בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נתיבות עולם
  • נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה 11 דק' צפיה
ובפרק שלשה שאכלו (ברכות מ"ז ע"א) תניא אין עונין אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא יזרקנה מפיו בן עזאי אומר חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו יתומה יהיו בניו יתומים קצרה יתקצרו ימיו ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו ובלבד שלא יאריך יותר מדאי. ר"ל כי יש אמונה שהוא מאמין באמונה שלימה וחזקה, ויש אמונה בחסרון, וכאשר עונה אמן קטופה או חטופה מורה על חוסר אמונה ובלתי שלימה, ולפיכך אמר בן עזאי כל מי שעונה כו' הכל מדה כנגד מדה רק צריך שיאריך באמן שאריכתו מורה על אמונה שלימה לגמרי בתכלית שהוא מאמין בכל לבו. ואמר מאריכין לו ימיו, כי זהו ענין אמונה שהוא כמו יתד נאמן תקוע בלי שנוי רק עומד באמונתו, וכשהוא מאריך בה מורה על אמונה שלימה בלי חסרון לפיכך מאריכין לו ימיו ושנותיו עד שיהיה שתול כעץ על פלגי מים, וכל הרוחות בעולם לא יזיזו אותו ממקומו כמו שהוא נאמן ואינו זז מאמונתו. ואמרו (ברכות מ"ה, ב') העונה אמן אחר ברכת עצמו הרי זה בור, כי העונה אמן הוא יותר עליון כמו שאמרנו, ודבר זה לא שייך רק כאשר עונה על ברכת אחר שבא להוסיף עליו אבל הוא עצמו אין שייך בו תוספת כלל. ומה שכאשר הוא סוף ברכות יש לומר אמן אחר ברכת עצמו, כי הסוף הוא נבדל מן הדבר עצמו במה שהוא סוף. וכמו שיש לומר אמן אחר ברכה ששמע מאחר כי השומע הוא נבדל מן האומר לכך הוא מוסיף על ברכת המברך ויכול לומר אמן, כך יש לענות אמן על סוף ברכה שלו מפני שהסוף הוא בפני עצמו. ומזה תבין מה שאמר כאן אין עונין אמן חטופה, פי' חטופה שמחטף הנקודות כאשר לא יקרא המ"ם בצר"י כי צריך להמשיך הצר"י ביותר, וכן הקמ"ץ שתחת האל"ף. אמן קטופה פי' שאינו גומר המלה עד שלא נשמע הנו"ן. אמן יתומה שלא שמע הברכה, ולא יזרקנה מפיו פי' שלא בכונה. וכל הדברים האלו כאשר אמרנו, כי ענין אמן הוא שמקבל ומאמין בחוזק ולכך אין לו לקצר ולחטף המלה, כי האמונה בו ית' מגיע עד אין סוף והמקצר הוא מקצר במקום שראוי להאריך, והמקטף הוא מקטף במקום שאין קטוף. ומכ"ש שאין עונין אמן יתומה שהרי כל ענין אמן שמקבל הברכה שאמר ומאמין שהוא כך, וזהו שהוא יותר מן המברך, אבל אם לא שמע הברכה אין כאן קבלה ומכ"ש שאם זרקה מפיו בלא כונה שכל ענין אמן שצריך כונה שהוא מאמין בו ית'. ואמר ובלבד שלא יאריך בה יותר מדאי ר"ל כי אם יאריך בה יותר מדאי כאלו רוצה להאריך כפי אשר ראוי למדריגת ומעלת אמן וזה אי אפשר, אבל יאריך בה להורות על האריכות בלבד שיש אריכות במדריגה זאת, ולא ירמוז רק שאריכות במלת אמן, אמנם העיקר כי האריכות יש בו זמן, ובמלת אמן מגיע למדריגה שאינה תחת הזמן הוא עולם העליון כמו שהתבאר למעלה, ולכך אל יאריך יותר מדאי שזה מורה על זמן, וזה נכון ג"כ כאשר תבין:
ובפרק כל כתבי (שבת קי"ט ע"ב) אמר ר' יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו קורעין לו גזר דינו כו'. לא אמרו העונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד או האומר ברכו או קדושה רק העונה אמן יהא שמיה רבה. וזה שכבר אמרנו כי ברכה זאת מגיע עד עולם העליון שהוא נקרא עוה"ב, וזה מבואר במה שבברכה זאת נאמר בה לעלם ועלמי עלמיא, זכרו ג' עולמות כמו שתרגם יונתן קדיש בשמי מרומא וכו' קדיש על ארעא קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, והוא נאמר על עוה"ב שהוא עולם העליון ולפיכך תקנו לשון יהא שמיה רבה מברך ביו"ד מפני שהוא נאמר על עוה"ב שהוא לעתיד, גם היו"ד הוא יסוד עוה"ב כי ביה ה' צור עולמים ולכך אמרו (מכילתא בשלח ט"ו) אז שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה. וכן בפ"ק דברכות (ג' ע"א) אמר שם ולא עוד אלא כל שעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים אמן יהא שמיה רבה הקדוש ברוך הוא מנענע בראשו ואמר אשרי המלך שמקלסין בביתו כך, ומה ענין השבח הזה מכל שאר שבחים, אבל ביאור זה כי שבח זה בפרט הוא על כל השבחים שמגיעים בו ישראל עד עולם העליון ולכך אומרים יהא שמיה רבה מברך וכו':
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il