מגדל וראשו בשמים שמביא לאחדות | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
נח

קטגוריה משנית

11 דק' קריאה

בינו שנות דור ודור
פרשת נח עוסקת בשני דורות דור המבול ודור הפלגה, חטאם ועונשם השפיעו על העולם ושינו אותו לחלוטין ממה שהיה , דור המבול אבד מן העולם, ודור פלגה התפלג לעמים בארצות ולשונות שונים, כל זה ארע באלפיים שנות תוהו, ונראה לכאורה שאין מקום עוד לדבר על מציאות שחלפה מן העולם, אולם כיון שזה כתוב בתורה משמע שאנו צריכים ללמוד מה שארע ולהסיק לקחים. וכך נאמר בפרשת האזינו פרק לב פסוק ז – ט:
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:
"דר ודר" אלו דור המבול ודור הפלגה, "בהפרידו בני אדם" בדור הפלגה, שאז הוצבו גבולות עמים ונבחרה ארץ ישראל לעם ה' "יעקב חבל נחלתו".
"שפה אחת ודברים אחדים" האם אחדות או מחלוקת ב"אחד" שמולידה פירוד
חטא דור המבול מפורש, "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" בעריות, "ומלאה הארץ חמס" גזל, ונחתם דינם להיכחד מעל פני האדמה, אולם חטא דור הפלגה אינו מפורש, וכך במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשה לח סימן ו:
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים "ר"א ורבי יוחנן, ר"א אומר: 'ודברים אחדים', דברים אחודים (סתומים), מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש".
לכאורה נראה שהייתה ביניהם אחדות ושלום "שפה אחת ודברים אחדים", וזו מידה טובה שאין למעלה ממנה, שאין כלי מחזיק ברכה יותר משלום, אולם אנו מוצאים שהקב"ה רואה בכך חטא חמור שאחריתו מי יישורנו:
"וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:"
לכן מפרשים חז"ל במדרש הנ"ל, שהאחדות הזאת הייתה מכוונת כנגד ה' אחד וכנגד אברהם אחד:
"ודברים אחדים: שאמרו דברים חדים על ה' א-להינו ה' אחד, ועל אחד היה אברהם בארץ, אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד, ועל ה' א-להינו, אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא באו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו וניתן חרב בידה ותהא נראית כאלו עושה עמו מלחמה.
ד"א ודברים אחדים שאמרו דברים חדים, אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו ונעשה סמוכות אחד מן הצפון ואחד מן הדרום, ואחד מן המערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח".
נמצא, שלא הייתה כאן אחדות, אלא מחלוקת ב"אחד" בבורא שהוא מקור האחדות, וממילא לא יתכן שיהיה ביניהם אחדות כי "יפרדו כל פועלי און", ורק אברהם שהאמין בה' היה "אחד" שהביא אחדות לעולם כדלהלן.

"ונעשה לנו שם" גאווה וכפירה
איפה מצאו חז"ל רמז לכך שבוני המגדל כפרו בעיקר? וכן מנין להם לחז"ל שאברהם אבינו היה שם ולא הסכים עמם?
חז"ל מדייקים מן הכתוב "ונעשה לנו שם" שמטרת בנין העיר והמגדל הייתה עבודה זרה, בראשית רבה (וילנא) פרשה לח ס:
"תני רבי ישמעאל אין "שם" אלא עבודת כוכבים".
אומנם על פי הפשט "נעשה לנו שם" היינו לעשות להם גדולה וכבוד, וזה מוכיח על גאוותם, אולם אין לך כמו גאווה להביא לכפירה ולעבודה זרה, שזה מהותה של ע"ז, שאדם בוחר לו את אליליו כדי לנצל אותם לקבל מה שהוא רוצה. בניגוד למי שניכן במידת הענווה והכרת הטוב שמודה לקב"ה שבראו ותולה בו את כל הצלחותיו והצלתו. וכך ברש"י:
"וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:" "בני האדם - אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפר את הטובה ואמר (ג יב) האשה אשר נתתה עמדי, אף אלו כפרו בטובה למרוד במי שהשפיע טובה ומלטם מן המבול:"
במקום שיכירו בטובה שעשה להם ה' שהצילם מהמבול, חשבו כיצד יוכלו באמצעים אנושיים טכנולוגיים שיעמדו להם בעת פגעי טבע, וביניהם להתגבר על המבול, נראה שחז"ל רצו להראות על כמה נואלת היא מחשבתם, ואמרו שהם רצו לעשות "סמוכות לשמים", והרי מובן לכל בר דעת שזה בלתי אפשרי.
קורה מתיבת נח הפכה לעבודה זרה
הגאווה והכפירה בטובה, הביאה אותם לפרש גם את תיבת נח כדרך הצלה טבעית שיזם נח, וכך חשב סנחריב שעשה מתיבת נח עבודה זרה, מסכת סנהדרין דף צו עמוד א:
(תרגום) "סנחריב, מצא קורה אחת מתיבת נח. ואמר: שזהו הא-להים הגדול שהציל את נח מהמבול! אמר סנחריב: אם אלך ואצליח במלחמה, אקריב את שני בני לפניך! שמעו בניו דבר זה, שרוצה אביהם להרגם, והרגו הם את אביהם".
לאחר דורות מצאנו שהמן הרשע רצה לתלות את מרדכי על עץ גבוה חמישים אמה, והיכן מצא עץ גבוה כל כך? תשובת חז"ל בילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנו:
"יעשו עץ גבוה חמשים אמה, והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה, אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא, ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה שעשה הקדוש ברוך הוא זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו".
אם כן העץ הזה היה קורה מן התיבה, "חמישים אמה אורכה". כמה סמלי הדבר, שהמן הרשע שדגל במקריות, הכחיש את הנס הגלוי של הצלת נח בתיבה בדבר ה' ונפלאותיו. והשתמש שקורה מתיבת נח להוכיח שהעולם קיים במקרה בגלל תושייתו של נח, ולכן רצה לתלות את מרדכי שמאמין בה' ובנסיו על אותה קורה להוכיח את שיטתו.
לשם מה בנו את העיר והמגדל?
נראה מן הכתוב שזה כדי להביא לאחדות שלא יפוצו ויתפרדו. נראה להסביר שרצו שתהיה להם עיר מרכזית ומגדל בתוכה שמשם יוכל המנהיג לשלוט על כל העולם, שיטה שמזכירה משטרים טוטליטריים, מיהו המנהיג הזה?
נראה שהוא מוזכר לפני זה בסמוך בראשית (פרשת נח) פרק י פסוק ח – י:
וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה': וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
רמב"ן: "והנכון בעיני, כי הוא החל להיות מושל בגבורתו על האנשים, והוא המולך תחלה, כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך, וגבר תחלה על אנשי בבל עד שמלך עליהם, ואחר כן יצא אל אשור ועשה כרצונו והגדיל, ובנה שם ערים בצורות בתקפו ובגבורתו, וזהו שאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה:"
לפי הרמב"ן הוא היה המלך הראשון בעולם, וראשית ממלכתו בבל וארץ שנער ששם בנו את העיר והמגדל.
ומפרש רש"י "להיות גבור - להמריד כל העולם על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה: גבור ציד - צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום: לפני ה' - מתכוין להקניטו על פניו: על כן יאמר כנמרד - על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד:"
רש"י מפרש "גבור ציד" שמרמה את הברית בפיו, כמו שנאמר על עשו "איש ציד" שהיה צד את אביו בדברי מרמה, ופרקי דרבי אליעזר פרק כד מפרש כפשוטו שצד חיות:
"רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֻּתֹּנֶת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה עִמָּם בַּתֵּבָה, וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה לְקָחָהּ חָם בֶּן נֹחַ וְהוֹצִיאָהּ עִמּוֹ וְהִנְחִילָהּ לְנִמְרוֹד. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ אוֹתָהּ, הָיוּ כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בָּאִין וְנוֹפְלִין לְפָנָיו. כִּסְבוּרִין שֶׁהוּא מִכֹּחַ גְּבוּרָתוֹ, לְפִיכָךְ הִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ט] עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'".
נראה שפירוש זה כולל את פירוש רש"י, כי נמרוד היה צד חיות לא בגבורתו אלא בכוח אלוקי, ובזה הוא רימה את הבריות לחשוב שזה בכוחו וגבורתו.
אחדות שבאה בכוחניות ולא יכולה להיקרא אחדות, אלא ביטול זכויות הפרט לצורך הכלל או המלך הכול יכול, והדבר בא לידי ביטוי בבניית המגדל, כפי שהובא בפדר"א שם:
"רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר, לֹא הָיוּ שָׁם אֲבָנִים לִבְנוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל. מֶה הָיוּ עוֹשִׂין, הָיוּ מְלַבְּנִים לְבֵנִים וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן כְּיוֹצֵר חֶרֶשׂ, עַד שֶׁבָּנוּ אוֹתוֹ גָּבוֹהַּ שִׁבְעִים מִיל, וּמַעֲלוֹת הָיוּ לוֹ מִמִּזְרָחוֹ וּמִמַּעֲרָבוֹ, אֵלּוּ שֶׁהָיוּ מַעֲלִין אֶת הַלְּבֵנִים הָיוּ עוֹלִים מִמִּזְרָחוֹ, וְאֵלוּ שֶׁהָיוּ יוֹרְדִים הָיוּ יוֹרְדִין מִמַּעֲרָבוֹ. וְאִם נָפַל אָדָם וָמֵת לֹא הָיוּ שָׂמִים אֶת לִבָּם עָלָיו, וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִין וּבוֹכִין, וְאוֹמְרִין אוֹי לָנוּ אֵימָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ".
היו בוכים על הלבנה שנפלה ולא על אדם שנפל ומת, מפני שחיי אדם פרטי אינם נחשבים מול צורכי הכלל לבנות מגדל.

מאסו בארץ חמדה
חידוש נוסף יש בפרקי דר' אליעזר שם,
"וְהָיוּ כֻלָּם עַם אֶחָד וְלֵב אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא, א] וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וּמָאֲסוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב] וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם. הָלְכוּ לְאֶרֶץ שִׁנְעָר וּמָצְאוּ אֶרֶץ גְּדוֹלָה וְרַחֲבַת יָדַיִם וְכֻלָּהּ מִישׁוֹר וְיָשְׁבוּ שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא, ב] וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הִשְׁלִיכוּ מַלְכוּת שָׁמַיִם מֵעֲלֵיהֶם וְהִמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם נִמְרוֹד עֶבֶד בֶּן עֶבֶד, לְפִי שֶׁכָּל בְּנֵי חָם עֲבָדִים הֵם. וְאוֹי לְאֶרֶץ שֶׁיִּמְלוֹךְ עָלֶיהָ עֶבֶד, שֶׁנֶּאֱמַר [משלי ל, כב] תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר, נִמְרוֹד גִּבּוֹר כֹּחַ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית י, ח] וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד [וְגוֹ']:"
מדייק מכאן הרב אביגדר נבנצל שליט"א, שמטרת נסיעתם הייתה לכוון ארץ ישראל ארץ חמדה, שכן היה מפורסם שהיא הארץ הנבחרת, אולם נמרוד עצר אותם מללכת לשם, ונשארו לשבת בארץ שנער בבל, וזה כדי לברוח "מקדם" מקדמונו של עולם" הקב"ה ולמרוד בו.
כפי שנראה להלן, חז"ל מציגים את אברהם אבינו כמי שעמד מול בוני המגדל, והנה גם בענין זה שהם מאסו בארץ חמדה, אברהם אבינו אינו כמותם אלא שומע את הקריאה "לך לך" "אל הארץ אשר אראך" ובוחר בארץ ישראל, בניגוד לכל העמים שנעצרו בשנער, מפני שרצו רק להתרחק מקדושת הארץ שבה מתגלה קדמונו של עולם.
אברהם אבינו מול בוני המגדל
עתה נראה איך ידעו חז"ל שאברהם אבינו עמד כנגד בוני המגדל, לפי חשבון השנים אברהם אבינו היה בן מ"ח שנים בזמן שהכיר את בוראו, ובדיוק באותו זמן נבנה המגדל. אברהם נקרא "העברי" ולמה נקרא כך? לפי המדרש בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה מא:
"ויגד לאברהם העברי: ר' יהודה אומר: כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד".
מתי היה לאברהם ההזדמנות לעמוד מול כל העולם, נראה שזה התאפשר כאשר בנו את המגדל והייתה הארץ שפה אחת ודברים אחדים, אברהם המאמין הגדול עמד מולם מעבר השני, ולא הסכים עם אחדות כפייתית זו שמטרתה למרוד בקב"ה.
המדרש מספר על אברהם אבינו ששבר את הפסלים של אביו והוא הביאו לפני נמרוד שידון אותו, ושם מסופר על הוויכוח שהיה בין נמרוד לאברהם, על כוחה של האש וציווה לו שהשתחווה לה, ואברהם אומר לו הרי המים מכבים את האש וכו' (בראשת רבה לח), ובסופו של דבר כיון שאברהם לא הודה לו השליכו לכבשן האש. נראה שזו אש הכבשן שמייצרת את הלבנים, ההמצאה האנושית של בוני המגדל, וכך בפרקי דר"א:
"וְעָבַר אַבְרָם בֶּן תֶּרַח וְרָאָה אוֹתָם בּוֹנִין אֶת הָעִיר, וְקִלְּלָם בְּשֵׁם אֱ-לֹהָיו, וְאָמַר בַּלַע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם [תהלים נה, י]. וּמָאֲסוּ אֶת דְּבָרוֹ כְּאֶבֶן מֻשְׁלָךְ עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וַהֲלֹא כָּל אֶבֶן בָּחוּר וָטוֹב אֵין נוֹתְנִים אוֹתוֹ אֶלָּא עַל פִּנּוֹת הַבַּיִת. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר [שם קיח, כב] אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים וְגוֹ'."
נראה לחבר בין המדרשים ולומר שאברהם סירב להשתחוות לאש, כלל את הסירוב להסכים עם הגאווה של נמרוד שיזם את בנין המגדל ורצה להשליט גדלותו על העולם, ולהביא לאחדות שיש בה כפירה בבורא עולם, ואברהם התפלל שהם לא יצליחו והתפלגו.
נראה לקשר לבנין "המגדל" עוד מדרש שמסביר כיצד הגיע אברהם אבינו להכרה בבורא עולם, וכך אמרו בבראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה לט סימן א:
"אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם, (שם /תהלים מ"ה/) ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך, ויתאו המלך יפיך ליפותיך בעולם והשתחוי לו הוי ויאמר ה' אל אברם".
המשל של "בירה דולקת" רומזת למגדל שיש בו יצירה אנושית נפלאה, אבל אברהם הבין שגם יצירה זו נובעת ממנהיג שנתן דעת לבני אדם ליצור זאת, וכך גילה את הבורא "הציץ עליו בעל הבירה".
נראה לומר שהנס שקרה לאברהם אבינו שניצל מכבשן האש, הוכיח את צדקתו של אברהם, וזה גרם לבוני המגדל שהיו שפה אחת ודברים אחדים להיות נפוצים משם ולהתפלג, מפני שהבינו שנמרוד הוליך אותם שולל ונפוצו ממנו.

הקריאה לתשובה
וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:
חז"ל מפרשים את המילה "ועתה" שהיא קריאה לתשובה. בראשית רבה (וילנא) (פרשת נח) פרשה לח סימן ט:
"אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח להן הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, שנא' ועתה, ואין ועתה אלא תשובה, היך מה דאת אמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה והן אמרין לא, אמר הקדוש ברוך הוא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, הכרם הזה בשעה שאינו עושה פרי מה בעליו עושין לו מגממין אותו".
נראה שירידת הקב"ה לראות את העיר והמגדל מסמלת קרבת אלוקים אליהם כדי לקרוא להם לתשובה, והמילה "עתה" שרומזת לתשובה באה לומר להם שייקחו את מעלת האחדות לטובה לעבודת ה'. אולם הם לא שבו ולכן התפזרו והתפלגו. והתקיים בהם "יתפרדו כל פועלי און", כי החטא והגאווה היא "מפריד אלוף" מביאה לפירוד מאלופו של עולם, ומי יכול להביא לאחדות אמתית הוא אברהם אבינו ע"ה, שיש בו את הענווה והביטול לקב"ה כפי שאמר "ואנכי עפר ואפר", ולכן היה בו הכרת הטוב לאלוקיו, ואת זה ראינו בהכנסת האורחים שלו שלימד את כל הבאים בצל קורתו לברך ולהודות לאלוקים. וכך אומרים חז"ל על אברהם אבינו במדרש רבה:
"סימן ג: רבי ברכיה פתח (שם /שיר השירים ח'/ ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו', אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל באי העולם, בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע".
חזון אחרית הימים לאחדות מסביב המקדש שראשו בשמים
מתי יתקיים חזון זה של אחדות העולם כולו? הדבר התקיים לשעה לאחר שניצח אברהם את ארבעת המלכים וכולם המליכו את אברהם, וזה היה בחסות מלכי צדק מלך ירושלים. בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה מב:
"אל עמק שוה הוא עמק המלך ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בן נחמן ששם השוו כל האומות ואמרו לאברהם תהי מלך עלינו, אמר להם אל יחסר העולם מלכו וא-לוהו".
ולעתיד לבוא עתידים ישראל לבנות בית מקדש שהוא שער השמים, ונקרא "מגדל" כסולם יעקב מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכך נקרא בית המקדש מגדל בספר ישעיהו פרק ה פסוק א – ב:
"אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן: וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים:"
"כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות" "תל שכל פיות פונים אליו", כי כל העמים יתפללו לה' דרך המקדש. "כי בתי בית תפילה יקרא לכל העמים", וירושלים תהיה "עיר שחוברה לה יחדיו" שעושה את כולם חברים זה לזה. ואז תתקיים נבואת הנביא צפניה פרק ג פסוק ט:
"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".
תורה שבכתב ותורה שבעל פה תיקון לדור המבול ודור הפלגה
והנה במדרש מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח סימן ג, יש אריכות גדולה בנושא תורה שבעל פה.
"(ג) [ו, ט] אלה תולדות נח נח, יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שבחר בישראל משבעים אומות כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב) ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתורה שבע"פ וגלה אותם לישראל ... לפי שלא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד) ואמרו חז"ל לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה) ... ".
ומסיים בתורה שגלתה לבבל ומשם פרחה תורה שבעל פה. וצריך להבין מה השייכות של כל זה לפרשה?
מפרש רבי צדוק הכהן מלובלין שדור המבול היה זמן המסוגל לגילוי תורה שבכתב, ומשה רבינו רמוז שם "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה" "בשגם" בגימטרייה משה, ויש הקבלה בחז"ל בין נח למשה רבינו, תיבת נח ותיבת משה, אולם כיון שדור זה לא היה ראוי ארובות השמים הוריקו במקום שפע תורה נהפך למבול, ודור הפלגה היה ראוי לגילוי שפע תורה שבעל פה וכיון שלא היה ראוי התפלגה הארץ.
נראה לבאר את דבריו, דור המבול חטא בדברים המפורשים בתורה ובשבע מצוות בני נח, והתיקון לכך הוא מתן תורה ע"י משה רבינו, וכלול בכך גם שבע מצוות בני נח, היסוד לקיום האנושות. ודור הפלגה חטא בכך שיצר פילוג ומחלוקת, והתיקון לכך תורה שבעל פה, שעיקרה חידושי תורה של חכמים, שחולקים זה על זה ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, ומחלוקתם לשם שמים ולכן סופה להתקיים, ועל ידי כך מתרבה השלום בעולם, שלום אמת שאינו מבטל את דעת היחיד אלא כולם יונקים את דבריהם מן הקב"ה היחיד ומיוחד, ולכן כל הדעות מתחברות ועושות שלום ביניהן.

נח