ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הכנה לקראת לידה
- הריון
האירוע הטרגי מערב זוגות שכל חלומם היה להפוך להורים ולהיקרא אבא ואמא, ובמקום זה נקלעו לסיטואציה מורכבת ומביכה כאחד. במקום לחבוק ילד שלו ציפו לאחר דרך מלאה בקשיים, הם צריכים לדון על חזקת הילדה שתיוולד (בהנחה שאכן יימצא הזוג שלהם שייכים גנטית הביצית והזרע). בשורות הבאות ננסה לעמוד על הזווית ההלכתית הנוגעת לפרשה זו. דברים חמורים מעין אלו צריכים להגיע לפתחם של גדולי הפוסקים, ואין בדברינו הכרעה אלא פתיח לדיון בלבד.
כשהנשמה מאירה
ראשית – הרגעה. אין כאן שאלת ממזרות. כידוע, על פי ההלכה כאשר גבר מקיים יחסים עם אישה נשואה לגבר אחר, ילד שייוולד מהקשר הזה נחשב ממזר. מה הדין כאשר מדובר על ולד שנוצר על ידי הזרעה של זרע מגבר אחר, שלא ביחסי אישות?
בעניין זה נחלקו הפוסקים לפני כמאה שנה. דעת האדמו"ר מסאטמר הייתה שהילד שייוולד מתרומת זרע ייחשב על פי ההלכה לממזר. אולם רוב הפוסקים חלקו עליו וטענו שלא ערבוב תאי הרבייה הזרים גורם למעמד של ממזרות, אלא עצם האיסור החמור של קיום יחסים עם אשת איש. כך מקובל לפסוק בבתי הדין הרבניים. במקרה של החלפת העוברים המצב נחשב אפילו קל יותר, כיוון שלא הוזרק לאישה זרע אלא עובר, כלומר ביצית מופרית.
הפוסק העיקרי שליווה מקרוב את מכון פועה היה הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שכבר לפני הרבה שנים פסק לנו במקרה של תרומת ביצית, שהאם שנושאת את ההיריון ויולדת אותו נחשבת אמו של העובר, ולא בעלת הביצית. כך פסקו רוב הרבנים לפני כעשרים וחמש שנים. הפסיקה שלהם מבוססת בעיקר על הסברה שביצית אינה אדם אלא רק פוטנציאל. מי שיוציא מהכוח אל הפועל את התאים הביולוגיים ליצור אנושי בעל תבונה היא האם שנושאת את ההיריון, בזכות מתן הדם שלה שמכיל חמצן, הורמונים, אנזימים וויטמינים שמאפשרים התפתחות תקינה של העובר. בלי המערכת המשוכללת הזאת הביצית הייתה מתפוררת ולא היו נוצרים חיים.
סיבה נוספת לחיזוק העמדה היא רגע כניסת הנשמה לעובר. לפי המסורת שלנו, הנשמה נכנסת לעובר ביום הארבעים להיריון. רק בשלב הזה העובר נחשב לאדם, ויש לעובדה הזאת השלכות הלכתיות בנושא של הפלת עובר, פדיון הבן ועוד נושאים. בתוך הביצית יש בוודאי חיים, אבל ברמה של חיים ביולוגיים ולא של חיים אנושיים. ומכאן שגם מותר על פי ההלכה להשליך ביציות ואפילו עוברים עודפים שלא הוחזרו לרחם, ואין כאן עניין של רצח אדם. לכן, האם שנושאת את ההיריון היא הגורמת להפיכת חיים ביולוגים לחיים אנושיים. אולם דעה זו אינה הדעה היחידה ויש פוסקים שפקפקו באפשרות לפתור את החידה מי האם ההלכתית של העובר. ישנם רבנים שטענו שבכל זאת לא ניתן למחוק לגמרי את מעמדה של בעלת הביצית שמסרה את המערכת הגנטית שלה לעובר, ויש רבנים שטענו שייתכן שיש כאן שתי אימהות.
המאמרים שהתפרסמו בימים האחרונים בעיתונות הכללית דנים בשאלה מי האמא, והיוצא מכך - מי אמורה לקבל את התינוק לאחר הלידה. אולם נראה לי שניתן לערער על כך. יש כאן גם אב שנתן את הזרע, ולכאורה אין כאן ספק שהוא אביו של התינוק (ברגע שנגלה מי הוא). לאם יש בוודאי מעמד חשוב, אבל אי אפשר להתעלם מתפקידו של האב. לפי ההלכה היהודית האב נושא בכל האחריות לילדיו, הן מבחינה הלכתית הן מבחינה סוציו־אקונומית: הוא חייב למול את בנו ולפדותו אם הוא הבכור; עליו מוטלת האחריות ללמד את בנו תורה ואף לתת לו הכשרה מקצועית כדי שיוכל לפרנס את עצמו ואת משפחתו בעתיד; הוא מחויב לפרנס את ילדיו ולדאוג לצרכים הבסיסיים שלהם כמו ביגוד, רפואה, דיור ועוד. האב אינו יכול להתנער מאחריותו כלפי ילדיו. מסיבה זו בתי הדין בארץ מטילים את דמי המזונות על האב בלבד כאשר הילדים קטנים.
לכן נראה שאם האבא של התינוק שהוחלף יבקש לקבל לחזקתו את הילד ולהעניק לו את מה שהתורה דורשת ממנו - אין אפשרות לגרוע זאת ממנו, ומעמדה של האם בלבד הינו ספק הלכתי. אולם אם כך יקבע בית הדין הרבני את העניין, הוא יצטרך לבקש מהאב הגנטי לשלם לאם שנשאה את העובר דמי פונדקאות כמקובל בארץ, סכום העולה בסביבות 160,000 שקלים.
לחזק את ההשגחה
בימים האחרונים התברר שלא ידוע מי הם ההורים הביולוגיים של התינוקת. הזוג שחשבו שהם בעלי המטען הגנטי של העובר אינם ההורים שלו. ולכן במקרה זה נראה שיש לחזור לפסיקה של הרב מרדכי אליהו זצ"ל ולהחשיב את האישה הנושאת את ההיריון כאמא של התינוקת, ולכן זכותה לגדלה. נראה גם שאין צורך לערוך בדיקות גנטיות נרחבות לכל הזוגות שעשו טיפולים באותו בית חולים בעשרים השנים האחרונות כדי לגלות מי הוא אביו. אולם אם אדם מסוים יבקש לברר את העניין ויש סבירות גדולה שהוא אכן אביו של הוולד - לא ניתן לסרב לו. בינתיים הילדה תיחשב "שתוקית" – מעמד של ילדה שלא ידוע מי אביה – והיא תוכל להתחתן בעתיד אחרי פסיקה מיוחדת של בית הדין הרבני.
הנושא בוודאי יגיע לפתחו של בית המשפט העליון. נראה שבית המשפט יצטרך להביא בחשבון את דברי חוק יסודות המשפט: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש - יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל". לא נראה לי שיהיה פתרון הולם שבו כל הצדדים יצאו שמחים מהמקרה המורכב הנדון.
סיפור החלפת העוברים חידד את הצורך בהשגחה הלכתית סביב טיפולי פוריות. כאשר הומצאו טיפולי הפריה חוץ־גופית, לפני כחמישים שנה, הרבה פוסקים התנגדו להם. אחת הטענות הייתה שיש כאן חשש שעוברים יוחלפו וזה יגרום לאנדרלמוסיה בעולם. ההלכה היהודית הקפידה מאוד על נושא הייחוס, עד כדי כך שאישה שהתאלמנה או התגרשה אינה יכולה להתחתן עד שייוודע באופן ברור שהיא אינה בהיריון מבעלה הקודם. זהו 'דין הבחנה'. יש בוודאי השלכות הלכתיות חמורות מעצם אי־ידיעת הייחוס של האדם, כגון שעלול להתחתן עם אחותו. בנוסף ישנן השלכות לגבי דיני כיבוד הורים, ירושה ועוד.
מסיבה זו הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה, קידם את נושא ההשגחה במעבדות הפוריות של בתי החולים. הרב מרדכי אליהו, הרב משה הלברשטם והרב מאיר בראנדסדרופר זכר צדיקים לברכה קבעו את הסטנדרטים של ההשגחה, מה שאפשר לזוגות רבים לקבל היתר מרבם לגשת לטיפולים ולזכות בילדים. הרב בורשטין תמיד מדגיש כי הדרישה ההלכתית להשגחה אינה מבוססת על חששות של רשלנות רפואית מכוונת ופושעת, אלא היא דרישה הלכתית שתפקידה לקיים את דין ההבחנה שעליו דיברנו קודם, והיא מאשרת בצורה ברורה שבני הזוג הם הורי הילד, ומכך מסתעף קיום המצוות ופרטי הדינים הנובעים מכך.
יש לציין שיש זוגות רבים שפונים למכון פוע"ה ומזמינים השגחה שלא מטעמים הלכתיים אלא מטעמים רגשיים יותר. הידיעה שקיימת השגחה הלכתית נותנת להם רוגע לגשת לטיפולים. רבני מכון פוע"ה מתפללים עבור הזוגות ומאחלים לכולם הרבה ברכה והצלחה בטיפולים. תפקידנו אינו לערער על אמינות המערכת, אלא להוסיף עוד קומה לטובת המטופלים והמערכת כולה.
מתוך העיתון בשבע
הכותב הוא רב פוסק ויועץ במכון פוע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
