהריח כבר קיים בעשב, והמלילה רק מוסיפה על הריח הקיים. וממילא הוא הדין לעניין החשש לאיסור מוליד בשימוש בחשמל, אם הזרם כבר קיים אין איסור בשינוי הזרם. וראה פירוט במאמרו של הרב ישראל רוזן ('שינוי זרם חשמלי בשבת – עיקרון הלכטכני ויישומיו', תחומין כו עמ' 86-87) שמדגיש בהקשר זה את הערת הגרש"ז: "כדי שמשהו ייחשב 'שינוי זרם', צריך שבמצב ההתחלתי יהיה זרם המורגש בחושי בני אדם, ולא מספיק זרם הניכר רק במיכשור מעבדתי". הפנס המדובר עומד בדרישה זו, שכן גם במצב המינימום של הזרם – הנורה הדולקת ניכרת בחוש האדם.
לעניין איסור בונה ביאר הגר"ש ישראלי (הובאו דבריו בתחומין ח' עמ' 47–48) שהחזון איש שאסר שימוש בחשמל בשבת משום בונה, היינו רק יצירת המעגל החשמלי, ולכן במקרה שהזרם קיים כל הזמן, והמעגל החשמלי קבוע ועומד, אין בהגברת המתח משום יצירת מעגל חשמלי, ולכן אף לשיטת החזון איש אין במקרה זה משום בונה. יש להוסיף שגם לטעמו השני של החזון איש, 'תיקון החוט עצמו ממות לחיים', אינה שייכת במקרה זה מכיוון שכבר יש זרם שזורם, והפנס אינו דומם לגמרי, ושינוי הזרם אינו יוצר 'ממות לחיים'. גם הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה שם) צידד ש"יתכן שאף אם ננקוט כדעת החזו"א דסגירת מעגל חשיב בונה ופתיחתו כסותר, מ"מ בנד"ד שהוא רק מוסיף זרם או ממעט זרם אפשר דאינו חשיב לא בונה ולא סותר".
בנידון כאן ישנם מרכיבים נוספים שמצטרפים להתיר: 1. אין אפשרות לכבות את המכשיר בשבת, – ראה ישכיל עבדי ח"ה או"ח ס' ל"ח שאסר שימוש במכשיר שמיעה בשבת אף אם הוא דולק מלפני שבת, בעיקר מכיוון שיש בו כפתור שמדליק ומכבה את המכשיר, ובענייננו מסתבר אפוא שיודה שאין איסור בדבר. 2. שינוי הזרם נעשה באמצעות נגד משתנה (פוטנציומר), ולא באמצעות תוספת התנגדות ולכן בעיית בונה פחות קיימת כאן אף אם יהיה מי שיפקפק בהנחה שתוספת זרם לעולם אינה בונה (והרי הגרש"ז כתב לגבי סברתו בעניינה רק "ייתכן"). אחת הבעיות בבונה היא 'הרכב הפרקים זה עם זה' (ראה לעיל הערה 1 בדברי החזון איש), ואילו נגד משתנה הוא רכיב חשמלי, שתפקידו להתנגד למעבר זרם חשמלי דרכו, וערך ההתנגדות שלו נמדד ב'אוהם' כמו בנגד קבוע, אך ייחודו בכך, שהתנגדותו לא קבועה אלא נעה בתחום מסוים. כך שבעת השימוש בו לשינוי זרם החשמל לא מתווסף רכיב חדש למערכת.
כמו כן בענייננו המכשיר פועל באמצעות סוללה – הגר"ש ישראלי (הו"ד בשו"ת מראה הבזק ח"א עמ' 67) חילק בין החלשת והגברת זרם הנובע ממקור חשמלי חיצוני, שאז ייתכן שינוי בתחנת החשמל המפיקה אותו, היינו שנגרמת הגברה או החלשה של זרימת הדלק והגדלת אש או הקטנתה, אף שמציין שהוא חשש רחוק (ולעניין זה עיינו גם שמירת שבת כהלכתה פרק כג הערה קלז בשם הגרש"ז) "אך מכל מקום הוא חשש". אבל כשהמכשיר מופעל על ידי סוללה חשמלית במכשיר עצמו אין את החששות הנ"ל. ואמנם יש שהעלו שדווקא שימוש בחשמל המיוצר על ידי סוללה הוא יותר בעייתי, ויש לחשוש משום מבעיר שהחומר מתכלה, והיא מתחממת בעת הפעלתה (ראה ציץ אליעזר חלק ו סימן ו). אבל מפשטות דברי הרמב"ם (הל' שבת יב, א) איסור הבערה אינו קשור לכילוי החומר שכתב "המחמם את הברזל כדי לצרפו במים – הרי זה תולדת מבעיר וחייב", רואים שיש איסור דאורייתא של הבערה במתכת, אף שאין כילוי חומר, וכך כתב הגרש"ז (מנחת שלמה ב,יט. יש לציין שהגרש"ז מדבר כאן במקרה שיש במכשיר חוט להט, אך כשאין התבאר לעיל שחשש רק לאיסור דרבנן של 'מוליד').
חשוב להדגיש שיש לדון בכל מכשיר לגופו, ולבדוק את מרכיביו, ואין להסתפק בכך שהוא פועל על יסוד העיקרון של 'שינוי זרם', כיוון שייתכנו היבטים נוספים כגון 'אוושא מלתא', 'גרמא' וגזרות דרבנן אחרות.
^ 3. כפי שהצריכו לגבי 'רמקול שבת' – ראה במאמרו של הרב ישראל רוזן, תחומין טו, עמ' 371, שלא יבואו הרואים לטעות בדבר.
^ 4. האמור לעיל בדבר עובדין דחול ובנוגע לחששות הכלליים למכשול שיכול לצאת מהפעלה של מכשיר חשמלי בשבת, העלולה להביא לידי זלזול באיסור השימוש במכשירי חשמל אחרים או באיסורי שבת בכלל, שייך גם במכשיר הנדון.
יתר על כן, כפי שהוזכר בסוף הערה 3– אף מכשירים הפועלים על בסיס של 'שינוי זרם' יש שיש בהם איסור מן הדין מטעמים שונים (ומה גם שהגברת אור עשויה להיעשות שלא על בסיס זה, וכמו כן גם כשהיא על בסיס שינוי זרם עלולה להיות כרוכה לחלק מן הדעות באיסורי מבעיר או מבשל – כשמדובר בהגברת אור בנורת להט), וודאי שיש מקום לחשוש לטעות בין המכשיר שבנידוננו לבינה.
העצה של כיתוב "פנס שבת" אף היא אינה אלא עצה לשעת הדחק ולא פתרון מרווח, שכן יש שיבינו שקיים אופן שבו אפשר להשתמש בפנס בשבת ולא ירדו להבנת כל תנאי ההיתר. ויפים לעניין זה דברי הגרש"ז (מנחת שלמה חלק א סימן ט) שלאחר שביאר מדוע אין בהגברת הזרם משום מכה בפטיש או מוליד הוסיף וסייג:
"אך חושבני שהמון העם אינו יודע כלל להבחין בכך ויכול לטעות ע"י זה לומר שמותר גם להדליק ולכבות את החשמל בשבת, ולכן אף לדידן אין להתיר דבר זה כי אם במקום צורך גדול", ועיינו מה שכתב שם עוד (לעניין הותרת רדיו מופעל מערב שבת, שדן בה משום "אוושא מילתא") "ואף אם יפרסם לרבים שהם פתוחים מאתמול... מ"מ כמו שאסור להשאיר את הרחיים טוחנות ולא מועיל כלל מה שיפרסם... משום דבדרך כלל אין רגילין כלל ליתן חיטים מאתמול, ה"נ כאן כיון דסתמא דמלתא רגילין לפתוח ולסגור את הרדיו בשעת השמוש ולא מאתמול וכן ברם-קול..."
לפיכך יש להתיר את השימוש בפנס שבנדון רק כשאכן יש בכך צורך גדול ואין פתרון אחר המניח את הדעת.